משנה תורה · ספר קרבנות · הלכות שגגות

רמב״ם הלכות שגגות פרק ה

7 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַבָא עַל עֶרְוָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בֵּין בְּעִילָה וּבְעִילָה יָמִים הַרְבֵּה. הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע לוֹ בֵּינְתַיִם וַהֲרֵי הִיא גּוּף אֶחָד. הֲרֵי הַכּל שְׁגָגָה אַחַת וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אֲבָל אִם שָׁגַג בָּהּ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁגַג בָּהּ עַצְמָהּ וּבְעָלָהּ. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁגַג בָּהּ עַצְמָהּ וּבְעָלָהּ. חַיָּב עַל כָּל בְּעִילָה וּבְעִילָה. שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת הַשְּׁגָגוֹת:

   כסף משנה (2)

   הבא על ערוה אחת ביאות הרבה וכו'. בפ"ג דכריתות (דף ט"ז) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים.

   ומ״ש שהידיעות מחלקות. בפ' כלל גדול (שבת דף ע״א:):

2. הלכה ב׳

   הַבָּא עַל הָעֶרְוָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְזוֹ הַנִּבְעֶלֶת הָיְתָה לָהּ יְדִיעָה בֵּין כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. שֶׁנִּמְצְאוּ הַבִּיאוֹת אֶצְלָהּ בְּהַעֲלָמוֹת הַרְבֵּה. הוּא מֵבִיא חַטָּאת אַחַת. וְהִיא מְבִיאָה חַטָּאת עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. הוּא הָיוּ לוֹ יְדִיעוֹת בֵּינְתַיִם וְהִיא בְּהֶעְלֵם אַחַת. הוּא מֵבִיא חַטָּאוֹת הַרְבֵּה וְהִיא מְבִיאָה חַטָּאת אַחַת:

   כסף משנה

   הבא על הערוה ביאות הרבה וכו'. בפרק ג' דכריתות (דף ט"ו):

3. הלכה ג׳

   הַבָּא עַל עֲרָיוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן מִשֵּׁם אֶחָד הוֹאִיל וְהֵן גּוּפִים מֻחְלָקִים חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּעַל חֲמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת. אוֹ שֶׁבָּא עַל חֲמֵשׁ אַחְיוֹתָיו אוֹ עַל חֲמֵשׁ בְּנוֹתָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת. חַיָּב עַל כָּל גּוּף וְגוּף. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הַבָּא עַל הַזָּכוּר וְהֵבִיא זָכוּר עָלָיו בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב חַטָּאת אַחַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַזָּכוּר עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיָה זָכוּר אַחֵר. בֵּין שֶׁבָּא עַל שְׁנַיִם בֵּין שֶׁבָּא עַל זֶה וְהֵבִיא זֶה עָלָיו חַיָּב עַל כָּל גּוּף וְגוּף. וְהוּא הַדִּין בְּבָא עַל הַבְּהֵמָה וְהֵבִיא בְּהֵמָה עָלָיו:

   כסף משנה

   הבא על עריות הרבה בהעלם אחת וכו'. משנה שם:

4. הלכה ד׳

   הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה עָלֶיהָ בְּהֵמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה. שֶׁהֲרֵי גּוּפִין מֻחְלָקִין וַהֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁנִּבְעֲלָה לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אֶחָד שֶׁהִיא חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ:

   כסף משנה

   האשה שהביאה עליה בהמות הרבה וכו'. נלמד ממ"ש קודם:

5. הלכה ה׳

   הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמְעָה שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁמֵּת וְנִשֵּׂאת בֵּין עַל פִּי עַצְמָהּ בֵּין עַל פִּי בֵּית דִּין. וְנוֹדַע שֶׁבַּעְלָהּ קַיָּם. חַיֶּבֶת קָרְבָּן אֶחָד. וְאִם נִשֵּׂאת לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה אוֹ שֶׁזִּנְּתָה עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה. חַיֶּבֶת חַטָּאת עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִפְּנֵי שֶׁהֵן גּוּפִים מֻחְלָקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכּל בִּשְׁגָגָה אַחַת. הַבָּא עַל הַנִּדָּה בִּשְׁגָגָה וְטָהֲרָה מִנִּדָּתָהּ וְטָבְלָה וְחָזְרָה וְרָאֲתָה נִדָּה וּבָא עָלֶיהָ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּאוֹתָהּ שְׁגָגָה עַצְמָהּ. חַיָּב עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם אַחַת וְהוּא גּוּף אֶחָד. שֶׁזְּמַן נִדּוּת זֶה חוּץ מִזְּמַן נִדּוּת הַשֵּׁנִית. וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁתֵּי נָשִׁים נִדּוֹת:

   כסף משנה (4)

   האשה שהלך בעלה למדה״י וכו'. בפ' האשה רבה (יבמות דף פ״ז:) תנן גבי אשה שהלך בעלה למדה״י ובאו ואמרו מת בעליך שאם נשאת ע״פ ב״ד תצא ופטורה מן הקרבן ואמרינן בגמרא (דף צ״ב) דזעירי אמר ליתא למתני' ואע״ג דר״נ פליג עליה הא רבא דבתרא הוא סבר כוותיה ואמרינן תו בגמרא דאף ר״א סבר הכי:

   ומ"ש ואם נשאת לאנשים הרבה חייבת על כל איש ואיש מפני שהם גופין מוחלקים. ברייתא שם.

   ומ"ש או שזינתה עם אנשים הרבה. שם במשנה (דף פ"ז:) הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן ובגמרא (דף צ"ב) מאי קלקלה ר"א אומר זינתה ר"י אמר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מ"ד זינתה כ"ש אלמנה לכ"ג מ"ד אלמנה לכ"ג אבל זינתה לא מ"ט אתון הוא דשויתון פנויה ותניא כוותיה דר"י ומשמע דהלכה כר"י ולפיכך יש לתמוה על מה שפסק רבינו שאם זינתה חייבת חטאת. וי"ל דלא אתמר דר"י אלא אליבא דמתני' דאמרה שאם נשאת ע"פ ב"ד פטורה מן הקרבן אבל כיון דאסיקנא דליתא למתני' אלא אעפ"י שהורוה בית דין לינשא חייבת בקרבן אף לרבי יוחנן אין חילוק בין זינתה לנשאת דבין בזו ובין בזו חייבת בקרבן:

   הבא על הנדה בשגגה וכו'. בספ"ג דכריתות (דף י"ז):

6. הלכה ו׳

   הַבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ וְרָאֲתָה דָּם בִּשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִקָּרְבַּן חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁזֶּה כְּאָנוּס הוּא וְלֹא שׁוֹגֵג. שֶׁהַשּׁוֹגֵג הָיָה לוֹ לִבְדֹּק וּלְדַקְדֵּק וְאִלּוּ בָּדַק יָפֶה יָפֶה וְדִקְדֵּק בִּשְׁאֵלוֹת לֹא הָיָה בָּא לִידֵי שְׁגָגָה וּלְפִי שֶׁלֹּא טָרַח בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה צָרִיךְ כַּפָּרָה. אֲבָל זֶה מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת הֲרֵי טְהוֹרָה הָיְתָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ בָּעַל אֵין זֶה אֶלָּא אֹנֶס. וּלְפִיכָךְ בֵּין שֶׁנִּמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁנִּמְצָא עַל עֵד שֶׁלּוֹ פְּטוּרִין. אֲבָל אִם עָבַר וּבָא עָלֶיהָ סָמוּךְ לַוֶּסֶת וְדִמָּה שֶׁיִּבְעל וְיִפְרשׁ קֹדֶם שֶׁתִּרְאֶה דָּם וְרָאֲתָה בִּשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. חַיָּבִין בְּקָרְבָּן. שֶׁזּוֹ הִיא שְׁגָגָה. לְפִיכָךְ אִם נִמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלּוֹ שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים וְחַיָּבִין בְּקָרְבָּן. נִמְצָא עַל עֵד שֶׁלָּהּ. אִם קִנְּחָה עַצְמָהּ מִיָּד כְּשֶׁפֵּרַשׁ הַבַּעַל וְלֹא שָׁהֲתָה שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים וְחַיָּבִין בְּקָרְבָּן. ואִם שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ לְתַחַת הַכֶּסֶת וְתִטּל עֵד לִבְדֹּק בּוֹ וְאַחַר כָּךְ קִנְּחָה עַצְמָהּ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים בְּסָפֵק וּפְטוּרִין מִקָּרְבָּן. וְאִם שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ קִנְּחָה עַצְמָהּ וְנִמְצָא דָּם. בַּעְלָהּ טָהוֹר:

   כסף משנה (4)

   הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וכו'. בפ"ב דשבועות (דף י"ז י"ח):

   ומ"ש אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסתה וכו'. גם זה שם (דף י"ח) אי שלא בשעת וסתה אנוס הוא. ומיהו אפשר דהא דחשיב ליה אנוס היינו דוקא כשבדקה לפני תשמיש אבל אם לא בדקה קודם תשמיש לא חשיב ליה אנוס דכיון שהוא ז"ל סובר שאם אין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואפילו יש לה וסת דרך הצנועות לבדוק אפשר שאף בזו אם לא בדקה אינו אנוס.

   ומ"ש לפיכך אם נמצא על עד שלו וכו'. משנה בפ"ב דנדה (דף י"ד).

   ומ"ש ואם שהתה כדי שתושיט ידה וכו' ואם שהתה כדי שתרד מן המטה וכו'. שם (דף ט"ו) בגמרא:

7. הלכה ז׳

   מִי שֶׁעָבַר וּבָעַל סָמוּךְ לַוֶּסֶת עַל דַּעַת שֶׁתִּקְדֹּם בִּיאָתוֹ לִרְאִיַּת הַדָּם וְהִרְגִּישָׁה הָאִשָּׁה שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי. הֲרֵי זֶה לֹא יִפְרשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה. וְאִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִיָּד וּפֵרַשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אַחַת עַל כְּנִיסָתוֹ שֶׁהֲרֵי בָּעַל נִדָּה וְאַחַת עַל יְצִיאָתוֹ שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיָּדַע שֶׁאָסוּר לִבְעל בִּשְׁעַת הַוֶּסֶת וְדִמָּה שֶׁתִּקְדֹּם בְּעִילָתוֹ לִרְאִיָּתָהּ וְלֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִיָּד. שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ שְׁתֵּי הַעֲלָמוֹת בִּשְׁתֵּי הַבְּעִילוֹת. אֲבָל אִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִבְעל בִּשְׁעַת הַוֶּסֶת וְלֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִן הַטֻּמְאָה מִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרַשׁ מִיָּד וְהוּא מִתְקַשֶּׁה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁכְּנִיסָתוֹ וִיצִיאָתוֹ שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי בְּעִילוֹת בִּשְׁגָגָה אַחַת הֵן וּבְהֶעְלֵם אַחַת עָשָׂה הַכּל. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הָעֲרָיוֹת שֶׁאִם שָׁגַג וּבָא עַל הָעֶרְוָה עַל דַּעַת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהִיא עֶרְוָה וְהוּא בְּתוֹךְ הַתַּשְׁמִישׁ. לֹא יִפְרשׁ מִיָּד שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ. וְאִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִפְרשׁ מִיָּד וּפֵרַשׁ וְהוּא מִתְקַשֶּׁה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁהַכּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא:

   כסף משנה (3)

   מי שעבר ובעל וכו'. משנה פרק ב' דשבועות (דף י"ד ע"ב).

   ומה שכתב ואם לא ידע שאסור לפרוש מיד וכו' עד ובהעלם אחת עשה הכל. שם (דף י"ח).

   ומה שכתב והוא הדין בשאר העריות. פשוט הוא:

לחם משנה על הלכות שגגות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר קרבנות · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי