משנה תורה · ספר קרבנות · הלכות שגגות

רמב״ם הלכות שגגות פרק יב

2 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה אִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּהוֹרָאָה וְהוֹרוּ לְהַתִּירוֹ וְשָׁגְגוּ הָעָם בְּהוֹרָאָתָן וְעָשׂוּ הָעָם וְהֵם סוֹמְכִין עַל הוֹרָאָתָן וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לְבֵית דִּין שֶׁטָּעוּ הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת עַל שִׁגְגָתָן בְּהוֹרָאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשׂוּ הֵן בְּעַצְמָן מַעֲשֶׂה שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל עֲשִׂיַּת בֵּית דִּין כְּלָל בֵּין עָשׂוּ בֵּין לֹא עָשׂוּ אֶלָּא עַל הוֹרָאָתָן בִּלְבַד. וּשְׁאָר הָעָם פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם הָעוֹשִׂין מִפְּנֵי שֶׁתָּלוּ בְּבֵית דִּין. וּמַה הוּא הַקָּרְבָּן שֶׁמְּבִיאִין עַל שְׁגָגָה זוֹ. אִם בַּעֲבוֹדָה זָרָה שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ מְבִיאִין פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וְקָרְבָּן זֶה הוּא הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו כד) "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבְּשִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה הוּא מְדַבֵּר. וְאִם בִּשְׁאָר כְּרֵתוֹת שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ. מֵבִיא כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט פַּר חַטָּאת וְזֶהוּ הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד יג) "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ". נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּהוֹרָאָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין כָּל הַקָּהָל שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים עוֹלוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים חַטָּאוֹת וְהֵם נִשְׂרָפוֹת שֶׁהֲרֵי דָּמָן נִכְנָס לְפָנִים וְהֵם הַנִּקְרָאִין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת שָׁגְגוּ מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים חַטָּאוֹת וְהֵן נִשְׂרָפוֹת מִפְּנֵי שֶׁדָּמָם נִכְנַס לְפָנִים. וְכָל פַּר מֵהֶן נִקְרָא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד יד) "וְהִקְרִיב הַקָּהָל" כָּל קָהָל וְקָהָל וְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ ה) "וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה". בֵּין שֶׁעָשׂוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ בֵּין שֶׁעָשׂוּ רֹב יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט מִנְיַן הַשְּׁבָטִים. בֵּין שֶׁעָשׂוּ רֹב הַשְּׁבָטִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט כָּל יִשְׂרָאֵל. מְבִיאִין כְּמִנְיַן כָּל הַשְּׁבָטִים פַּר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וּבַעֲבוֹדָה זָרָה פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִים. אֲפִלּוּ עָשָׂה שֵׁבֶט אֶחָד בִּלְבַד וְהוּא רֹב הַקָּהָל הֲרֵי כָּל הַצִּבּוּר מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים:

   כסף משנה (7)

   כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה וכו'. משנה פ"ב דהוריות (דף ח').

   ומ"ש הרי ב"ד חייבים להביא קרבן חטאת של שגגתן בהוראה וכו' עד מפני שתלו בב"ד. משנה שם בפ"ק (דף ג':):

   ומה הוא הקרבן שמביאים על שגגה זו וכו'. משנה שם פ"ב (דף ט').

   ומ"ש מביאים כל הקהל וכו' ואם בשאר מצות וכו'. שם בפ"א (דף ד':) במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר' יהודה ואע"פ שאין ב"ד מביאין כתב בתחלת הפרק הרי בית דין חייבין להביא מפני שמה שמביאין הצבור בשביל הב"ד הם מביאים.

   ומ"ש בין שעשו כל ישראל וכו' בין שעשו רוב ישראל אע"פ שהם מיעוט מניין השבטים בין שעשו רוב השבטים אע"פ שהם מיעוט ישראל וכו'. שם (דף ה') פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כר"ש בן אלעזר דמסתבר טעמיה.

   ומה שכתב מביאין כמניין כל השבטים וכו' שאף אלו שלא חטאו מביאים על ידי החוטאים. שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר"י.

   ומ"ש אפי' עשה שבט אחד והוא רוב הקהל הרי כל הקהל מביאים י"ב פרים וי"ב שעירים. שם בדף הנזכר בברייתא לר' יהודה שבט שעשה בהוראת ב"ד הגדול אפי' שבטים חייבים ובעינן דלהוי רוב הקהל כר"ש בן אלעזר:

2. הלכה ב׳

   בֵּית דִּין שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָהֶן אִם שָׁגְגוּ בְּהוֹרָאָה אוֹ לֹא שָׁגְגוּ אֵינָן חַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד יד) "וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת" עַד שֶׁתִּוָּדַע וְאַחַר כָּךְ יִתְחַיְּבוּ בְּקָרְבָּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבֵּית דִּין חַיָּבִין וְאֵלּוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. כְּשֶׁהָיוּ הַמּוֹרִים בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וְיִהְיֶה רֹאשׁ יְשִׁיבָה עִמָּהֶן בְּהוֹרָאָה וְיִהְיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה וְיִטְעוּ כֻּלָּן אוֹ רֻבָּן בְּדָבָר זֶה שֶׁהוֹרוּ בּוֹ וְיוֹרוּ בְּפֵרוּשׁ וְיֹאמְרוּ לָעָם מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. וְכֵן אֵלּוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין אִם אָמְרוּ לַאֲחֵרִים מֻתָּרִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת וְיַעֲשׂוּ כָּל הַקָּהָל אוֹ רֻבּוֹ עַל פִּיהֶם וְיִהְיוּ הָעוֹשִׂים שׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם וּמְדַמִּים שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ כַּדָּת הוֹרוּ. וְיוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת לֹא שֶׁיַּעַקְרוּ כָּל הַגּוּף וּכְשֶׁיִּוָּדַע לָהֶם יֵדְעוּ גּוּפוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ בִּשְׁגָגָה. בְּכָל אֵלּוּ הַמְאֹרָעִים הוּא שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָעוֹשֶׂה עַל פִּיהֶם פָּטוּר. אֲבָל אִם חָסֵר אַחַת מִכָּל אֵלּוּ הַדְּרָכִים הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן וְכָל מִי שֶׁשָּׁגַג וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ:

   כסף משנה (2)

   בית דין שנסתפק להם וכו'. שם ת"ר ידעו שהורו וטעו מה הורו יכול יהו חייבין ת"ל ונודעה החטאת ומפרשה רבינו שהורו ונסתפק להם אם שגגו אם לאו:

   במה דברים אמורים שבית דין חייבים וכו' עד סוף הפרק. מתבאר בפרקים הבאים:

לחם משנה על הלכות שגגות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר קרבנות · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי