משנה תורה · ספר עבודה · הלכות מעשה הקרבנות

רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ו

23 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת הָעוֹלָה כְּמִשְׁפָּטָהּ הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה. וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה. שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַפְשִׁיט וּמְנַתֵּחַ וּמַקְטִיר כָּל הַנְּתָחִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א ט) "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכּל הַמִּזְבֵּחָה":

   כסף משנה

   מצות עשה לעשות העולה וכו'. פשוט הוא:

2. הלכה ב׳

   צֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן הַתְּיָשִׁים וְהָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם בִּזְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין מַקְטִירִין אֶת הַכּל. וְאִם פָּרְשׁוּ לֹא יַעֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב כז) "עלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם". וְכֻלָּן שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחְזִיר. וְכֵן גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחְזִיר:

3. הלכה ג׳

   אֵיבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ אִם יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ אֲפִלּוּ פָּקְעוּ אַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה יַחְזִיר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו ב) "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה". וְאִם אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ אֲפִלּוּ פָּקְעוּ קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַחְזִיר. נִתְחָרֵךְ הַבָּשָׂר וְיָבַשׁ עֲלֵיהֶן כְּעֵץ וּפָקְעוּ קֹדֶם חֲצוֹת יַחְזִיר אַחַר חֲצוֹת לֹא יַחְזִיר:

   כסף משנה

   (ב-ג) צמר שבראשי כבשים וכו' עד אחר חצות לא יחזיר. משנה וגמרא בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פ״ה:) פירש״י אין בהם ממש שנשרפו כולן. ובפרק שני דמעילה (דף ט':) דייק דדוקא פקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר הא על גבי המזבח יחזיר:

4. הלכה ד׳

   כְּשֶׁמְּנַתֵּחַ אֵיבְרֵי הָעוֹלָה מוֹלִיכִין אֶת כָּל הַנְּתָחִים לַכֶּבֶשׁ וּמוֹלְחִין אוֹתָם שָׁם. וְאַחַר כָּךְ מַעֲלִין כָּל הָאֵיבָרִים לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. וּמֵסִיר גִּיד הַנָּשֶׁה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּמַשְׁלִיכוֹ עַל גַּבֵּי הַדֶּשֶׁן שֶׁבְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ. וְזוֹרֵק כָּל הָאֵיבָרִים עַל הָאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב כז) "הַבָּשָׂר וְהַדָּם". כְּשֵׁם שֶׁהַדָּם בִּזְרִיקָה כָּךְ כָּל הַבָּשָׂר בִּזְרִיקָה. וְאַחַר שֶׁזּוֹרְקָן חוֹזֵר וְעוֹרֵךְ אוֹתָן עַל הָאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א יב) "וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם". וְאֵיבָרִים שֶׁצְּלָאָן וְאַחַר כָּךְ הֶעֱלָן לַמִּזְבֵּחַ אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם רֵיחַ נִיחוֹחַ:

   כסף משנה (6)

   כשמנתח איברי העולה וכו'. בפ״ב דיומא (דף כ״ה) תנן הפייס השני מי שוחט וכו' מי מעלה איברים לכבש ובפ״ד דתמיד (דף ל״א:) תנן גבי איברי התמיד הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו ומלחום ובפ' הקומץ רבה (מנחות דף כ״א:) תניא שאחד מג' מקומות שהמלח נתון היה על גבי הכבש ששם מולחים האיברים.

   ומ"ש ואחר כך מעלים כל האיברים לראש המזבח. בפ"ב דיומא (דף כ"ו) תנן הפייס הרביעי מי מעלה איברים מן הכבש למזבח ובפ"ה דתמיד תנן אמר להם בואו והפיסו מי מעלה אברים מן הכבש למזבח.

   ומ״ש ומסיר גיד הנשה בראש המזבח ומשליכו ע״ג הדשן שבאמצע המזבח. מימרא בר״פ גיד הנשה (חולין דף צ'):

   ומ״ש וזורק כל האיברים על האש וכו'. כן משמע בסוף מסכת תמיד ובפרק טבול יום (זבחים דף ק״ד) אמרו מה דם בזריקה אף בשר בזריקה.

   ומ"ש ואחר שזרקן חוזר ועורך אותם על האש וכו'. בסיפרא פ"ד.

   ומ״ש ואיברים שצלאן ואחר כך העלן למזבח אין בהם משום ריח ניחוח. מימרא בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כ״א):

5. הלכה ה׳

   כֵּיצַד מְנַתְּחִין אֶת הָעוֹלָה. לֹא הָיָה שׁוֹבֵר אֶת הָרֶגֶל אֶלָּא נוֹקְבוֹ וְתוֹלֶה בּוֹ וּמַפְשִׁיט. וְאִם הָיָה שׁוֹר מַפְשִׁיטוֹ בְּלִי תְּלִיָּה. וּמַפְשִׁיט עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה. הִגִּיעַ לֶחָזֶה חוֹתֵךְ אֶת הָרֹאשׁ וְנוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן. וְחוֹתֵךְ אֶת הַכְּרָעַיִם וְנוֹתְנָן לְאַחֵר וּמַשְׁלִים אֶת הַהֶפְשֵׁט. וְקוֹרֵעַ אֶת הַלֵּב וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. וְחוֹתֵךְ אֶת הַיָּדָיִם וְנוֹתְנָן לְאַחֵר. עָלָה לְרֶגֶל יְמִינִי חוֹתְכוֹ וְנוֹתְנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּרֹאשׁ וּשְׁתֵּי בֵּיצִים עִמָּהּ. וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵעַ אֶת הַבְּהֵמָה עַד שֶׁיִּגָּלוּ (אֶת) הַמֵּעַיִם. וְנוֹטֵל אֶת הַפֶּדֶר וְנוֹתְנוֹ עַל הָרֹאשׁ מִלְּמַעְלָה עַל בֵּית הַשְּׁחִיטָה. וְנוֹטֵל אֶת הַקְּרָבַיִם וְנוֹתְנָן לְאַחֵר:

   כסף משנה (2)

   כיצד מנתחין את העולה לא היה שובר את הרגל וכו'. במסכת תמיד פ' ד'.

   ומ"ש ואם היה שור מפשיטו בלי תליה. ומ"ש ומפשיט עד שהוא מגיע לחזה וכו' עד הולך ומדיחן. שם. ודע שיש בספרי רבינו חסרון הניכר שאצל מה שכתב וחותך את הידים ונותנן לאחר צריך לכתוב וחותך רגל הימנית ונותנה למי שזכה בראש ושתי ביצים עמה:

6. הלכה ו׳

   הוֹלֵךְ וּמְדִיחָן בַּמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א יג) "וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם". לֹא בְּיַיִן וְלֹא בְּמֶזֶג וְלֹא בִּשְׁאָר מַשְׁקִין. וְכָל הַמֵּימוֹת כְּשֵׁרִין. כַּמָּה מְדִיחָן. הַכָּרֵס מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית [הַמְּדִיחִין] כָּל צָרְכָּהּ. הַקְּרָבַיִם אֵין פּוֹחֲתִין מִשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים. וּמְדִיחִין אוֹתָן עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים:

   כסף משנה (3)

   ומ"ש לא ביין ולא במזוג ולא בשאר משקין. בפ"ב דזבחים (דף כ"ב) במים ולא ביין במים ולא במזוג.

   ומ"ש וכל המימות כשרים. שם במים לרבות שאר מים ופירש"י שאר מים ואפילו מכונסים:

   כמה מדיחן הכרס מדיחין אותה בבית המדיחין כל צרכה וכו' עד ונותנו ביד אחר. בפ"ד דתמיד (דף ל"א) ובפ"ב דיומא (דף כ"ה) מייתי לה מקרא ואע"פ ששנו שם שאדם אחר היה נוטל החביתין לא מנאו רבינו מפני שחביתין הללו חביתי כ"ג הן ואינם תלויים בקרבן:

7. הלכה ז׳

   נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵאָה מִן הַכָּבֵד וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד וְאֵינוֹ מֵזִיז הַכָּבֵד מִמְּקוֹמוֹ. וְנוֹקֵב אֶת הֶחָזֶה וְנוֹתְנוֹ לְאַחֵר. וְעוֹלֶה לַדֹּפֶן הַיְמָנִית וְחוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה וְלֹא יִגַּע בַּשִּׁדְרָה. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת חוֹתְכָהּ וְנוֹתְנָהּ לְאַחֵר וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָּהּ:

   כסף משנה (2)

   ומ"ש נוקב את החזה. הטעם ששנינו נוקב מפני שהחזה כאהל על הדפנות וכשנוטלו משם נשאר המקום כחלון כי הוא קצר ונשאר מקומו כנקב. ויש בספרי רבינו ט"ס שכתב ונוקב את הריאה וצריך למחוק תיבת הריאה ולכתוב במקומה החזה גם בג' מקומות כתוב שזרה במקום שדרה:

   ומ"ש עד השדרה. פירוש אצל השדרה כי השדרה היה מניח עד דופן השמאלי. פירוש גרה הוא הצואר על שם כי שם הוא מעלה גרה. ופירוש עוקץ הוא זנב:

8. הלכה ח׳

   בָּא לוֹ לַגֵּרָה מַנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. חוֹתְכָהּ וְנוֹתְנָהּ לְאַחֵר וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהַרֵאָה תְּלוּיִין בָּהּ. בָּא לוֹ לַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית וּמַנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַעְלָה וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּה וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת אַרְבַּע צְלָעוֹת בְּזוֹ וְאַרְבַּע צְלָעוֹת בְּזוֹ. חוֹתְכָהּ וְנוֹתְנָהּ לְאַחֵר וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ:

9. הלכה ט׳

   בָּא לוֹ לָעֹקֶץ חוֹתְכוֹ וְנוֹתְנוֹ לְאַחֵר. וְהָאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת עִמָּהּ. נוֹטֵל אֶת הָרֶגֶל הַשְּׂמָאלִית וְנוֹתְנָהּ לְאַחֵר. וּכְסֵדֶר זֶה מַפְשִׁיטִין וּמְנַתְּחִין עוֹלַת בְּהֵמָה. וְאֵלּוּ הֵן הַנְּתָחִין הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה (ויקרא א ו) "וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ":

10. הלכה י׳

    בְּכַמָּה מוֹלִיכִין אֶת הָאֵיבָרִים לַכֶּבֶשׁ. אִם מִן הַצֹּאן הִיא הָעוֹלָה מוֹלִיכִין אוֹתָהּ שִׁשָּׁה:

11. הלכה י״א

    הָרִאשׁוֹן בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל. הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ וְחָטְמוֹ כְּלַפֵּי זְרוֹעוֹ. וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. וּבֵית שְׁחִיטָה לְמַעְלָה וְהַפֶּדֶר עָלֶיהָ וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ:

    כסף משנה

    ומ"ש שמוליך הרגל עם הראש. נתבאר טעמו בפ' שני דיומא (דף כ"ה כ"ו):

12. הלכה י״ב

    הַשֵּׁנִי בִּשְׁתֵּי הַיָּדָיִם שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ:

13. הלכה י״ג

    הַשְּׁלִישִׁי בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל. הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ וְהָאַלְיָה מְדֵלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ וְהָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאלוֹ בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ:

14. הלכה י״ד

    הָרְבִיעִי בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה. הֶחָזֶה בִּימִינוֹ וְהַגֵּרָה בִּשְׂמֹאלוֹ וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו:

15. הלכה ט״ו

    הַחֲמִישִׁי בִּשְׁתֵּי דְּפָנוֹת שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ:

16. הלכה ט״ז

    הַשִּׁשִּׁי בַּקְּרָבַיִם נְתוּנִין בְּבָזָךְ וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶן מִלְּמַעְלָה. אִם הָיְתָה הָעוֹלָה כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז. אֲבָל אִם הָיְתָה אַיִל מוֹלִיכִין הַקְּרָבַיִם שְׁנַיִם. וְכֵן הַסּלֶת שֶׁל נְסָכֶיהָ בְּיַד אֶחָד וְהַיַּיִן בְּיַד אַחֵר. וְאִם הָיָה אַיִל הַסּלֶת בִּשְׁנַיִם וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם:

    כסף משנה

    ומ"ש אבל אם היה איל מוליכים הקרבים שנים והסלת בשנים. משנה בפרק שני דיומא (דף כ"ו:):

17. הלכה י״ז

    נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַכֶּבֶשׂ אוֹ הָעֵז מוֹלִיכִין אוֹתוֹ שְׁמוֹנָה לַמִּזְבֵּחַ. וְהָאַיִל מוֹלִיכִין אוֹתוֹ אַחַד עָשָׂר:

18. הלכה י״ח

    הַשּׁוֹר מוֹלִיכִין אוֹתוֹ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים. הָרִאשׁוֹן מוֹלִיךְ אֶת הָרֹאשׁ. וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי מוֹלִיכִין הָרֶגֶל שֶׁל יָמִין. וְהָרְבִיעִי וְהַחֲמִישִׁי מוֹלִיכִין אֶת הָעֹקֶץ. וְהַשִּׁשִּׁי וְהַשְּׁבִיעִי מוֹלִיכִין אֶת הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל. וְהַשְּׁמִינִי מוֹלִיךְ אֶת הֶחָזֶה. וְהַגֵּרָה מוֹלִיכִין אוֹתָהּ שְׁלֹשָׁה. תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר. וּמוֹלִיכִין שְׁתֵּי הַיָּדָיִם בִּשְׁנַיִם. וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת בִּשְׁנַיִם. וְהַקְּרָבַיִם וְהַסּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה הֲרֵי אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים:

    כסף משנה

    ומ"ש השור מוליכים אותו כ"ד הראשון מוליך את הראש וכו' עד הרי כ"ד. שם במשנה:

19. הלכה י״ט

    וְלָמָּה לֹא יְחַלְּקוּ הָאֵיבָר הַגָּדוֹל שֶׁל שׁוֹר לַחֲלָקִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א ו) "וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ" וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעוֹלוֹת הַצִּבּוּר. אֲבָל עוֹלוֹת הַיָּחִיד אִם רָצוּ לְהוֹלִיךְ נְתָחֶיהָ בְּפָחוֹת מֵאֵלּוּ אוֹ בְּיוֹתֵר מוֹלִיכִין:

    כסף משנה (2)

    ומ"ש ולמה לא יחלקו האבר הגדול של שור לחלקים וכו'. סיפרא פ"ה.

    ומ"ש בד"א בעולות וכו'. במשנה:

20. הלכה כ׳

    עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. עוֹלֶה לַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית וְהָיָה מוֹלֵק שָׁם אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ וּמַבְדִּיל. וְאִם לֹא הִבְדִּיל פְּסוּלָה. וּמְמַצֶּה דַּם הָרֹאשׁ וְדַם הַגּוּף עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ לְמַעְלָה מִן הַחוּט שֶׁבְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ. וְאִם מִצָּה דַּם הָרֹאשׁ וְלֹא מִצָּה דַּם הַגּוּף פְּסוּלָה. מִצָּה דַּם הַגּוּף וְלֹא מִצָּה דַּם הָרֹאשׁ כְּשֵׁרָה:

    כסף משנה (2)

    עולת העוף כיצד היתה נעשית וכו' עד כל ששינה בה מאחר תמצית הדם כשירה. משנה בפרק קדשי הקדשים (דף ס"ד:).

    ומה שכתב למעלה מן החוט שבאמצע המזבח. בפרק קמא דקינים עולת העוף נעשית למעלה וכו' ואם שינה וכו' פסל:

21. הלכה כ״א

    וְנוֹטֵל אֶת הָרֹאשׁ וּמַקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ וְסוֹפְגוֹ בְּמֶלַח וְזוֹרְקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. וּבָא לוֹ לַגּוּף וְהֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְהָעוֹר שֶׁעָלֶיהָ בְּיָדוֹ עִם הַנּוֹצָה וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ וּמַשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן:

22. הלכה כ״ב

    (ויקרא א יז) "וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו". בְּיָדוֹ בְּלֹא סַכִּין. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א יז) "לֹא יַבְדִּיל" וְאִם הִבְדִּיל כָּשֵׁר. וְסוֹפְגוֹ בְּמֶלַח וְזוֹרְקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. לֹא הֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם וְלֹא סְפָגָהּ בְּמֶלַח כָּל שֶׁשִּׁנָּה בָּהּ מֵאַחַר תַּמְצִית הַדָּם כְּשֵׁרָה:

    כסף משנה

    ומ"ש ושסע אותו בכנפיו בידו בלא סכין. בפרק קדשי הקדשים (דף ס"ה:) ת"ר ושסע אין ושסע אלא בידו וכן הוא אומר וישסעהו כשסע הגדי:

23. הלכה כ״ג

    כֵּיצַד מוֹלְקִין. קוֹצֵץ וְיוֹרֵד בַּצִּפֹּרֶן מִמּוּל עֹרֶף. אִם רָצָה לְהוֹלִיךְ וּלְהָבִיא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא. וְאִם רָצָה לִהְיוֹת דּוֹרֵס וְיוֹרֵד בַּצִּפֹּרֶן דּוֹרֵס. וְאִם נֶעֶקְרוּ הַסִּימָנִים אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְחוֹתֵךְ שִׁדְרָה וּמִפְרֶקֶת בְּלֹא רֹב בָּשָׂר. שֶׁאִם חָתַךְ רֹב בָּשָׂר הֲרֵי זוֹ כְּמֵתָה קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לַסִּימָנִין. וְצָרִיךְ לַחְתֹּךְ שְׁנֵי הַסִּימָנִים בָּעוֹלָה כְּשֶׁהוּא יוֹרֵד. וְהַמּוֹלֵק בְּסַכִּין אוֹ מִן הַצְּדָדִין אֵינָהּ מְלִיקָה אֶלָּא כְּמִי שֶׁחָנַק אוֹ נָחַר. וְכָל הָעֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה:

    כסף משנה (9)

    כיצד מולקין קוצץ ויורד בצפורן. פרק קדשי קדשים (זבחים דף ס״ה) ובתוספתא דזבחים פ״ז.

    ומ"ש ואם רצה להוליך ולהביא מוליך ומביא. בפרק קמא דחולין (דף כ') פלוגתא דרב הונא ורבה ופסק כרב הונא דרבי אבין ורבי ירמיה סברי הכי.

    ומ"ש ואם רצה להיות דורס ויורד בצפורן דורס. שם אמר רב כהנא מצות מליקה קוצץ ויורד וזו היא מצותה וכו' אמר רבי ירמיה כל שכן דמוליך ומביא כשר ומאי זו היא מצותה אף זו היא מצותה:

    ומ"ש ואם נעקרו הסימנין אינו חושש. שם תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף ופירש רבא בר קיסי דהיינו במליקה ופירש"י דכיון דדרסה וחלדה לא פסלי בה עיקור סימנין נמי לא פסיל בה.

    ומ"ש וחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר שאם חתך רוב בשר הרי זה כמתה קודם שיגיע לסימנים. שם.

    ומ"ש וצריך לחתוך שני הסימנים בעולה כשהוא יורד. שם פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כתנא קמא.

    ומ"ש והמולק בסכין אינה מליקה. משנה בפרק דם חטאת.

    ומ"ש או מן הצדדין. משנה פרק קמא דחולין (דף י"ט:).

    ומ"ש וכל העורף כשר למליקה. גם זה משנה שם:

לחם משנה על הלכות מעשה הקרבנות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי