משנה תורה · ספר קרבנות · הלכות שגגות

רמב״ם הלכות שגגות פרק י

13 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   שִׁשָׁה מִצְוָתָן שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד וְאֵלּוּ הֵן. הַמְצֹרָע. וְהַיּוֹלֶדֶת. וְהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הָעֵדוּת בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. וְהַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת בִּטּוּי לַשֶּׁקֶר בִּשְׁגָגָה. וְהַטָּמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהַטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה:

   כסף משנה

   ששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד ואלו הן וכו'. משנה בפ"ב דכריתות (דף י':) ובמשנה תנן ה' משום דמני מקדש וקדשיו בחדא ורבינו מני להו בתרתי:

2. הלכה ב׳

   קָרְבַּן הַיּוֹלֶדֶת אִם הָיְתָה עֲשִׁירָה מְבִיאָה כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת הֲרֵי קָרְבָּנָהּ יוֹרֵד וּמְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. אֲפִלּוּ הָיְתָה יָדָהּ מַשֶּׂגֶת לְשֶׂה וְאֵינָהּ מַשֶּׂגֶת לִנְסָכָיו מְבִיאָה קָרְבַּן עָנִי:

   כסף משנה

   ומ"ש אפילו היתה ידה משגת לשה ואינה משגת לנכסיו מביאה קרבן עני. בת"כ פרשת תזריע יש לה שה ואין לה צרוכין מנין שתביא קרבן עני ת"ל די שה:

3. הלכה ג׳

   הַמְצֹרָע כְּשֶׁיִּטְהַר מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת מֵהֶן שְׁנֵי כְּבָשִׂים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם וְכַבְשָׂה לְחַטָּאת. אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְכֶבֶשׂ לְאָשָׁם:

4. הלכה ד׳

   עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְעַל שִׁגְגַת שְׁבוּעַת בִּטּוּי וְעַל שִׁגְגַת טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְטֻמְאַת קָדָשָׁיו מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה כִּשְׁאָר הַחַטָּאוֹת הַקְּבוּעוֹת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לְעוֹף מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סלֶת וְהִיא הַקְּרוּיָה מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁכְּבָר נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֶׂיהָ בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:

5. הלכה ה׳

   כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הָאֵלּוּ מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה וּמְפֹרָשׁ זֶה שֶׁחַיָּב לַהֲבִיאָן. חוּץ מִטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ שֶׁכָּךְ כָּתוּב שָׁם (ויקרא ה א) "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה" וְגוֹ'. (ויקרא ה ב) "אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא" וְגוֹ'. (ויקרא ה ד) "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם" וְגוֹ'. (ויקרא ה ה) "וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה" וְגוֹ'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁחִיֵּב כָּאן קָרְבָּן לְטָמֵא כְּשֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ וְהוּא לֹא יָדַע אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר מִפִּי הַקַּבָּלָה הֲרֵי הוּא כִּמְפֹרָשׁ שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ חִיְּבָה תּוֹרָה כָּרֵת לְטָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ וּלְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. בְּאוֹכֵל נֶאֱמַר (ויקרא ז כ) "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה". וּבְנִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר (במדבר יט כ) "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא". וְכֵיוָן שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה כָּרֵת עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו פֵּרֵשׁ הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִין עַל שִׁגְגָתָן:

   כסף משנה (2)

   מפי השמועה למדו שזה שחייב וכו'. ברייתא פירקא קמא דשבועות (דף ו':).

   ומ"ש אע"פ שהדבר מפי הקבלה הרי הוא כמפורש שהרי בפירוש חייבה תורה כרת לטמא שאכל קדש וכו':

6. הלכה ו׳

   כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בַּעְלָהּ מֵבִיא עַל יָדֶיהָ. אִם הָיָה עָנִי מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְאִם הָיָה עָשִׁיר מֵבִיא עַל יָדֶיהָ קָרְבַּן עָשִׁיר. וּמֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ וְעַל יְדֵי בִּתּוֹ וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ קָרְבַּן עָנִי וּמַאֲכִילָן בִּזְבָחִים:

   כסף משנה

   כל קרבנות שהאשה חייבת וכו' עד ומאכילן. בסוף נגעים (משנה י"ב) אע"ג דרבי קתני לה משמע דליכא מאן דפליג עליה ומייתי האי מתני' בפ"ד דנדרים (דף ל"ה:) ובפרק התקבל (דף ק"ד) (ובפ"ד דנזיר דף כ"ד):

7. הלכה ז׳

   הַמֶּלֶךְ וְכֹהֵן מָשִׁיחַ מְבִיאִין קָרְבָּנָן עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אוֹ עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי אוֹ עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כִּשְׁאָר הֶדְיוֹטוֹת. שֶׁלֹּא חִלֵּק הַכָּתוּב קָרְבַּן מֶלֶךְ מִקָּרְבַּן הֶדְיוֹט וּמִקָּרְבַּן כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֶלָּא בְּמִצְווֹת שֶׁחַיָּבִים עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֲבָל בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד כֻּלָּן שָׁוִים. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת אֵימָתַי יִהְיֶה חַיָּב עַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְעַל שְׁבוּעַת שִׁגְגַת בִּטּוּי וְאֵימָתַי יִהְיֶה פָּטוּר עֲלֵיהֶן וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ יִהְיֶה חַיָּב קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה כְּמִנְיַן הַשְּׁבוּעוֹת וְעַל אֵי זֶה דֶּרֶךְ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. וּבְהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה אֲבָאֵר בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ תִּתְחַיֵּב הַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה וּבְאֵי זֶה דֶּרֶךְ יִתְחַיֵּב כָּל אֶחָד מֵהֶן קָרְבָּן אֶחָד:

   השגת הראב״ד

   מביאין קרבנן על שבועת העדות. א"א אין המלך חייב בשמיעת קול ולא המשיח בטומאת מקדש וקדשיו:

   כסף משנה (2)

   המלך וכהן משיח מביאין קרבנן וכו': כתב הראב"ד מביאין קרבנן על שבועת העדות א"א אין המלך חייב בשמיעת הקול וכו'. וטעמו מדתנן בפ"ב דהוריות (דף ח':) על ב"ד וכהן משיח אין חייבים על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהן דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר הנשיא חייב בכולם חוץ משמיעת קול שהמלך לא דן ולא דנין אותו וסובר דהלכה כר"ע. וטעם רבינו מדתנן בההוא פירקא בתר הכי על שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורים והיחיד והנשיא והמשיח חייבים אלא שאין כ"ג [משיח] חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר"ש ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד ר"א אומר הנשיא מביא שעיר ושתי משניות אלו סותרות זו את זו דברישא קתני שאין כהן משיח חייב על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו ובסיפא קתני שהוא חייב עליהם ולפיכך הוצרך לפרש דמאי דקתני ברישא שאין כהן משיח חייב על אלו היינו לענין שאם הורה לעצמו שוגג ועשה שוגג שדינו שמביא פר כמו שנתבאר בפט"ו ועל שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו אינו חייב להביא פר כדין כהן משיח ומאי דקתני בסיפא שעל שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו חייב כהן משיח היינו לומר שחייב להביא קרבן עליהם כשאר ההדיוטות וכ"כ רבינו ז"ל בפירוש המשנה דייקא דקתני בסיפא ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד שהוא קרבן הדיוט. ולענין דברי ר"ע סובר רבינו שאין הלכה כר"ע משום דמשמע דיחידאה הוא ואין לומר היכי אפשר דפליגי ארבי עקיבא דהא דינא בטעמא קאמר שהמלך לא דן ולא דנין אותו י"ל דהא לא מכרעא דהא אמרינן בפרק כ"ג ל"ש אלא מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד כתיב בהו דינו לבקר משפט ויש לתמוה על הראב"ד שנראה מדבריו שאין כ"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו אפילו בהדיוט היאך יישב מתני' דמחייבת לכהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו. ויש לדקדק בדברי הראב"ד למה לא כתב ולא המשיח בשמיעת קול כדתנן בההיא מתני' שכתבתי בסמוך ואפשר לומר דסמך אשמיעת קול דרישא וה"ק אין המלך חייב בשמיעת קול ולא המשיח בשמיעת קול ולא בטומאת מקדש וקדשיו אבל קשה למה לא כתב שכהן משיח פטור משבועת ביטוי כדתנן בההיא מתניתין:

   כבר ביארנו בהלכות שבועות. פ"ט ופי"א:

8. הלכה ח׳

   כָּל הַמֵּבִיא קָרְבָּן עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה. אִם הָיָה אָנוּס פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת אֶלָּא עַל שִׁגְגָתָן שֶׁאִם הָיָה אָנוּס פָּטוּר:

   כסף משנה

   כל המביא קרבן על הזדון וכו'. בתוספתא דכריתות פ"ק ארבעה מביאין על הזדון כשגגה כולם באונס פטורים חוץ מן הנזיר וטעם למה הנזיר חייב באונס נתבאר בפ"ד ממחוסרי כפרה דהיינו משום דכתיב פתע פתאום פתע זה שוגג פתאום זה האונס ומדאיצטריך רחמנא לרבויי אונס בנזיר משמע דבעלמא פטור וכדקי"ל אנוס רחמנא פטריה ורבינו לא מוציא כאן נזיר מהכלל לחייבו באונס מפני שסמך על מה שכתב במקומו פ"ו:

9. הלכה ט׳

   מִי שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְכַבְשָׂה שֶׁל חַטָּאתוֹ וְצָרִיךְ לָהֶן. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׂעִירָה וִיחַלֵּל אוֹתָם הַמָּעוֹת עַל הַשְּׂעִירָה וְיֵהָנֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם הִפְרִישׁ לִשְׂעִירָה וְלָקַח כִּשְׂבָּה יֵהָנֶה בָּהֶן:

   כסף משנה (2)

   מי שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וכו'. משנה בפ' בתרא דכריתות (דף כ"ז:).

   ומה שכתב ויחלל אותם על המעות וכו'. פשוט הוא:

10. הלכה י׳

    הִפְרִישׁ מָעוֹת לִבְהֵמָה וְהֶעֱנִי יִקַּח שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וִיחַלֵּל עֲלֵיהֶן אוֹתָם הַמָּעוֹת וְיֵהָנֶה בָּהֶם. הִפְרִישׁ מָעוֹת לִבְנֵי יוֹנָה אוֹ לְתוֹרִים וְהֶעֱנִי. יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וִיחַלֵּל עֲלֵיהֶן אוֹתָם הַמָּעוֹת וְיֵהָנֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם הָיָה עָנִי וְהִפְרִישׁ מָעוֹת לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא עוֹף. הִפְרִישׁ לְעוֹף וְהֶעֱשִׁיר יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה. אֲפִלּוּ הָיָה מוֹרִישׁוֹ גּוֹסֵס הֲרֵי זֶה עָנִי עַד שֶׁיָּמוּת מוֹרִישׁוֹ וְיִירָשֶׁנּוּ:

    כסף משנה

    אפילו היה מורישו גוסס הרי זה עני וכו'. בפ"ג דערכין (דף י"ח):

11. הלכה י״א

    עָשִׁיר שֶׁהִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְנָפַל בָּהּ מוּם [וְהֶעֱנִי] אִם רָצָה יָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹף אֲבָל אִם הִפְרִישׁ עוֹף וְנִפְסַל לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן:

    כסף משנה

    עשיר שהפריש כבשה או שעירה וכו'. משנה וגמרא בסוף כריתות (דף כ"ו ע"ב):

12. הלכה י״ב

    הִפְרִישׁ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר. עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בִּכְלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִפָּדֶה וְתֵאָכֵל. וּמִשֶּׁקָּדְשָׁהּ בִּכְלִי תְּעֻבַּר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:

    כסף משנה

    הפריש עשירית האיפה והעשיר כו'. תוספתא דכריתות בפרק בתרא:

13. הלכה י״ג

    עָשִׁיר שֶׁהִפְרִישׁ קֵן לְמָכְרָהּ וְלִקַּח בְּדָמֶיהָ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְהֶעֱנִי יָבִיא קֵן זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְדֵשַּׁת דָּמִים שֶׁהִיא נִדְחֵית. וְלָמָּה לֹא נִדְחֵית מִפְּנֵי שֶׁדִּחוּי מֵעִקָּרוֹ אֵינוֹ דִּחוּי וַהֲרֵי נִרְאֶה קֵן זוֹ לוֹ עַתָּה. עָנִי שֶׁהִקְרִיב קָרְבַּן עָשִׁיר יָצָא וְעָשִׁיר שֶׁהִקְרִיב קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא:

    כסף משנה (2)

    עשיר שהפריש קן וכו'. בסוף כריתות (דף כ"ז כ"ח) אמרינן איפכא משום דדחוי מעיקרא הוי ורבינו פוסק כמ"ד דלא הוי דחוי כמו שנתבאר בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין:

    עני שהקריב קרבן עשיר וכו'. בסוף נגעים:

לחם משנה על הלכות שגגות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר קרבנות · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי