משנה תורה · ספר עבודה · הלכות מעשה הקרבנות

רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ז

12 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת הַחַטָּאוֹת כְּמִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה חַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת. שׁוֹחֵט וְנוֹתֵן הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַפְשִׁיטָהּ וּמַפְרִישׁ הָאֵימוּרִים וּמוֹלְחָן וְזוֹרְקָן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. וְאִם רָצָה לִתֵּן אֶת הָאֵימוּרִין בִּכְלִי כְּשֶׁמּוֹלִיכָן לַמִּזְבֵּחַ נוֹתֵן וּשְׁאָר בְּשָׂרָהּ נֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה בָּעֲזָרָה:

   כסף משנה (2)

   מצות עשה לעשות החטאות כמצותן וכו' כמו שבארנו. בפ"ה:

   ומפשיטה ומפריש האימורים ומולחן וזורקן על גבי האשים ואם רצה ליתן את האימורים בכלי כשמוליכן למזבח נותן. בפ' שני שעירי (יומא דף ס״ז:) אהא דתנן הוציא את אימוריהן ונתנם במגס והקטירם ע״ג המזבח גרסינן בגמ' אטו במגס מקטר ליה אימא להקטירם והכי איתא נמי בפרק שני דסוטה (דף ט״ו) ובפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ה:) ואע״פ שרש״י מחק גירסא זו התוספות קיימוה ופירשו דהכי פריך וכי חובה הוא שיוליכנו במגס למזבח נהי דכשקרען והוציא אימורין נותנן במגס ולא על גבי רצפה שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה מ״מ כשמעלן למזבח יכול להעלותם בידו ומדקתני ליה גבי סדר יוה״כ משמע דכך הוא ובענין אחר אין לעשות ולהכי פריך וכי חובה הוא לעשות כן להעלותם במגס עכ״ל. ונתבארו דברי רבינו:

2. הלכה ב׳

   וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת. שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק דָּמָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַחַר כָּךְ קוֹרְעָם וּמוֹצִיא הָאֵימוּרִים וְנוֹתְנָן בִּכְלִי וּמוֹלְחָן וְזוֹרְקָן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. וּמוֹצִיא שְׁאֵרִיתָן חוּץ לָעִיר. וּמְנַתְּחִין אוֹתָן שָׁם כְּנִתְחֵי הָעוֹלָה בְּעוֹרָן. וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן שָׁם בְּבֵית הַדֶּשֶׁן:

   כסף משנה (2)

   וכיצד מעשה וכו' כמו שבארנו. בפ"ה.

   ומ״ש ומנתחין אותם שם כנתחי העולה בעורן. בפ' איזהו מקומן (זבחים נ״א.) ובפ' שני שעירי (יומא ס״ח:):

3. הלכה ג׳

   שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת לִשְׂרֵפָה. אֶחָד בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה וּבוֹ שׂוֹרְפִין פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּפְסְלוּ וּפָרִים וּשְׂעִירִים שֶׁל חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת אִם אֵרַע בָּהֶם פָּסוּל בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה. כְּגוֹן שֶׁנִּטְמְאוּ אוֹ שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לָעֲזָרָה עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן לָצֵאת. אוֹ שֶׁלָּן הַבָּשָׂר אוֹ לָנוּ הָאֵימוּרִין שֶׁלָּהֶן:

   כסף משנה

   שלשה מקומות לשריפה אחד בתוך העזרה וכו' עד כמצותן. בפרק טבול יום (זבחים דף ק״ד:) וכדתני לוי:

4. הלכה ד׳

   וְהַמָּקוֹם הַשֵּׁנִי בְּהַר הַבַּיִת וּשְׁמוֹ בִּירָה. וּבוֹ שׂוֹרְפִין חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת אִם אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל אַחַר צֵאתָן מִן הָעֲזָרָה. וְהַמָּקוֹם הַשְּׁלִישִׁי חוּץ לִירוּשָׁלַיִם וְהוּא הַנִּקְרָא בֵּית הַדֶּשֶׁן. וְשָׁם שׂוֹרְפִין חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן נִשְׂרָפוֹת כְּמִצְוָתָן:

5. הלכה ה׳

   וּשְׂרֵפַת כָּל הַנִּשְׂרָפִין כְּשֵׁרָה בְּזָר וּבַלַּיְלָה. וְכָל הַנִּשְׂרָפִין חוּץ לָעֲזָרָה כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִין לִשְׂרֵפָתָן אֲפִלּוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד יב) "עַל עֵצִים בָּאֵשׁ", אֵשׁ מִכָּל מָקוֹם. וְלָמָּה נֶאֱמַר עֵצִים לְהוֹצִיא אֶת הַסִּיד וְאֶת הָרֶמֶץ:

   כסף משנה

   ושריפת כל הנשרפין כשירה בזר ובלילה: וכל הנשרפין חוץ לעזרה כל העצים כשרים לשריפתן וכו'. בתורת כהנים פרשת ויקרא ובפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ה):

6. הלכה ו׳

   חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. מוֹלֵק אוֹתָהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְיוֹרֵד בְּצִפָּרְנוֹ עַד שֶׁיַּחְתֹּךְ הַסִּימָנִין אוֹ רֹב אֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ מַבְדִּיל הָרֹאשׁ מִן הַגּוּף. וְאִם הִבְדִּיל פָּסַל וְלוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה ח) "וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל". וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ לְמַטָּה מֵאֶמְצָעוֹ. וּשְׁיָרֵי הַדָּם מִתְמַצִּים עַל הַיְסוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה ט) "וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה עַל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ" מִכְּלָל שֶׁהַנְּתִינָה עַל קִיר שֶׁהַשְּׁיָרִין שֶׁלּוֹ מִתְמַצִּין אֶל יְסוֹד וְזֶהוּ קִיר הַתַּחְתּוֹן:

   כסף משנה (5)

   חטאת העוף כיצד היתה נעשית וכו'. בפ' קדשי קדשים במשנה (דף ס"ד:).

   ומ"ש כמו שביארנו. בפ' [חמישי].

   ומ"ש ויורד בצפרנו עד שיחתוך הסימנין או רוב אחד מהם. בפ"ק דחולין (דף כ"א).

   ומ"ש ואינו מבדיל הראש מן הגוף ואם הבדיל פסל. משנה בפרק קדשי קדשים והוא מבואר בכתוב ולא יבדיל. כתב ספר מצות גדול פי' רש"י ולא יבדיל שאין מולק אלא בסימן אחד. בפרק קדשי הקדשים (דף ס"ה:) כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו ובעולה שנים או רוב שנים ורבינו משה פירש לאו זה שלא יבדיל הראש מהגוף ואני מביא ראיה לדבריו שלמד שם סתם מליקה האמורה בעולת העוף ממליקה המפורשת בחטאת העוף מה להלן ממול עורף וכו' אי מה להלן (בחטאת העוף) מולק ואינו מבדיל אף כאן מולק ואינו מבדיל ת"ל ומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף לעצמו אף מליקה הראש לעצמו והגוף לעצמו ומנין שהקטרת הראש לעצמו והגוף לעצמו שהרי שתי פעמים כתיב והקטיר בפרשה אחד לראש ואחד לגוף וכתב ושסע בינתים עכ"ל.

   ומה שכתב ומזה מדמה על קיר המזבח למטה מאמצעו וכו' עד וזהו קיר התחתון. בפרק קדשי הקדשים (דף ס"ד:) וכתב רש"י בריש מנחות (דף ג') הזאה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו. מיצוי סוחט בין אצבעותיו ונצוק הדם הולך למרחוק:

7. הלכה ז׳

   וּמִצּוּי דַּם חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב. וְאֵין לַמִּזְבֵּחַ בָּהּ אֶלָּא דָּמָהּ וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה כִּבְשַׂר חַטַּאת הַבְּהֵמָה:

   כסף משנה (2)

   ומ"ש ומיצוי חטאת העוף מעכב. משנה שם [בזבחים] מיצה דם הגוף פסולה ובפרק ב' דמעילה (דף ח' ט') איפליגו אמוראי במילתא ולמ"ד אינו מעכב אותבוהו כמה אמוראי ושנינהו שנויי דחיקי ולא סמכינן עלייהו.

   ומ"ש ואין למזבח בה אלא דמה וכו'. משנה בפ' קדשי הקדשים (דף ס"ד):

8. הלכה ח׳

   כֵּיצַד אוֹחֵז חַטַּאת הָעוֹף בִּשְׁעַת מְלִיקָה. אוֹחֵז שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו וּשְׁתֵּי אֲגַפֶּיהָ בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו. וּמוֹתֵחַ צַוָּארָהּ אֶל רֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו וּמוֹלֵק. וְזוֹ מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם שִׁנָּה וְאָחַז בְּכָל מָקוֹם כְּשֵׁרָה:

   כסף משנה (2)

   כיצד אוחז חטאת העוף בשעת מליקה וכו'. שם וכדתנא במתניתא.

   ומ"ש ואם שינה ואחז בכ"מ כשירה:

9. הלכה ט׳

   וְכָל מָקוֹם מִן הַמִּזְבֵּחַ כָּשֵׁר לִמְלִיקָתָהּ. וּבִלְבַד שֶׁיַּזֶּה דָּמָהּ לְמַטָּה מֵאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ. וְאִם הִזָּה בְּכָל מָקוֹם כְּשֵׁרָה. וְהוּא שֶׁיִּתֵּן לְמַטָּה מְעַט מִדַּם הַנֶּפֶשׁ:

   כסף משנה

   וכל מקום מן המזבח כשר למליקתה וכו' עד מדם הנפש. משנה וגמ' (דף ס"ג:) בפרק קדשי הקדשים:

10. הלכה י׳

    שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית מְשַׁמֶּשֶׁת לְמַעְלָה וּשְׁלֹשָׁה לְמַטָּה. מִלְּמַטָּה חַטַּאת הָעוֹף וְהַגָּשַׁת הַמְּנָחוֹת וּשְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁל עוֹלוֹת וְחַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת וַאֲשָׁמוֹת וּשְׁלָמִים שֶׁשּׁוֹפְכִין עָלֶיהָ. וְהַשְּׁלֹשָׁה שֶׁל מַעְלָה נִסּוּךְ הַמַּיִם שֶׁמְּנַסְּכִין בֶּחָג וְנִסּוּךְ הַיַּיִן שֶׁל נְסָכִים וְעוֹלַת הָעוֹף בִּזְמַן שֶׁהִיא רַבָּה. וְאִם אֵין קֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית מְכִילָה אוֹתָהּ נִפְנִין לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ שָׁם:

    כסף משנה

    שלשה דברים היתה קרן דרומית מערבית משמשת למעלה ושלשה למטה וכו' עד סוף הפרק. שם.

11. הלכה י״א

    כָּל הָעוֹלִין לַמִּזְבֵּחַ עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל. חוּץ מִן הָעוֹלֶה לְאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁלְּמַעְלָה בְּקֶרֶן זוֹ שֶׁהֵן עוֹלִין וְנִפְנִין עַל הַשְּׂמֹאל לַקֶּרֶן וְעוֹשִׂין מְלַאכְתָּן וְחוֹזְרִין לָעָקֵב. וּמִפְּנֵי מָה נִפְנִין לִשְׂמֹאל כְּדֵי שֶׁיִּפְגְּעוּ בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית תְּחִלָּה. שֶׁאִם נִפְנִין עַל יָמִין וּמַקִּיפִין אֶת כָּל הַמִּזְבֵּחַ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁמָּא יִתְעַשֵּׁן הַמַּיִם וְהַיַּיִן אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת הָעוֹף בְּעֶשֶׁן הַמִּזְבֵּחַ:

12. הלכה י״ב

    לְפִיכָךְ הַמְנַסֵּךְ מַיִם אוֹ יַיִן כְּשֶׁהוּא מַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִהְיֶה בְּיָדוֹ כְּלוּם. וּמַתְחִיל וּמַקִּיף מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לְמִזְרָחִית צְפוֹנִית לִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית וְלֹא יִהְיֶה בְּיָדוֹ כְּלוּם. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית נוֹתְנִין הַמַּיִם אוֹ הַיַּיִן בְּיָדוֹ וּמְנַסֵּךְ. וְאִם לֹא הִקִּיף עוֹלֶה וּפוֹנֶה עַל שְׂמֹאלוֹ וְעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ וְיוֹרֵד:

    כסף משנה

    ומה שכתב ומתחיל ומקיף מקרן דרומית מזרחית וכו' נותנים המים או היין בידו ומנסך. הוא מדתנן בפרק בתרא דתמיד (דף ל"ג:) בא לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית וכו' נתנו לו יין לנסך:

לחם משנה על הלכות מעשה הקרבנות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי