משנה תורה · ספר עבודה · הלכות מעשה הקרבנות

רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י

23 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   אֲכִילַת הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט לג) "וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם". הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַקָּדָשִׁים שֶׁאוֹכְלִין אוֹתָן הַכֹּהֲנִים שֶׁאֲכִילָתָן מִצְוָה:

   כסף משנה

   אכילת החטאת והאשם מצות עשה וכו' הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נ״ט):

2. הלכה ב׳

   וְכֵן אֲכִילַת שְׁיָרֵי מְנָחוֹת מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו ט) "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו":

   כסף משנה

   ומ"ש וכן אכילת שירי מנחות מ"ע וכו'. פשוט הוא:

3. הלכה ג׳

   וְאֵין חַטָּאת וְאָשָׁם וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה בָּעֲזָרָה וְאִם נֶאֶכְלוּ בַּהֵיכָל נֶאֶכְלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח ט) "לְכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם" (במדבר יח י) "בְּקֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ". וְכֵן שַׁלְמֵי צִבּוּר הֲרֵי הֵן כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

   כסף משנה (4)

   ואין חטאת ואשם ושירי מנחות נאכלים אלא לזכרי כהונה בעזרה. משנה פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ד:).

   ומ״ש ואם נאכלו בהיכל נאכלו וכו'. בפרק קדשי קדשים (זבחים דף ס״ג).

   ומ״ש וכן שלמי צבור הרי הן כחטאת וכאשם. משנה בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ״ד:).

   ומ"ש כמו שביארנו. הוא בפ"ט:

4. הלכה ד׳

   חָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לְכֹהֲנִים זְכָרִים וּנְקֵבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (במדבר יח יא) "לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ". וְכֵן הַמּוּרָם מִתּוֹדָה וְהַמּוּרָם מֵאֵיל נָזִיר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח יט) "כּל תְּרוּמֹת הַקֳדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ":

   כסף משנה

   חזה ושוק של שלמים וכו' עד שהרי הם קדשים קלים כשלמים. (בפ' איזהו מקומן) [בפ' קרח]:

5. הלכה ה׳

   וְכֵן הַבְּכוֹר שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ (במדבר יח יח) "וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין". וְכָל אֵלּוּ הַנֶּאֱכָלִים לַכֹּהֲנוֹת נֶאֱכָלִים לְעַבְדֵי הַכֹּהֲנִים וְלִנְשֵׁיהֶם כִּתְרוּמָה. וְכֻלָּן נֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י יד) "אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר" לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ שֶׁהִיא הָעֲזָרָה אֶלָּא טָהוֹר שֶׁהוּא כָּל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּנֶגְדוֹ לְדוֹרוֹת יְרוּשָׁלַיִם. וְהוּא הַדִּין לְמַעֲשֵׂר וּפֶסַח שֶׁהֲרֵי הֵן קָדָשִׁים קַלִּים כִּשְׁלָמִים. וְהַחַלּוֹנוֹת וָעֳבִי הַחוֹמָה כִּלְפָנִים:

   כסף משנה

   ומה שכתב והחלונות ועובי החומה כלפנים. משנה בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״ה):

6. הלכה ו׳

   הַשְּׁלָמִים נֶאֱכָלִים בְּיוֹם הַזְּבִיחָה וְכָל הַלַּיְלָה וְכָל יוֹם הַמָּחֳרָת עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז טז) "בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת" (ויקרא ז יח) "וְאִם הֵאָכל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" וְגוֹ'. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד בֵּין חֵלֶק הַכֹּהֲנִים בֵּין חֵלֶק הַבְּעָלִים וְהוּא הַדִּין לִבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי הֵן קָדָשִׁים קַלִּים כִּשְׁלָמִים:

   כסף משנה

   השלמים נאכלים ביום הזביחה וכו' עד ובכור ומעשר הדומים להם. בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ״ו:):

7. הלכה ז׳

   אֲבָל הַתּוֹדָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קָדָשִׁים קַלִּים אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא בְּיוֹם הַזְּבִיחָה עִם הַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא ז טו) "בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר". וְכֵן אֵיל נָזִיר וְהַלֶּחֶם הַבָּא עִמָּהֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין חֵלֶק הַכֹּהֲנִים בֵּין חֵלֶק הַבְּעָלִים וְהוּא הַדִּין לְחַטָּאת וּלְאָשָׁם וּלְשַׁלְמֵי צִבּוּר וְלִשְׁיָרֵי מְנָחוֹת שֶׁהַכּל נֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּמַשְׁמָע חוּץ מִן הַשְּׁלָמִים שֶׁפֵּרֵשׁ בָּהֶן הַכָּתוּב וּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר הַדּוֹמִים לָהֶם:

8. הלכה ח׳

   כָּל אֵלּוּ הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה דִּין תּוֹרָה שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וּכְדֵי לְהַרְחִיק מִן הָעֲבֵרָה אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה:

   כסף משנה

   ומ"ש וכל אלו הנאכלים ליום ולילה דין תורה שנאכלין עד שיעלה עמוד השחר וכו'. שם (דף נ"ז:) ובפ"ק דברכות (דף ט'):

9. הלכה ט׳

   כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים אֵין אוֹכְלִין אוֹתָם אֶלָּא הַטְּהוֹרִים בִּלְבַד הַמּוּלִין. אֲפִלּוּ הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ וְלֹא הֵבִיא כַּפָּרָתוֹ אֵינוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים. וְהַטֻּמְטוּם אָסוּר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים לְפִי שֶׁהוּא סְפֵק עָרֵל אֲבָל הָאַנְדְּרוֹגִינוּס יֵרָאֶה לִי שֶׁאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים קַלִּים:

   כסף משנה (4)

   כל קרבנות בין קדשי קדשים וכו'. בר״פ הערל (יבמות דף ע').

   ומ״ש אפי' העריב שמשו ולא הביא כפרתו אינו אוכל בקדשים. בפרק בתרא דנגעים ובפרק טבול יום (זבחים דף צ״ח צ״ט) ובפסחים פ' האשה (דף צ':).

   ומה שכתב והטומטום אסור לאכול בקדשים וכו'. ברייתא בפרק הערל (יבמות דף ע״ב).

   ומ"ש אבל אנדרוגינוס יראה לי שאוכל בקדשים קלים. כלומר והוא שמל ובר"פ הערל תניא אנדרוגינוס אוכל בתרומה ואינו אוכל בקדשים. ופי' רש"י פירוש בקדשי קדשים מיירי שאין נאכלים אלא לזכרי כהונה וזה ספק אשה הוא עכ"ל:

10. הלכה י׳

    וּמֻתָּר לֶאֱכל אֶת הַקָּדָשִׁים בְּכָל מַאֲכָל. אֲפִלּוּ הַכֹּהֲנִים מֻתָּרִין לֶאֱכל חֶלְקָם בֵּין מִקָּדָשִׁים קַלִּים בֵּין מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים בְּכָל מַאֲכָל. וּלְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן וּלְאָכְלָם צְלוּיִים שְׁלוּקִים וּמְבֻשָּׁלִים וְלָתֵת לְתוֹכָן תַּבְלִין שֶׁל חֻלִּין אֲבָל לֹא תַּבְלִין שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁלֹּא יָבִיאוּ אֶת הַתְּרוּמָה לִידֵי פִּסּוּל. וְהָעֲצָמוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת מֻתָּרוֹת וְעוֹשֶׂה אָדָם מֵהֶם כָּל כֵּלִים שֶׁיִּרְצֶה:

    כסף משנה (5)

    ומותר לאכול הקדשים בכל מאכל. משנה בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ה).

    ומ״ש אפילו הכהנים מותרין לאכול חלקם וכו' ולשנות באכילתן ולאכלם צלויים וכו'. משנה בס״פ כל התדיר (זבחים דף צ'.).

    ומ"ש אפילו הכהנים. נראה דכתב כן משום דסד"א שהכהנים צריכים שלא יאכלו אלא לש"ש ולכן לא יאכלו אותם במטעמים דרך תענוג קמ"ל משום דכתב בהו רחמנא למשחה ומתרגמינן לשון גדולה כמו שהמלכים אוכלים.

    ומ"ש אבל לא תבלין של תרומה וכו'. שם במשנה פלוגתא דר"ש ור"מ ופסק כר"מ:

    והעצמות הנשארות מותרות וכו'. בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פ״ו) ובפרק דם חטאת (זבחים דף צ״ח) אשם מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין ופירש״י מה אשם עצמותיו מותרין לעשות מהם כלים אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל. אף כל ואפילו עולה ומיבעיא לי הא נמי מחטאת הוה מצי יליף ונראה בעיני דמלו יהיה יתירא נפקא ליה באשם דכתיב ביה לכהן לו יהיה עכ״ל. כתב הר״י קורקוס ז״ל כתב רבינו הנשארות כלומר שאין בהם שום דבר ראוי לאכילה דתנן בתרומות פרק י״א עצמות קדשים בזמן שמכנסן אסורות ואם השליכן מותרות ומיירי ביש עליהם קצת בשר ולכן אם מחשיבן אסורות ואין מותר אלא נשארות שאינו מחשיבן ולא מצניען כ״כ תוספות שם עכ״ל:

11. הלכה י״א

    הָיְתָה לָהֶם אֲכִילָה מוּעֶטֶת אוֹכְלִין עִמָּהּ חֻלִּין וּתְרוּמוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נֶאֱכֶלֶת עִם הַשֹּׂבַע. הָיְתָה לָהֶן אֲכִילָה מְרֻבָּה אֵין אוֹכְלִין עִמָּהּ חֻלִּין וּתְרוּמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה נֶאֱכֶלֶת אֲכִילָה גַּסָּה. וְכֵן בִּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת:

    כסף משנה (2)

    היתה להם אכילה מועטת וכו' עד שלא תהא נאכלת אכילה גסה. בפרק רביעי דתמורה (דף כ"ג).

    ומה שכתב וכן בשירי המנחות. בתורת כהנים והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו וכו' יאכלוה שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מועטת:

12. הלכה י״ב

    אֵין מְבַשְּׁלִין חַטָּאת אוֹ אָשָׁם עִם מוּרָם מִתּוֹדָה אוֹ מֵאֵיל נָזִיר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בְּאוֹכְלֵיהֶן וּבִמְקוֹם אֲכִילָתָן. וְלֹא מוּרָם מִתּוֹדָה וּמֵאֵיל נָזִיר עִם בְּכוֹר אוֹ עִם חָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט זְמַן אֲכִילָתָן. וְלֹא מוּרָם מִשְּׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ עִם חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל יוֹם מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בְּאוֹכְלֵיהֶן וּבִמְקוֹם אֲכִילָתָן וּבִזְמַן אֲכִילָתָן. אֲבָל חַטָּאת וְאָשָׁם מִתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה וְתוֹדָה וְאֵיל נָזִיר זֶה עִם זֶה וְהַבְּכוֹר וְחָזֶה וְשׁוֹק זֶה עִם זֶה. חֲתִיכָה שֶׁל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אוֹ שֶׁל פִּגּוּל אוֹ נוֹתָר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עִם חֲתִיכוֹת אֲחֵרוֹת. אוֹתָן הַחֲתִיכוֹת אֲסוּרוֹת לְזָרִים וּמֻתָּרוֹת לַכֹּהֲנִים:

    השגת הראב״ד

    ומותרות לכהנים. א"א והוא שיהא בשל היתר כדי להעלות את האיסור:

    כסף משנה (3)

    אין מבשלים חטאת או אשם וכו' עד ובזמן אכילתן. בתוספתא דזבחים פרק עשירי:

    חתיכה של קדשי קדשים וכו' עד ומותר לטהורים. בפרק ב' דערלה (משנה ט"ז):

    כתב הראב"ד ומותרות לכהנים א"א והוא שיהא בשל היתר כדי להעלות את האיסור עכ"ל. ואני אומר שדבר פשוט הוא וכתבו רבינו בהדיא בפירוש המשנה שם אבל קשה שלא הוה ליה ליכתוב או או וצריך עיון:

13. הלכה י״ג

    בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אוֹ בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם בְּשַׂר תַּאֲוָה הֲרֵי בְּשַׂר הַתַּאֲוָה אָסוּר לִטְמֵאִים וּמֻתָּר לִטְהוֹרִים:

14. הלכה י״ד

    נֶאֱמַר בְּעוֹלָה (ויקרא ז ח) "עוֹר הָעלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה". וְנֶאֱמַר בְּחַטָּאת (ויקרא ו יט) "הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה". וְנֶאֱמַר בְּאָשָׁם (ויקרא ז ז) "הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ לוֹ יִהְיֶה". וְנֶאֱמַר בִּשְׁלָמִים (ויקרא ז יד) "לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה". וְנֶאֱמַר בְּמִנְחָה (ויקרא ז ט) "הַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אוֹתָהּ לוֹ יִהְיֶה". אֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּכָל אֵלּוּ אֶלָּא בְּרָאוּי. שֶׁהַכֹּהֵן הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה זֶהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק לֶאֱכל. וּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן כְּגוֹן שֶׁהָיָה טָמֵא אֵין לוֹ חֵלֶק לֶאֱכל אֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּטְהַר לָעֶרֶב. אֲבָל לְעִנְיַן חֲלוּקָה הַכּל לְאַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁמַּקְרִיבִין בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְכֻלָּם חוֹלְקִים בְּכָל קָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ אִישׁ כְּאָחִיו. בֵּין זֶה שֶׁהִקְרִיב בֵּין אָחִיו שֶׁעִמּוֹ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא הִקְרִיב:

    כסף משנה

    נאמר בעולה עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה וכו' ומי שאינו ראוי בשעת הקרבן וכו'. בריש פרק טבול יום (זבחים דף צ״ט:):

15. הלכה ט״ו

    וְלָמָּה חִלֵּק הַכָּתוּב בִּמְנָחוֹת בֵּין מְנָחוֹת הָאֲפוּיוֹת וּמִנְחַת הַסּלֶת. שֶׁהֲרֵי בַּאֲפוּיוֹת הוּא אוֹמֵר (ויקרא ז ט) "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה". וּבְמִנְחַת הַסּלֶת הוּא אוֹמֵר (ויקרא ז י) "וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו". שֶׁהָאֲפוּיָה כְּשֶׁחוֹלְקִין אוֹתָהּ אַנְשֵׁי בֵּית אָב כָּל שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ חֶלְקוֹ אֲפִלּוּ כְּזַיִת פַּת הֲרֵי הוּא רָאוּי לוֹ שֶׁהֲרֵי אוֹכְלוֹ מִיָּד. אֲבָל הַסּלֶת אִם יְחַלְּקוּהָ בֵּינֵיהֶן נִמְצָא מַגִּיעַ לָזֶה מְלֹא כַּפּוֹ סלֶת אוֹ פָּחוֹת שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לָלוּשׁ אוֹתוֹ וְלֹא לֶאֱפוֹתוֹ לְפִיכָךְ הָיָה עוֹלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיַּחְלְקוּ מִנְחָה כְּנֶגֶד מִנְחָה וְלֹא יַחְלְקוּ מִנְחָה זוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ עַל כָּל אַנְשֵׁי בֵּית אָב. הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר בָּהּ לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו לוֹמַר שֶׁיְּחַלְּקוּהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין חוֹלְקִין מִנְחָה כְּנֶגֶד מִנְחָה אֲפִלּוּ מַעֲשֵׂה מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה מַחֲבַת אוֹ סלֶת כְּנֶגֶד סלֶת. אֶלָּא כָּל אַחַת וְאַחַת חוֹלְקִין שְׁיָרֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ:

    כסף משנה

    ומ״ש ולמה חלק הכתוב במנחות כו'. ומ״ש אין חולקין מנחה כנגד מנחה וכו'. בפ' האיש מקדש (קידושין דף נ״ג) ובפרק אלו מנחות (מנחות דף ע״ג) ובתורת כהנים:

16. הלכה ט״ז

    וְכֵן אֵין חוֹלְקִין עוֹף כְּנֶגֶד עוֹף. וְלֹא חַטָּאת כְּנֶגֶד חַטָּאת. וְלֹא חָזֶה וְשׁוֹק כְּנֶגֶד חָזֶה וְשׁוֹק. אֶלָּא כָּל חֵלֶק וְחֵלֶק חוֹלְקִין אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֵה:

    כסף משנה

    ומ"ש וכן אין חולקין עוף כנגד עוף וכו'. בתוספתא פ' י"א דזבחים:

17. הלכה י״ז

    אֵין הַקָּטָן חוֹלֵק אֲפִלּוּ בְּקָדָשִׁים קַלִּים אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהַאֲכִילוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְכֵן אִשָּׁה וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין חוֹלְקִין לָהֶם בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ כְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז י) "אִישׁ כְּאָחִיו". אֲבָל בַּעַל מוּם בֵּין קָבוּעַ בֵּין עוֹבֵר בֵּין שֶׁנּוֹלַד בְּמוּמוֹ בֵּין שֶׁהָיָה תָּמִים וְנִפְסַל חוֹלֵק וְאוֹכֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא כב) "לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳדָשִׁים" וְגוֹ'. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַאֲכִילָה. אֲבָל אִם הָיָה טָמֵא אֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכל לָעֶרֶב:

    כסף משנה (5)

    אין הקטן חולק אפילו בקדשים קלים וכו'. בפרק האיש מקדש ובריש פרק אלו מנחות לכל בני אהרן תהיה וכו' איש כאחיו וגו' איש חולק ואפי' בעל מום ואין קטן חולק אפי' תם.

    ומה שכתב וכן אשה ואנדרוגינוס וכו'. אפשר דיליף לה מדכתיב לכל בני אהרן תהיה בני אהרן ולא בנות אהרן ואנדרוגינוס דספק אשה הוא אינו חולק מן הספק:

    אבל בעל מום בין קבוע בין עובר חולק ואוכל. בר״פ טבול יום (זבחים דף צ״ט).

    ומ"ש בין שנולד במומו וכו'. ברייתא שם.

    ומ"ש אבל אם היה טמא אינו חולק לאכול לערב. בר"פ טבול יום שם:

18. הלכה י״ח

    וְכֹהֵן גָּדוֹל אוֹכֵל שֶׁלֹּא בַּחֲלוּקָה אֶלָּא נוֹטֵל כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה:

    כסף משנה

    וכהן גדול אוכל שלא בחלוקה וכו'. משנה בריש יומא (דף י"ד) שכ"ג מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש:

19. הלכה י״ט

    כָּל הָרָאוּי לַאֲכִילַת הַקָּדָשִׁים בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן חוֹלֵק לֶאֱכל. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֶאֱכל בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לַעֲבוֹדָה וַהֲרֵי הוּא רָאוּי לֶאֱכל לָעֶרֶב אֵינוֹ חוֹלֵק כְּדֵי לְהָנִיחַ חֶלְקוֹ לָעֶרֶב. כֵּיצַד. טְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וְהָאוֹנֵן בְּיוֹם הַקְּבוּרָה בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין כֹּהֵן הֶדְיוֹט אֵין חוֹלְקִין לֶאֱכל לָעֶרֶב:

    כסף משנה

    כל הראוי לאכילת הקדשים וכו'. ריש פרק [טבול יום] (דף צ"ח:) טבול יום ומחוסר כפורים אינם חולקים בקדשים לאכול לערב אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכול לערב בעלי מומין בין בעלי מומין עוברין בין בעלי מומין קבועים חולקין ואוכלים אבל לא מקריבים כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר:

20. הלכה כ׳

    כָּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֶאֱכל אֵינוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל הָאוֹנֵן שֶׁהוּא מַקְרִיב וְאֵינוֹ אוֹכֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַעֲבֹד אֵינוֹ רָאוּי לֶאֱכל חוּץ מִבַּעַל מוּם שֶׁהֲרֵי נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה:

    השגת הראב״ד

    כל שאינו ראוי וכו' חוץ מכהן גדול. א"א ויש לנו אחרים כמו כן והם חמשה דברים שבאים בטומאה ואין נאכלים בטומאה שהן קרבנות צבור העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וזבחי שלמי צבור ושעירי ראשי חדשים:

    כסף משנה (3)

    ומ"ש רבינו שכהן גדול האונן מקריב ואינו אוכל. משנה בסוף הוריות (דף י"ב:):

    ומ"ש וכל שאינו ראוי לעבוד אינו [ראוי] לאכול חוץ מבעל מום שהרי נתפרש בתורה. משנה וגמרא שם:

    כתב הראב"ד כל שאינו ראוי וכו' חוץ מכהן גדול א"א ויש וכו'. וחמשה דברים הללו שנויים במשנה פרק כיצד צולין. ומתוך דברי הראב"ד נתיישב למה לא כתב רבינו פה חמשה דברים אלו דהנך שאני שהם קרבנות הצבור ומחמת כן מקריבין אותם בטומאה שטומאה דחויה היא בצבור:

21. הלכה כ״א

    כָּל שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בַּבָּשָׂר אֵין לוֹ חֵלֶק בָּעוֹרוֹת. אֲפִלּוּ טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים וְטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז לג) "הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה". עַד שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר וְרָאוּי לַעֲבוֹדָה מִשְּׁעַת זְרִיקָה עַד אַחַר הֶקְטֵר חֲלָבִים:

    כסף משנה (2)

    כל שאין לו חלק בבשר אין לו חלק בעורות. משנה ר״פ טבול יום (זבחים דף צ״ח:):

    אפילו טמא בשעת זריקת דמים וכו'. שם במשנה:

22. הלכה כ״ב

    נִטְמָא אַחַר זְרִיקָה וְטָבַל וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר אַף בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים הַדָּבָר סָפֵק אִם חוֹלֵק אִם אֵינוֹ חוֹלֵק לְפִיכָךְ אִם תָּפַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ:

    כסף משנה

    ומ"ש נטמא אחר זריקה וטבל והרי הוא טהור אף בשעת הקטר חלבים וכו'. שם (דף ק"ב:) בעיא דלא איפשיטאx:

23. הלכה כ״ג

    קָרְבַּן צִבּוּר הַבָּא בְּטֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהַטְּמֵאִים מַקְרִיבִין אוֹתוֹ אֵין חוֹלְקִין עִם הַטְּהוֹרִין לֶאֱכל לָעֶרֶב מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לַאֲכִילָה:

    כסף משנה

    קרבן צבור הבא בטומאה וכו'. שם (דף צ"ט) בעי רב אושעיא טמא בקרבנות צבור מהו שיחלקו לו מי אמרינן המחטא אמר רחמנא והאי נמי מחטא הוא או דילמא ראוי לאכילה חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק אמר רבינא ת"ש כ"ג מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב ש"מ ראוי לאכילה בעינן ש"מ. ופירש"י מהו שיחלקו לו מקרבן צבור לאכול לערב ובקרבן צבור שהקריבוהו טהורים קא מבעיא ליה אי פלגינן מיניה להאי טמא הואיל וראוי לחטוי דקרבן צבור דוחה טומאה או דילמא ראוי לאכילה בעינן אבל בהקריבוהו טמאים לא מבעיא לן שהרי אינו נאכל כדאיתא בפרק כיצד צולין ורבינו בפ"ד מהלכות ביאת המקדש פסקה לההיא דפ' כיצד צולין וא"כ יש לתמוה היאך כתב כאן קרבן צבור הבא בטומאה וכו' אין חולקין עם הטהורים לאכול לערב דמשמע שהטהורים אוכלים אותו. וכתב הר"י קורקוס ז"ל שצריך לפרש דברי רבינו כך קרבן צבור שיכולים להביאו בטומאה כשהיה צורך לכך וז"ש הבא בטומאה ולא אמר שבא בטומאה אע"פ שהטמאין מקריבין אותו כלומר שיכולים להקריבו בשהשעה צריכה לכך ולכך לא כתב שהטמאים הקריבוהו אלא מקריבין דהיינו שיכולים להקריב ואעפ"כ אינם חולקים עם טהורים שהקריבוהו דסד"א שקרבן כזה טמאים וטהורים שוים כיון שהיה אפשר שיקריבוהו טמאים וראוי לחיטוי קרינן ביה קמ"ל דלא שהרי אינם ראויין לאכילה ולעולם בהקריבוהו טהורים מיירי. ובהא ניחא נמי מה שלא הוציא זה מהכלל דכ"ג מקריב ואינו אוכל [דכ"ג] מהקרבן שהקריב קאמר אבל טמא בקרבנות צבור לאו בהקריב הוא מיירי ולא שייך למימר שאינו אוכל ומקריב עכ"ל. ולי אין צורך לידחק בכך בפירוש דברי רבינו אלא דברים כפשוטן שהקריבוהו טמאים שיש קרבן צבור שהוא בא בטומאה והוא קרבן פסח כדתנן בפרק כיצד צולין וכתבו רבינו בהל' קרבן פסח פ"י וכגון שהיו הקהל מחצה טהורים ומחצה טמאים שכולם עושים בראשון והטהורים עושים לעצמם בטהרה והטמאים עושים לעצמם בטומאה ואוכלים אותו בטומאה והשתא קאמר שאע"פ שיכולים הטמאים להקריב פסחיהם אינם יכולים להמנות עם הטהורים אע"פ שלערב יהיו טהורים ויהיו ראויים לאכילה עם הטהורים:

לחם משנה על הלכות מעשה הקרבנות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי