משנה תורה · ספר קרבנות · הלכות שגגות

רמב״ם הלכות שגגות פרק ח

10 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי. וּמַהוּ לֹא הוֹדַע. אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁגַג בְּדָבָר זֶה אוֹ לֹא שָׁגַג הֲרֵי זֶה מְצֻוֶּה לְהַקְרִיב אָשָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה יז) "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" (ויקרא ה יח) "וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם" וְזֶהוּ הַנִּקְרָא אָשָׁם תָּלוּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל הַסָּפֵק וְתוֹלֶה לוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא בִּשְׁגָגָה וְיַקְרִיב חַטָּאתוֹ:

   כסף משנה (2)

   כל חטא שחייבים על שגגתו חטאת קבועה וכו'. משנה פ"ב דכריתות וחכ"א אין מביאים אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

   ומ"ש קבועה. כן משמע פ"ב דהוריות (דף ט') וכן יתבאר ממ"ש בפי"א גבי מי שנתספק לו אם נכנס וכו':

2. הלכה ב׳

   אֵינוֹ חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ. כֵּיצַד. אָכַל חֵלֶב וְסָפֵק אִם הָיָה כְּזַיִת אוֹ פָּחוֹת מִכְּזַיִת. אוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכַת חֵלֶב וַחֲתִיכַת שֻׁמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן אָכַל. אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת בָּעַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יוֹדֵעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְחל וְעָשָׂה מְלָאכוֹת בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה יוֹם עָשָׂה. אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְלֹא יָדַע מֵעֵין אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה. הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה אַחַת סָפֵק שֶׁהִיא חֵלֶב סָפֵק שֶׁהִיא שֻׁמָּן וַאֲכָלָהּ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכָל הָאוֹכֵל חֵלֶב הַכְּוִי פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ. וְכֵן הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁהִיא סְפֵק נִדָּה אוֹ סְפֵק עֶרְוָה שֶׁל קֵרוּב בָּשָׂר פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי. לְפִיכָךְ הָאִשָּׁה שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן וְהַנּוֹשֵׂא יְבִמְתּוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ:

   כסף משנה (6)

   אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית וכו'. משנה בפ"ד דכריתות (דף י"ז).

   ומ"ש או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה ה"ז מביא אשם תלוי. ולכאורה יש לתמוה שמאחר שהוא יודע ודאי שעשה מלאכה שחייב עליה חטאת מנין לו לרבינו שאינו מביא חטאת אלא אשם. וי"ל שלמד כן רבינו מדתנן (דף י"ט) בפ' ספק אכל חלב ונותר לפניו אכל אחד מהם ואינו יודע אי זה מהם אכל אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באי זה מהן שגג [שבת ויוה"כ ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה] ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ויהיב טעמא בגמרא לרבי יהושע משום דכתיב אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא ותנן נמי התם דאיפליגו על העושה מלאכה בתוך היום ואין ידוע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה או על העושה ואין ידוע מעין אי זו מלאכה עשה ופסק כר' יהושע ור"ש כר' יהודה דאמר פוטר היה ר' יהושע אף מאשם תלוי. אבל קשה שבפרק זה לקמן פסק רבינו בההיא דחלב ונותר לפניו כר' יהודה דאמר פוטר היה ר' יהושע אף מאשם תלוי והכא הוא מחייבו אשם תלוי וצ"ע.

   ומ"ש אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת וכו'. שם (דף י"ח) פלוגתא דאמוראי ורוב מנין ורוב בנין סברי דבחתיכה אחת פטור.

   ומ"ש וכל האוכל חלב הכוי פטור מאשם תלוי וכו' עד שהרי אין שם איסור קבוע. שם.

   ומ"ש וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה וכו'. ומ"ש לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן. נתבאר בפ"ה:

   ומ״ש והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה וכו'. יש לתמוה על זה דהא תנן בפ' החולץ (יבמות דף ל״ה) ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון וכו' חייבים אשם תלוי וצ״ל דההיא מתני' אתיא כהנהו דסברי דאפי' בחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן חייב ואע״ג דסתם לן הכי מאחר דרוב בנין ורוב מנין סברי בכריתות דהוא דוכתה דפטור הכי נקטינן וכבר רמזה רבינו בפירוש המשנה בפ' החולץ:

3. הלכה ג׳

   הָאוֹכֵל חֲתִיכָה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לוֹ זֶה שֶׁאָכַלְתָּ חֵלֶב הָיָה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא אָכַלְתָּ חֵלֶב. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת אָכַל וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא אָכַל. הוֹאִיל וְנִקְבַּע הָאִסּוּר וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁעֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת בַּעְלָהּ וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא מֵת. חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְהוּא הַדִּין לִסְפֵק מְגֹרֶשֶׁת שֶׁהֲרֵי נִקְבַּע הָאִסּוּר. אֲבָל סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר:

   השגת הראב״ד

   האוכל חתיכה וכו' עד הואיל ונקבע האיסור. א"א לא ידעתי היאך נקבע האיסור בכאן אלא אם כן יאמר העד חתיכה של חלב שהיתה עם השומן אכלת והאחר יאמר לא אכל אלא השומן:

   כסף משנה (3)

   האוכל חתיכה וכו'. משנה ריש פרק ג' דכריתות (דף י"א:). ומה שכתב הראב"ד לא ידעתי היאך נקבע האיסור בכאן אלא אם כן יאמר העד חתיכה של חלב שהיתה עם השומן אכלת והאחר יאמר לא אכל אלא השומן עכ"ל, אפשר לומר שלכך נתכוון רבינו. ויותר נראה לומר דשפיר מקרי איקבע איסורא על פי עד אחד אף על פי שאין שם אלא חתיכה א':

   וכן כל הבא על אשת איש וכו'. נלמד ממה שקדם ובפרק ב' דכתובות (דף כ"ב:) גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת.

   ומ"ש אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור. פשוט הוא על פי מה שקדם ובפ"ב דכתובות גבי שנים אומרים לא נתקדשה:

4. הלכה ד׳

   מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שֻׁמָּן. וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וּבָא עַכּוּ"ם אוֹ כֶּלֶב וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. אוֹ שֶׁאָכַל עַכּוּ"ם אוֹ כֶּלֶב אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא יִשְׂרָאֵל וְאָכַל הַשְּׁנִיָּה. אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בְּזָדוֹן וּשְׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה. אוֹ שֶׁאָכַל רִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּשְׁנִיָּה בְּזָדוֹן. הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי הוֹאִיל וְהָיָה שָׁמָּה אִסּוּר קָבוּעַ. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בְּזָדוֹן פָּטוּר מִקָּרְבָּן. אָכַל שְׁתֵּיהֶן בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה בִּשְׁגָגָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בִּשְׁגָגָה שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

   כסף משנה

   מי שהיו לפניו שתי חתיכות וכו'. ברייתא פרק ד' דכריתות (דף י"ח) ובבא עכו"ם או כלב ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השנייה וכן באכל את הראשונה במזיד והשנייה בשוגג קתני פטור ורבי מחייב ובאכלוה שנים בשוגג שניהם חייבים לרבי אבל לרבנן השני פטור מן הדין ופסק רבינו כרבי ונראה שטעמו משום דעל מאי דאמר רב שאינו חייב אשם תלוי על חתיכה אחת ספק אמרו תלת אמוראי כל חד טעמא חד ופסק רבינו כמאן דיהיב טעמא משום דבעינן דאיקבע איסורא ולההוא טעמא בכל הני כיון דאיקבע איסורא חייב כרבי וכיון דרב סבר כרבי פסק כוותיה אבל קשה דה"ט ר"נ אמריה ורבא ור' זירא יהבי טעמי אחריני ולהנהו טעמי אמרינן דפטור בהני וכרבנן וכיון דרבא דבתרא הוא פטר ור' זירא נמי סבר כוותיה ואתו כרבנן אמאי שבקינהו ופסק כר"נ וכרבי דיחידאה הוא וצ"ע:

5. הלכה ה׳

   חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן אָכַל. אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן וְאֵינוֹ מֵבִיא חַטָּאת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁחָטָא:

   כסף משנה

   חלב ונותר לפניו וכו'. במשנה פ"ד דכריתות (דף י"ט) פלוגתא דר"א ורבי יהושע וכרבי יהודה דאמר פוטר היה רבי יהושע אף מאשם תלוי:

6. הלכה ו׳

   כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאוֹ חַטָּאת קְבוּעָה אַחַת חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד. וְכָל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל וַדָּאוֹ חַטָּאוֹת הַרְבֵּה חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין הַרְבֵּה כְּמִנְיַן הַחַטָּאוֹת. כֵּיצַד. כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אַרְבַּע חַטָּאוֹת. כָּךְ אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אֲכָלָן אוֹ לֹא אָכַל אֶלָּא חֲתִיכוֹת שֶׁל הֶתֵּר שֶׁהָיוּ עִמָּהֶם מֵבִיא אַרְבָּעָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הָאִשָּׁה שֶׁבָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ. אוֹ פְּלוֹנִית הָעֶרְוָה שֶׁהָיְתָה עִמָּהּ שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁמוֹנָה אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין:

   כסף משנה

   כל דבר שחייבים על ודאו חטאת קבועה וכו' כיצד כשם שאם אכל חלב ודם וכו'. משנה שם (דף י"ז):

7. הלכה ז׳

   הָאוֹכֵל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן אָכַל וְאַחַר שֶׁנּוֹלַד לוֹ הַסָּפֵק אָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת אֲחֵרוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁתֵּי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין:

   כסף משנה

   האוכל חתיכה משתי חתיכות וכו'. שם (דף י"ח) ברייתא פלוגתא דתנאי ופסק כרבי אע"ג דרבים פליגי עליה משום דמפרשי אמוראי למילתיה:

8. הלכה ח׳

   כְּשֵׁם שֶׁיְּדִיעַת וַדַּאי בֵּינְתַיִם מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת כָּךְ יְדִיעַת סָפֵק בֵּינְתַיִם מְחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָכַל חֲמִשָּׁה זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק עַל אַחַת מֵהֶם וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ יְדִיעַת סָפֵק אַחֶרֶת עַל הַשֵּׁנִי. וְכֵן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:

9. הלכה ט׳

   חֲתִיכָה שֶׁל שֻׁמָּן וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא וְהֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וְחָזַר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא חַטָּאת. וְכֵן אִם אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא הָאַחֵר אָשָׁם תָּלוּי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה

   חתיכה של שומן וכו' עד סוף הפרק. בפ"ה דכריתות (דף כ"ג) משנה:

10. הלכה י׳

    חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב נוֹתָר. אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא. מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב וְאָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם נוֹתָר. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וְאִם הָיָה בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה מֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי מִשּׁוּם מְעִילָה. אָכַל אֶחָד אֶת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן. וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה. זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת וְאָשָׁם תָּלוּי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

לחם משנה על הלכות שגגות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר קרבנות · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי