משנה תורה · ספר עבודה · הלכות מעשה הקרבנות

רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ט

25 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת כָּל הָאֲשָׁמוֹת כְּמִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה הָאֲשָׁמוֹת בֵּין אָשָׁם וַדַּאי בֵּין אָשָׁם תָּלוּי. שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַפְשִׁיט וּמוֹצִיא הָאֵימוּרִין וּמוֹלְחָן וְזוֹרְקָן עַל גַּב הָאִשִּׁים. וְאִם רָצָה לְהוֹלִיכָן בִּכְלִי מוֹלִיךְ. וּשְׁאָר בְּשָׂרָם נֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה בָּעֲזָרָה כַּחַטָּאת:

   כסף משנה (3)

   מצות עשה לעשות כל האשמות וכו' כמו שביארנו. בפרק ה' מהלכות אלו.

   ומ"ש ואם רצה להוליכם בכלי מוליך. נתבאר ברפ"ז.

   ומ״ש ושאר בשרם נאכל לזכרי כהונה בעזרה כחטאת. משנה בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ד:):

2. הלכה ב׳

   אֲשַׁם מְצֹרָע יֵשׁ בְּקַבָּלַת דָּמוֹ שִׁנּוּי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. וְאַף עַל פִּי כֵן שְׁאָר מַעֲשָׂיו וּזְרִיקַת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַאֲכִילָתוֹ כִּשְׁאָר הָאֲשָׁמוֹת לְכָל דָּבָר:

   כסף משנה

   אשם מצורע יש בקבלת דמו שינוי כמו שיתבאר בהלכות מחוסרי כפרה. בפרק ד':

3. הלכה ג׳

   עֲשִׂיַּת כָּל שְׁלָמִים כְּמִצְוָתָן מִצְוַת עֲשֵׂה וְהֵן אַרְבָּעָה מִינִין. הָאֶחָד שַׁלְמֵי צִבּוּר וְהַשְּׁלֹשָׁה שַׁלְמֵי יָחִיד:

4. הלכה ד׳

   וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה שַׁלְמֵי צִבּוּר. שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַפְשִׁיט וּמוֹצִיא הָאֵימוּרִים וּמוֹלְחָן וּמַקְטִירָן. וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה בָּעֲזָרָה כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה (3)

   וכיצד מעשה שלמי צבור שוחט וזורק הדם כמו שביארנו. בפרק חמישי.

   ומה שכתב והשאר נאכל לזכרי כהונה בעזרה כחטאת וכאשם. משנה בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ״ג).

   ומה שכתב כמו שביארנו. הוא בפרק א':

5. הלכה ה׳

   שַׁלְמֵי יָחִיד שְׁלֹשָׁה מִינִין. הָאֶחָד הוּא הַבָּא שְׁלָמִים בְּלֹא לֶחֶם כְּגוֹן שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה וְזֶהוּ הַנִּקְרָא שְׁלָמִים. וְהַשֵּׁנִי שְׁלָמִים הַבָּאִים עִם הַלֶּחֶם בְּנֵדֶר אוֹ נְדָבָה וְזֶהוּ הַנִּקְרָא תּוֹדָה וְאוֹתוֹ הַלֶּחֶם נִקְרָא לֶחֶם תּוֹדָה. וְהַמִּין הַשְּׁלִישִׁי שְׁלָמִים שֶׁמַּקְרִיב הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת נִזְרוֹ וְהֵם בָּאִים עִם לֶחֶם וְזֶהוּ הַנִּקְרָא אֵיל נָזִיר:

6. הלכה ו׳

   וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה שְׁלָשְׁתָּן. שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַפְשִׁיט וּמוֹצִיא הָאֵימוּרִין. וְאַחַר כָּךְ מְנַתֵּחַ אֶת הַבָּשָׂר וּמַפְרִישׁ הֶחָזֶה וְשׁוֹק הַיָּמִין וְנוֹתֵן הָאֵימוּרִין עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק עַל יְדֵי הַבְּעָלִים וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים וּמֵנִיף הַכּל לִפְנֵי ה' בַּמִּזְרָח. וְכֵן כָּל הַטָּעוּן תְּנוּפָה בַּמִּזְרָח מְנִיפִין אוֹתוֹ:

   כסף משנה (2)

   וכיצד מעשה שלשתן וכו' ומפריש החזה ושוק הימין ונותן האימורים עם החזה והשוק על ידי הבעלים וכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף הכל לפני ה' במזרח. בפרק כל המנחות (מנחות דף ס״א ס״ב:) יליף לה מקראי.

   ומה שכתב וכן כל הטעון תנופה במזרח מניפין אותו. משנה שם (דף ס"א) תנופה היתה במזרח ופירש רש"י תנופה במזרח כלומר אפילו במזרחו של מזבח יכול להניף וכל שכן במערבו שקרוב יותר להיכל עכ"ל. ואין כן דעת רבינו. ובגמרא והניף לפני ה' במזרח והא אמרת לפני ה' יכול במערב אמרי ה"מ מנחה דאיקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד אבל הכא לפני ה' קרינן ביה ופירש רש"י לפי דרכו ולישנא דלפני ה' קרינן ביה כוותיה משמע אבל רבינו מפרש דלא אמרי במערב אלא במנחה אבל בתנופה מזרח בעינן. ותמיהא לי על דברי רבינו דלפני ה' טפי משמע במערב מבמזרח והיכי אפשר לומר דדוקא במזרח וצריך עיון:

7. הלכה ז׳

   וְכֵיצַד הוּא מֵנִיף. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. וְאִם הָיָה הַקָּרְבָּן תּוֹדָה לוֹקֵחַ מִן הַלֶּחֶם הַבָּא עִמָּהּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה וּמַנִּיחוֹ עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק וְהָאֵימוּרִים וּמֵנִיף הַכּל עַל יְדֵי הַבְּעָלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה (3)

   ומ"ש וכיצד הוא מניף מוליך ומביא מעלה ומוריד. שם במשנה:

   ואם היה הקרבן תודה וכו'. משנה בפ' התודה (מנחות דף ע״ז:).

   ומ"ש נותן את החלבים על ידי הבעלים וכו'. ברייתא בפ' כל המנחות באות (ס"ב) מניח אימורים על פיסת היד וחזה ושוק עליהם וכ"מ שיש לחם הלחם מלמעלה. ומשמע לרבינו דאימורים דקתני לא כל האימורים אלא החלבים בלבד דהא מקרא דעל אשי החלבים יליף לה:

8. הלכה ח׳

   וְכֵיצַד מַנִּיחָן עַל יְדֵי הַבְּעָלִים. נוֹתֵן אֶת הַחֲלָבִים עַל יְדֵי הַבְּעָלִים וְחָזֶה וְשׁוֹק לְמַעְלָה וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד לְמַעְלָה מֵהֶם. וְאִם יֵשׁ שָׁם לֶחֶם מַנִּיחוֹ לְמַעְלָה וּמֵנִיף הַכּל:

9. הלכה ט׳

   הָיָה הַקָּרְבָּן אֵיל נָזִיר מוֹצִיא הָאֵימוּרִין וּמַפְרִישׁ חָזֶה וְשׁוֹק וּמְבַשֵּׁל שְׁאָר הָאַיִל בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים. וְלוֹקֵחַ הַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל עִם אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִן הַלֶּחֶם הַבָּא עִמּוֹ עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק וְהָאֵימוּרִין וּמַנִּיחַ הַכּל עַל יְדֵי הַנָּזִיר. וְהַכֹּהֵן מַנִּיחַ יָדָיו תַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים וּמֵנִיף הַכּל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה (5)

   היה הקרבן איל נזיר וכו'. בפרק שני דמדות שנינו שבעזרת הנשים היתה לשכת הנזירים ששם הנזירים מבשלים שלמיהם.

   ומ״ש ולוקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל. מדסתם רבינו דבריו משמע ששאר האיל היה מבשל כשהזרוע מחובר בו ופלוגתא היא בפרק גיד הנשה (חולין דף צ״ח) ופסק רבינו כלישנא קמא משום דאתי כפשטיה דקרא. ונראה שרבינו מפרש כפירוש התוס' שפירשו דלת״ק מבשלו כשהזרוע מחובר בו ופסק כוותיה.

   ומ״ש עם אחד מעשרה מן הלחם הבא עמו. בפ' התודה (מנחות דף ע״ח) שנינו נזירות היתה באה שתי ידות כמצה שבתודה חלות ורקיקין ואין בה רבוכה ובכל מין במצה שבתודה היו עשר חלות כמו ששנינו שם נמצא שהיה בנזיר י' חלות וי' רקיקין וכתיב ולקח הכהן את הזרוע וכו' וחלת מצה אחת ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר.

   ומה שכתב עם החזה והשוק דכתיב והניף אותם הכהן תנופה לפני ה' קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה.

   ומ"ש והאימורים ומניח הכל על ידי הנזיר וכו'. נלמד ממה שנאמר בפירוש זבח שלמים בפרשת צו ונתבאר לעיל בסמוך:

10. הלכה י׳

    אֵי זֶהוּ חָזֶה כָּל הָרוֹאֶה אֶת הַקַּרְקַע לְמַעְלָה עַד הַצַּוָּאר. לְמַטָּה עַד הַכָּרֵס. וְחוֹתֵךְ עִמָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת אֵילָךְ וְאֵילָךְ. וְאֵי זֶהוּ זְרוֹעַ מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָד שֶׁהֵם שְׁנֵי אֵיבָרִים מְעֹרִין זֶה בָּזֶה. וְהַזְּרוֹעַ הָאֲמוּרָה הִיא זְרוֹעַ שֶׁל יָמִין. וְשֶׁכְּנֶגְדָהּ בָּרֶגֶל הוּא הַשּׁוֹק הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם:

    כסף משנה (4)

    אי זהו חזה כל הרואה את הקרקע למעלה עד הצואר וכו'. ברייתא בר״פ אלו טרפות (חולין דף מ״ה).

    ומ״ש ואי זהו זרוע מן הפרק של ארכובה וכו'. משנה ס״פ הזרוע (חולין דף קל״ד).

    ומ"ש והזרוע האמורה היא הזרוע של ימין. ברייתא שם.

    ומ"ש ושכנגדה ברגל הוא שוק האמור בכל מקום. שם במשנה:

11. הלכה י״א

    וְאַחַר שֶׁמְּנִיפָן מוֹלֵחַ הָאֵימוּרִין וּמַקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז לד) "כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה". וּשְׁאָר הַשְּׁלָמִים נֶאֱכָלִים לַבְּעָלִים. וְאֵין הַכֹּהֲנִים זוֹכִין בְּחָזֶה וְשׁוֹק אֶלָּא לְאַחַר הֶקְטֵר הָאֵימוּרִין:

    כסף משנה

    ואין הכהנים זוכין בחזה ושוק אלא לאחר הקטר אימורים. ברייתא בר"פ תמיד נשחט (פסחים נ"ט:) יכול יהיו כהנים רשאים בחזה ושוק קודם הקטרת אימורים תלמוד לומר והקטיר הכהן את החלב המזבחה והדר והיה החזה לאהרן ולבניו:

12. הלכה י״ב

    וְכֵן הַלֶּחֶם שֶׁמֵּנִיף בְּתוֹדָה וּבְאֵיל נָזִיר וְהַזְּרוֹעַ הַבְּשֵׁלָה נֶאֱכָלִין לַכֹּהֲנִים. וּשְׁאָר הַלֶּחֶם עִם שְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים. וְהַלֶּחֶם שֶׁמֵּנִיף עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק הֵם הַנִּקְרָאִין מוּרָם מִתּוֹדָה. וְהַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק עִם הַלֶּחֶם שֶׁמֵּנִיף הֵם הַנִּקְרָאִין מוּרָם מֵאֵיל נָזִיר:

    כסף משנה (2)

    וכן הלחם שמניף בתודה ובאיל נזיר וכו'. משנה פרק התודה (דף ע"ד:):

    והלחם שמניף עם החזה ושוק וכו'. פשוט הוא:

13. הלכה י״ג

    הַלֶּחֶם הַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה סְפֵק תְּרוּמָה הוּא. לְפִיכָךְ אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה וְחֹמֶשׁ כִּתְרוּמָה וְאֵינוֹ מְדַמֵּעַ כִּתְרוּמָה:

    כסף משנה (3)

    הלחם המורם מן התודה וכו'. בפ' התודה (מנחות דף ע״ז:) בעיא דלא איפשיטא ופסק בה לקולא לענין מיתה וחומש. ומן הדין לא היה לרבינו לכתוב פטורו ממיתה דהא מיתה בידי שמים הוא וקמי שמיא גליא ומיפשטא בעיא אלא שנגרר אחר לשון הבעיא.

    ועל מ"ש ואינו מדמע כתרומה יש לתמוה דכיון דספיקא הוא ה"ל למיפסק לחומרא:

    וכתב הר"י קורקוס ז"ל ואפשר שבתערובת המותר מן התודה קאמר כי שיעורה מדרבנן הוא לדעת הרב כמו שנתבאר במקומו הילכך אזלינן לקולא אבל בספק תודה ודאי דלחומרא וזהו כוונת רבינו במ"ש אינו מדמע כתרומה עכ"ל:

14. הלכה י״ד

    הָיָה בַּעַל הַתּוֹדָה כֹּהֵן. הֲרֵי שְׁאָר הַלֶּחֶם נֶאֱכָל לַבְּעָלִים כְּתוֹדַת יִשְׂרָאֵל. שֶׁאֵין הַלֶּחֶם הַבָּא עִם הַתּוֹדָה אוֹ עִם אֵיל נָזִיר קָרוּי מִנְחָה:

    כסף משנה

    היה בעל התודה כהן וכו':

15. הלכה ט״ו

    שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלָמִים בְּשֻׁתָּפוּת הָאֶחָד מֵנִיף בִּרְשׁוּת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ הֵם מֵאָה אֶחָד מֵנִיף עַל יְדֵי כֻּלָּן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּסְמִיכָה:

    כסף משנה

    שנים שהביאו שלמים בשותפות וכו'. משנה בס״פ שתי מדות (מנחות דף צ״ג:):

16. הלכה ט״ז

    הָיְתָה אִשָּׁה בַּעֲלַת הַקָּרְבָּן אֵינָהּ מְנִיפָה. אֲבָל הַכֹּהֵן מֵנִיף שֶׁקָּרְבָּנָהּ טָעוּן תְּנוּפָה וְהִיא פְּסוּלָה לִתְנוּפָה. וּלְעוֹלָם אֵין אִשָּׁה מְנִיפָה אֶלָּא הַסּוֹטָה וְהַנְּזִירָה בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּתְנוּפָה קוֹדֶמֶת לְהַגָּשָׁה בְּכָל מָקוֹם:

    כסף משנה (3)

    היתה אשה בעלת הקרבן אינה מניפה וכו' והאשה כהן מניף על ידה. בפרק כל המנחות (דף ס"ח:).

    ומה שכתב ולעולם אין אשה מניפה אלא הסוטה והנזירה בלבד. משנה בפרק קמא דקידושין (דף ל"ו).

    ומה שכתב ותנופה קודמת להגשה וכו'. משנה פרק כל המנחות (מנחות דף ס״א):

17. הלכה י״ז

    כֵּיצַד הוּא הַלֶּחֶם שֶׁמֵּבִיא עִם הַתּוֹדָה. לוֹקֵחַ עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן סלֶת וְעוֹשֶׂה מֵהֶם עֲשָׂרָה עֶשְׂרוֹנִים חָמֵץ וַעֲשָׂרָה מַצָּה. הָעֲשָׂרָה שֶׁל חָמֵץ עוֹשֶׂה אוֹתָם עֶשֶׂר חַלּוֹת:

    כסף משנה

    כיצד הוא הלחם שמביא עם התודה וכו'. משנה בר״פ התודה (מנחות דף ע״ו ע״ז):

18. הלכה י״ח

    וְכֵיצַד מְחַמְּצָן. מֵבִיא שְׂאוֹר כְּדֵי חִמּוּצָן וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַמִּדָּה וּמְמַלֵּא אֶת הַמִּדָּה אַף עַל פִּי שֶׁסּוֹפָהּ לִהְיוֹת חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה מִפְּנֵי הַשְּׂאוֹר שֶׁפְּעָמִים יִהְיֶה עָבֶה וְקָשֶׁה וּפְעָמִים רַכָּה אֵין מַשְׁגִּיחִין אֶלָּא עַל מִדָּתָהּ עַתָּה וַהֲרֵי הוּא מוֹדֵד עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן שְׁלָמִים. וְהָעֲשָׂרָה עֶשְׂרוֹנִים שֶׁל מַצָּה עוֹשֶׂה מֵהֶן שְׁלֹשִׁים חַלּוֹת שָׁווֹת. עֶשֶׂר חַלּוֹת מִכָּל מִין. עֶשֶׂר חַלּוֹת מַאֲפֵה תַּנּוּר. וְעֶשֶׂר חַלּוֹת רְקִיקִים. וְעֶשֶׂר חַלּוֹת מֻרְבֶּכֶת:

    כסף משנה (3)

    ומ״ש וכיצד מחמצן מביא שאור כדי חמוצן ונותנו לתוך המדה וכו'. בר״פ כל המנחות (מנחות דף נ״ב) במשנה פלוגתא דר״מ ורבי יהודה ופסק כרבי יהודה.

    ומ״ש והרי הוא מודד עשרון עשרון שלימים. משנה ר״פ שתי מדות (מנחות דף פ״ז) עשרון מה היה משמש. בו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל אלא מודדן עשרונות.

    ומ״ש והעשרה עשרונים של מצה עושה מהם שלשים חלות שוות עשר חלות מכל מין עשר חלות מאפה תנור ועשר חלות רקיקין ועשר חלות מורבכת. משנה בפרק התודה (מנחות דף ע״ז):

19. הלכה י״ט

    וְכֵיצַד הִיא הַמֻּרְבֶּכֶת. חוֹלְטָהּ בְּרוֹתְחִין וְאוֹפֶה אוֹתָהּ מְעַט וְאַחַר כָּךְ קוֹלֶה אוֹתָהּ בְּשֶׁמֶן עַל הָאִלְפָּס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹלִין הַסֻּפְגָּנִין. וּמַרְבִּין בְּשַׁמְנָהּ. וְזֶהוּ הָרִבּוּךְ הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם:

20. הלכה כ׳

    וּבְכַמָּה שֶׁמֶן הוּא עוֹשֶׂה הַשְּׁלֹשִׁים חַלּוֹת. בַּחֲצִי לוֹג שֶׁמֶן. וְשִׁעוּר זֶה הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. רְבִיעִית מִמֶּנּוּ לִרְבוּכָה. וּשְׁמִינִית לְחַלּוֹת. וּשְׁמִינִית לִרְקִיקִין:

    כסף משנה (3)

    (יט-כ) וכיצד היא המורבכת וכו'. בת"כ מורבכת מלמד שנעשית ברותחין כל צרכה.

    ומ"ש ואופה אותה מעט ואחר כך קולה אותה בשמן. יתבאר בפרק י"ג גבי חביתי כ"ג:

    וכמה שמן הוא עושה וכו' עד לרקיקין. משנה וברייתא בפ' שתי מדות (מנחות דף פ״ח פ״ט):

21. הלכה כ״א

    הַחַלּוֹת לוֹתֵת הַסּלֶת שֶׁלָּהֶן בִּשְׁמִינִית שֶׁל שֶׁמֶן. וְאַחַר כָּךְ לָשׁ וְאוֹפֶה אוֹתָן. וְהָרְקִיקִין מוֹשְׁחָן בַּשְּׁמִינִית שֶׁלָּהֶן אַחַר אֲפִיָּתָן. וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ מִן הַכּל אַרְבַּע חַלּוֹת אַחַת מִכָּל מִין וּמִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז יד) "אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן":

    כסף משנה (2)

    ומ״ש החלות לותת הסלת שלהן בשמינית של שמן וכו'. משנה פ' אלו מנחות (מנחות דף ע״ד:) החלות טעונות בלילה והרקיקין משיחה:

    והכהן נוטל מן הכל ארבע חלות וכו'. משנה בפ' התודה (מנחות דף ע״ז:):

22. הלכה כ״ב

    וְלַחְמֵי תּוֹדָה שֶׁאָפָה אוֹתָן אַרְבַּע חַלּוֹת יָצָא. לֹא נֶאֱמַר אַרְבָּעִים אֶלָּא לְמִצְוָה. וְהוּא שֶׁיַּפְרִישׁ הַחַלָּה שֶׁלָּהֶן אַחַת מִכָּל קָרְבָּן כְּשֶׁהֵן בָּצֵק. שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין פְּרוּסָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז יד) "אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן" שֶׁלֹּא יִטּל פָּרוּס:

    כסף משנה (3)

    ולחמי תודה שאפה אותן ד' חלות יצא. מימרא דשמואל בסוף אלו מנחות (מנחות דף ע״ו) ואע״ג דאמרי' התם דרב הונא פליג פסק רבינו כשמואל.

    ומ"ש והוא שיפריש החלה שלהן אחת מכל קרבן כשהם בצק. שם.

    ומ״ש שאין מפרישין פרוסה וכו'. משנה בפ' התודה (מנחות דף ע״ז:):

23. הלכה כ״ג

    וְכֵיצַד הוּא הַלֶּחֶם הַבָּא עִם אֵיל נָזִיר. לוֹקֵחַ שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי עִשָּׂרוֹן וְעוֹשֶׂה מֵהֶן עֶשְׂרִים חַלּוֹת שָׁווֹת וְהַכּל מַצָּה. עֲשָׂרָה רְקִיקִין מְשׁוּחִין בְּשֶׁמֶן. וְעֶשֶׂר חַלּוֹת לוֹתֵת הַסּלֶת שֶׁלָּהֶן בְּשֶׁמֶן. וְהַכּל מַאֲפֵה תַּנּוּר וְשֶׁמֶן שֶׁלָּהֶן רְבִיעִית. וְשִׁעוּר זֶה הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ מֵהֶן שְׁתֵּי חַלּוֹת אַחַת מִכָּל מִין:

    כסף משנה (6)

    וכיצד הוא הלחם הבא עם איל נזיר וכו'. משנה בפרק התודה (מנחות דף ע״ח).

    ומ"ש רקיקין משוחין בשמן ועשר חלות לותת הסלת שלהן בשמן. מפורש בתורה.

    ומ"ש והכל מאפה תנור. מפורש בפ' ויקרא שהחלות והרקיקין הם מאפה תנור.

    ומ״ש ושמן שלהן רביעית. משנה בפרק שתי מדות (מנחות דף פ״ח).

    ומ״ש ושיעור זה הלמ״מ. פרק ג' מינים (נזיר דף ל״ח) ופ' שתי מדות (פ״ט).

    ומ"ש והכהן לוקח שתי חלות אחת מכל מין. מפורש בתורה:

24. הלכה כ״ד

    שְׁנֵי מִינֵי לֶחֶם שֶׁבְּנָזִיר וְאַרְבָּעָה מִינֵי לֶחֶם שֶׁבְּתוֹדָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וּמַעֲשֵׂה הַלֶּחֶם שֶׁל שְׁנֵיהֶן חוּץ לָעֲזָרָה:

    כסף משנה (2)

    שני מיני לחם שבנזיר וכו'. משנה בפ' הקומץ רבה (מנחות דף כ״ז).

    ומ"ש ומעשה הלחם של שניהם חוץ לעזרה:

25. הלכה כ״ה

    כֵּיצַד מַעֲשֵׂה הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח. אַחַר שֶׁזּוֹרֵק דָּמָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ מַפְשִׁיט וּמוֹצִיא הָאֵימוּרִים וּמוֹלְחָן וּמַקְטִירָן. וּשְׁאָר בְּשַׂר הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. וּשְׁאָר בְּשַׂר הַמַּעֲשֵׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים. וּשְׁאָר הַפֶּסַח נֶאֱכָל לִמְנוּיָיו כְּהִלְכוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח:

    כסף משנה

    כיצד מעשה הבכור והמעשר והפסח וכו' עד סוף הפרק. משנה בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ״ו:):

לחם משנה על הלכות מעשה הקרבנות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי