דלג לתוכן הראשי
כוונות

פרקי אבות · פרק א · משנה יד מתוך 18

פרקי אבות פרק א משנה יד

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

מי אמר את המשנה

המפרשים על המשנה

9 מפרשים: ר׳ עובדיה מברטנורא · פירוש המשניות לרמב״ם · רש״י · רבינו יונה · תפארת ישראל – יכין · מדרש שמואל · מגן אבות (רשב״ץ) · לחם שמים (יעב״ץ) · ביאור הגר״א

ר׳ עובדיה מברטנורא

אִם אֵין אֲנִי לִי. אִם אֵין אֲנִי זוֹכֶה לְעַצְמִי, מִי יִזְכֶּה בִּשְׁבִילִי:

וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי. וַאֲפִלּוּ זָכִיתִי לְעַצְמִי, מַה הוּא הַזְּכוּת הַזֶּה וּבַמֶּה נֶחְשַׁב הוּא כְּנֶגֶד מַה שֶּׁאֲנִי חַיָּב לַעֲשׂוֹת:

וְאִם לֹא עַכְשָׁיו. בָּעוֹלָם הַזֶּה:

אֵימָתָי. כִּי אַחַר הַמָּוֶת אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת עוֹד. פֵּרוּשׁ אַחֵר, אִם לֹא עַכְשָׁיו בִּימֵי הַבַּחֲרוּת, אֵימָתַי, שֶׁמָּא בִּימֵי הַזִּקְנָה לֹא יַעֲלֶה לְיָדִי:

פירוש המשניות לרמב״ם

אמר אם לא אהיה אני בעצמי המעורר נפשי למעלה מי יעירה שאין לי מעורר מחוץ כמו שבארנו בפרק השני ואחר שברשותי להטות נפשי לאיזה צד שארצה איזה מעשה עשיתי מן המעשי' הטובים כאילו היה מחסר עצמו ואומר מה אני כלומר מה בא ממני ואינני שלם ואע"פ שעשיתי זה הענין: ואח"כ שב ואמר אם לא אקנה עתה המעלות בימי הבחרות מתי אקנה אותן בימי הזקנה לא כי קשה הוא לסור מהתכונות בעת ההיא מפני שהקנינים והמדות נתחזקו ונתישבו אם מעלות אם פחיתיות ואמר החכם חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה:

רש״י

אם אין אני לי מי לי. כלומר אם לא אקיים אני את המצות מי מקיים אותם בשבילי:

וכשאני לעצמי. כי אף כשאני הולך ועושה איני עושה כפי חובתי המוטלת עלי [ס״א וכשאני לעצמי. וכשאני עושה ומקיים אני מגיע (א״ה לענ״ד צ״ל אינו מגיע) לחובה המוטלת עליו]:

ואם לא עכשיו אימתי. בזמן שאני חי. אימתי שכל מי שטרח בע״ש יש לו מה יאכל בשבת אבל מי שלא טרח מה יאכל [וזהו ששנינו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין]:

רבינו יונה

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי. אם לא אוכיח עצמי שאזרז עצמי במצות מי לי להוכיח ולזרזני. כי זרוז האחרים טוב הוא לפי שעה אבל כשיעורר האדם את עצמו בכל יום ויום יוסיף לחשוב מחשבות לעשות מלאכת ה' ואין שכחה לפניו כאשר לבו חפץ והוא דרך ישר לפני איש:

וכשאני לעצמי מה אני. עדיין לא אוכל להשיג אל אחד מני אלף ממה שאני חייב לעשות. ומשלו משל למה הוא דומה למלך שנתן שדהו לעבדיו ופסק עמהם בשלשים כור לשנה. טרחו בה הרבה והביאו לו חמשה כורין. אמר להם המלך והלא פסקתם עמי בשלשי' כורין אמרו לו אדוננו המלך שדה שנתת לנו זבורית היתה טרחנו בה הרבה ולא היינו יכולין להוצי' ממנה יותר מחמשה כורין. כך אמרו לפני הקב"ה יצר הרע שנתת לנו מנעורנו הוא שנאמר (בראשית ח' כ"א) יצר לב האדם רע מנעוריו. ואפי' כשאדם טורח הרבה לעשות הישר בעיני ה' אין אדם יכול להשיג אלא לדבר מועט ממה שחייב לעשות. וזהו שנא' (תהלים ק"ג ט"ו) כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו. שאם לא מפני יצר הרע הרבה באדם אפי' בלא שיטרח ויחזור אחר המצוה היה עושה מהם הרבה כשדה עדית אפי' אם לא יטרחו בעבודת אדמתו יצא ממנה שום דבר. אבל עכשיו שיודע שאפי' אם יטרח הרבה לא ישיג אלא המיעוט מפני יצר הרע שמקלקל גופו. כל שכן אם לא יטרח תשאר נפשו ריקה מן המצות כמו שדה זבורית אם לא יטרח בה. ואם לא יזבלנו ויחרישנו לא יצא ממנו שום דבר ועל זה זה נאמר (משלי כ"ד ל') על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה. ומפני זה סמך עוררות אחרים ועוררות עצמו ואמר אם אין אני לי מי לי ואם לא אטרח ומעורר את עצמי לחזר אחר המצות אשאר מהן ריקן שאף כשאני לעצמי וטורח בהן איני משיג לחלק קטן מכמה חלקים ומה אני משיג אם לא אטרח כלל:

אם לא עכשיו אימתי. שלא יאמר אני היום עסוק במלאכתי למחר אפנה ואעסוק ואתקן עצמי. כי שמא לא תפנה ואפי' אם יפנה היום ההוא חלף עבר ובטל אותו ממלאכת ה' ולא יוכל לשלמו כל ימיו כי כל הימים אשר הוא חי על האדמה חייב הוא לתקן עצמו ולעסוק במצות ואין לו רשות ליבטל ממלאכתו ואפי' שעה אחת. ועוד יש בכלל זה הלשון אם לא עכשיו בימי נערות אמתי אם עד זקנה ושיבה יניחנה לא יוכל לעשותה. ועל ענין זה אמר דוד ע"ה (תהלים קמ"ד י"ב) אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם. ר"ל כי הנטע בעודנו קטן אדם יכול לגדלו להיות עץ ישר ולא יהיה עקום אך לאחר שגדל בעקומו היותו קשה הוא מאד לתקן. וכן האדם בעודנו קטן בקל הוא להיות בדרך טוב ולסור מן הרע אבל אם הזקין ברשעו קשה בעיניו להניחה כמו שכתוב (משלי כ"ב ו') חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה וכתיב (דברים כ' י"ט) כי האדם עץ השדה. ועוד כי התשובה בימי זקנה אינה תשובה שלמה כי באותו זמן אין היצר חזק והתאוה נקיה ולא תערב לנפש ואין לו חפץ בהנאת העבירות וזו היא הסיבה אליו לתשובה. ועל ענין זה נאמר (קהלת י"ב א') וזכר את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ:

תפארת ישראל – יכין

הוא היה אומר כאן מדבר מענווה במחשבה. דג' סבות יש במחשבה שיתגאה בהן הגאותן:

אם אין אני לי מי לי (א) בשיחשוב שיש לו מעלה פלונית ופלונית, שיש לו עושר, יופי, גבורה, חכמה, וכדומה. על זה משיב אם אין אני ומחשבת גאותי שייכם לי לכבשם, מי ובמה אוכל להתפאר ששייך לי [או על מי אמשול אם לא אוכל למשול על עצמי]:

וכשאני לעצמי מה אני (ב) בשיחשוב ויתגאה על כל דבר קל שעשה כאילו עשה גדולות ונוראות בעולם, ואומר בלבו הן כל אלה ידי עשתה ואיך לא ירום לבבי. על זה משיב, וכשאני לעצמי מה אני, ר"ל הן ידעתי כי לא למען הטוב בעבור שהוא טוב, לא לבעבור כי כך רצון הבורא, עשיתי, רק לעצמי להתפאר עשיתי, וכל מעשי מלוכלכים בגאות, ובמה נחשב מעשה כזאת [או ר"ל כשאני יושב בדד לעצמי ובודק א"ע יפה. אז כמה וכמה חסרונות אמצא בעצמי, אף שנעלמים מכל אדם, די לי שידועים ליודע תעלומות ולי לעצמי. ואיך לא ישתבר לבי בקרבי. כמאמר המלך החסיד, ואהי שפל בעיני]:

ואם לא עכשיו אימתי (ג) סבה ג' שיתגאה, הוא בשיחשוב שהענוה נאותה ויפה רק למי שכבר השיג גדולה וכבוד, אז כשישח מרום כסאו לדבר ולהתנהג בחן ובחסד עם שפל אנשים, יהיה חוט חסד משוך עליו, ותיפהו מדת הענווה. אבל כל עוד שכבודו לא הכה עדיין שרשים, יחשוב שיזיק לו הענווה וההכנעה, שיחשבוהו להדיוט ויבזוהו. על זה משיב אם לא עכשו, שאתה עדיין באמת קטן ודל, תשתמש במדת הענווה שנאותה למעמדך, מתי תשתמש בה. הלא כשיגדלו נוצתך מעט, תחשוב א"ע כנשר בשמים ותאמר אני ואפסי עוד:

מדרש שמואל(12 קטעים)

לפי שעיקר העבודה והיראה אל האדם היא בהיותו בחור שיצרו מתגבר עליו ואעפ"כ כובש אותו תחתיו וכענין אשרי איש ירא את ה' בעודו איש כי אז הוא ברשות עצמו לעשות מה שירצה כי אחרי זקנתו כבר אין לו כח בגופו לעשות שום עבירה לכן אמר התנא אם בעת זקנתי שכבר אין אני גובר בגופי ובעצמי אני שב אל אלהי מי ילמד עלי סנגוריא כולם יאמרו שעל שאין בי כח לחטוא לכך אני שב בתשובה וזה שאמר אם אני כבר זקנתי מהיות איש ואין אני גובר בגופי שכבר אפס כחי אם כן כל הטובה שאעשה לא תהיה לי לסניגור וזה שאמר מי לי מי ילמד עלי זכות אבל כשאני עובד את אלהי בעוד שאני בחור שאני לעצמי וברשותי וזה שאמר וכשאני לעצמי ואז אני עובד את בוראי דבר גדול אני עושה וזה שאמר מה אני מלשון מה רב טובך כלומר כמה וכמה טובה אני עושה וכיון שכן ראוי לי לעבוד את בוראי בימי בחרותי שאם לא עכשיו שהם ימי הבחרות אימתי אעבוד כי בימי הזקנה אין עבודתי נחשבת כלום וכדאמרן:

ואפשר עוד שהזהיר התנא שלא יתגאה האדם בעשרו וברוב בניו כי היום או למחר ימות וילך לו בלי חמדה ויעזוב כל אשר לו וזה שאמר אם אין אני לי כדרך קל וחומר אם אין אני דהיינו גופי אם אפילו גופי אינו שלי כי בכל עת ובכל רגע אני מעותד למות ופתאום יבא אידי ולקברי אובל מי הוא הדבר שיקרא שלי לא עשרי ולא בני אינם שלי שאם גופי עצמי אינו שלי כ"ש הדברים שהם חוץ ממני ואם כן היאך אתגאה בהם ואמר וכשאני לעצמי כלומר אם יעלה בדעתי לומר שעדיין אני בחור וכפי טבע העולם עדיין לא הגיע זמני ליפטר מן העולם כי עדיין אני לעצמי שאני בחור עדיין מה אני כמו ונחנו מה כי גם הבחורים מעותדים למיתה כמו הזקנים וא"כ אף שאני בחור אני הבל וריק ואפשר שאמות ואעזוב לאחרים חילי וכיון שאף לבחור המיתה מצויה אם לא אעבוד יוצרי עכשיו אימתי אעבדנו כי אפשר שאמות ולא יהיה לי זמן לעובדו:

ואפשר עוד כי בהיות שמחוייב כל אדם להוכיח את חבירו כעין שאמר הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך לא יאמר אדם אחר שחבירי חייבים להוכיח אותי אם יראו בי עון אשר חטא מה לי להזהר עוד ולפשפש במעשי די לי שאני מקבל על עצמי להיות מקבל תוכחת מכל מי שיוכיחני וכל אשר יאמרו אלי אעשה אבל כל עוד שאין שום אדם מוכיח אותי מוכחא מילתא שאין בי שום דופי וכל חבירי לא ימצאו בי עון אשר חטא לז"א אם אין אני מפשפש במעשי ומשתדל בעדי להוכיח ולהיישיר את עצמי מי לי כלו' מי יוכיח אותי כי חבירי אפשר שאינם נותנים לב עלי ובין כה וכה אני מאבד את עצמי לדעת ואמר וכשאני לעצמי ביען צריך לאדם להיות עושה ומעשה זוכה לעצמו ומזכה לאחרים שלא די לו שהוא בעצמו ילך בדרכי יושר כי צריך לו ג"כ שידריך את אחרים ולכן אמר וכשאני משתדל בעדי להיישיר את עצמי מה אני כלומר מה אני עשיתי כלום יצאתי ידי חובתי לא בודאי כי עדיין צריך אני להשתדל להיישיר את אחרים באופן כי צריך לאדם לעשות שני דברים הפכיים אל הנוגע לעצמו יחשוב שאינו מוטל על שום אדם להוכיחו ומוכיח אין בלתו ואל הנוגע לאחרים יחשוב שמוטל עליו להוכיח את חבירו ואם לאו ישא עליו חטא ואמר ואם לא עכשיו אימתי דכיון שמוטל עלי לעשות שני דברים הללו להשתדל בעדי ובעד אחרים א"כ היום קצר והמלאכה מרובה ולכן אם לא עכשיו אימתי:

ואפשר עוד שאמר עם מה שאמרו במגלה פ' בני העיר אמר ריש לקיש ודאשתמש בתגא חלף זה המשתמש בתלמידי חכמים וכן אמרו בנדרים פרק ארבעה נדרים מפני מה נענש אברהם מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שהוציאן למלחמה וירק את חניכיו וכן יש מפרשים נוטריקון תג"א ת"למיד ג"ברא א"חרינא הרי שאסור לאדם להשתמש בתלמידים שאינם שלו וכשם שאין רוכבין על סוסו של מלך ואין משתמשיו בשרביטו כן אסור להשתמש בתלמידי חכמים מפני כבוד מלכו של עולם ולכן ודאשתמש בתגא חלף ולכן סמך לזה ואמר אם אין אני לי מי לי ליתן טעם למה הוא אסור לאדם להשתמש בתלמידי חכמים ועושה ק"ו מגופו עצמו ואמר אם אין אני עצמי רשאי לעבוד את עצמי ולהיות מאבד זמני בעניני העוה"ז לשמש את עצמי לצורך גופי מפני שאני עבדו יתברך כענין שאמר כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם וגו' ולכן צריך אני להיות תמיד עוסק בתורתו יתברך יומם ולילה כענין שאמר והגית בו יומם ולילה ואיני רשאי להניח עבודת בוראי ולהתעסק בצרכי גופי כ"ש ק"ו שאסור לי להשתמש בתלמידים אחרים וזה שאמר מי לי מי יהיה רשאי לעבוד אותי לצרכי גופי כי גם המה עבדיו יתברך הם ואיך אבטל אותם מעבודתו ואמר וכשאני לעצמי כלומר אף אם לא אשתמש ע"י אחרים אלא אני משתמש ע"י עצמי מה אני כלו' אני הבל וריק ואני נחשב כאין לפי שלא נבראתי אלא לשמש את קוני וכיון שאיני עושה מה שהיתה כוונת בריאתי אליה הרי אני הבל וריק וכיון שתכלית בריאתי היתה לעבדו תמיד אם לא אעבוד אותו עכשיו בעוה"ז שהוא עולם המעשה אימתי אעבוד אותו כי בעולם הבא אי אפשר שהוא עולם הגמול ולא עולם המעשה דכיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות:

ואפשר לפרש עוד עם מה שאמרו בספר הזוהר כי מלת מ"י הוא כינוי אליו יתברך וכמו שאמר בפסוק מ"י ברא אלה כי מ"י שהוא הש"י שהם חמשים שערי בינה ברא אלה ובזה אומר כי בהיות שאין אדם רואה חובה לעצמו כי קרוב אדם אצל עצמו ולכן אם יחטא ואשם אינו מכיר בחטאו לשוב אל אלהיו ולבקש רחמים על עונו ולא זו הדרך הצריך לאדם רק צריך לו ליתן לב ולפשפש במעשיו ולראות מום שבו ולא להיות קרוב אצל עצמו אלא נזר יחשב לעצמו ואז יכיר חובותיו וישוב אל אלהיו וירחמהו ואלהי אברהם יהיה בעזרו וזה שאמר אם אין אני לי כלומר אם אין אני קרוב אצל עצמי בלא מכיר מום שבי אז הוא יתב' ידבק בי ויהיה בעזרי וזה שכתוב מ"י שהוא הש"י לי יהיה קרוב לי דכיון שאני לא הייתי קרוב לעצמי הוא יהיה קרוב לי אבל כשאני קרוב אצל עצמי ואיני רואה חובה לעצמי אז מה אני כלומר אני נחשב לכלום ואני הבל וריק כי אז הוא יתברך מתרחק ממני מדה כנגד מדה. וזה הדרך עצמו אפשר לאמרו באופן אחר וזה אם אין אני לי לצרכי גופי בעניני העוה"ז רק לעבוד את בוראי אז מ"י שהוא הש"י יהיה לי בעוזרי אבל כשאני לעצמי וכל מגמתי לצורך גופי אז מה אני מהבל אמעט וכיון שאני מחוייב לעשות רצון קוני אם לא עכשיו אימתי כי לא תדע מה ילד יום ונקט מלת עכשיו ולא אמר ואם לא היום אימתי לומר כי אפי' היום בעצמו הוא בספק אם יחיה אם לאו כי בכל רגע הוא מעותד למיתה כי רגע ימותו ואין לו אלא שעתו ולכן אמר אם לא עכשיו אימתי:

והחסיד ז"ל כתב בשם הר"י ן' שושן ז"ל אם לא עכשיו אימתי לפי שהנני מחוייב לעבוד את אלהי כל ימי חיי מבלי חסרון כלל ולכן אם אתבטל רגע אחד מתי אשלם מה שחסרתי בו כי אין ראוי להתהלל ביום מחר כי הלואי יעמוד על עצמו ויפרע את שלו וכן אמר פרעה כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואל תתהללו ביום מחר כי גם הוא מי התירו לכם הלא אתם חייבים לעשות למחר כהיום וא"כ אימתי תמלאו ותשלימו החסרון של היום, ונכון הוא:

עוד כתב הר"י ן' שושן ז"ל ואם לא עכשיו אימתי שאם אנוח רגע זה יהיה עלי לטורח ולעסוק בתורה ברגע העתיד כי ההרגל על כל דבר שלטון עכ"ל:

והרב ר' משה אלשקאר ז"ל כתב אם אין אני לי מי לי לפי שאין מי שיכריח לאדם לעשות טוב או רע והבחירה ביד האדם לכך אמר אם אין אני לי לא יש שר ומושל שיכריח אותי לדרך הטוב ואמר וכשאני לעצמי מה אני כלומר זה שאני לעצמי ובבחירתי אין מי שיכריחני בזה מה אני כמו מה רב טובך לפי שאני נחשב עי"ז יותר מהמלאכים לפי שהמלאכים הם הכרחיים:

או יאמר אע"פ שאני מעורר את עצמי לעבודת השם יתברך איני יכול לעשות אחד מני אלף ממה שאני חייב לעשות לבורא שהפליא עמי הפלא ופלא. ואם לא עכשיו אימתי לפי שימות האדם נחלקים לשלשה חלקים זמן העמידה זמן עליה זמן ירידה ואם לא עכשיו בזמן העליה שהוא הבחרות וכ"ש בזמן העמידה והירידה אימתי. כמו שאמרו בזוהר בפסוק מפני שיבה תקום כלו' קודם בא זמן השיבה עכ"ל:

ורבינו יונה ז"ל כתב אם לא עכשיו בימי הנערות אימתי כי בימי הזקנה לא יוכל לעשות וכן אמר דוד המלך ע"ה אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם ר"ל כי הנטע בעודו קטן יוכל לגדלו שיהיה עצו ישר ולא עקום אך אחר שגדל עקום קשה הוא לתקנו כן האדם בעודו נער נקל הוא לסור מן הרע ולהיות גדל בדרך הטוב אך אם הזקין ברשעתו לא יוכל להניח דרכו הרע וכענין שנאמר חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה עכ"ל:

וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב אם אין אני לי מי לי שהבחירה בידי ואין עלי מכריח לי במעשי וכשאני לעצמי אף אם אתעסק במפעל הטוב שהוא לי לבדי איך יספיק לי עכ"ל:

וה"ר מתתיה היצהרי ז"ל כתב אם אין אני לי רמז אל זמן שעבר כלומר מי לי בסבותי והתחלותי שיהיה לי שבתחלה אינו אלא בכח. וכשאני לעצמי רמז אל ההוה שיש לו מנגדים רבים ממקרי הזמן. ואם לא עכשיו אימתי רמז אל העתיד שאפשר שלא ישיגנו עכ"ל:

מגן אבות (רשב״ץ)(3 קטעים)

אם אין אני לי מי לי. אם אין אני זוכה לעצמי מי הוא שיזכה בשבילי שכל אדם צריך שיזכה לעצמו ולא יסמוך על זכות אחרים לכן אמרו ביבמות בפרק בית שמאי דאי מגמר לאחריני ואזלי ועבדי דלית ליה אגרא לדידיה אי לא עביד הוא וכן אמרו בסוטה פ' היה נוטל על שבנא והלל אחוי ששבנא עסק בפרקמטיא והלל עסק בתורה ואמר לו בא ונחלוק יצאה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו אלא שאם מתחלה אמר לו עסוק בתורה ואני אעסוק בפרקמטיא כדי לזון אותך כמו שעשה עזריה לשמעון אחיו והנשיא לר' יוחנן אין יותר גדול מזה ויש לו שכר עם העוסק בתורה כמו שדרשו בספרי ובבראשית רבה בענין שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך וזהו המטיל מלאי לכיס ת"ח שזוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' כי בצל החכמה בצל הכסף כמו שנזכר בפרק מקום שנהגו. ודברי הלל קיימי' הם שהאדם צריך שיזכה לעצמו על כן אמר אם אין אני לי מי לי וכן אמרו באבו' דר' נתן אם אין אני לי ולא זכיתי לעצמי מי יזכה לי לחיי העולם הבא. וחזר ואמר אפילו זכיתי לעצמי מה הוא הזכו' הזה כפי מה שאני חייב לעשו' וכמו שהי' אומר מר עוקבא שעש' צדקו' הרבה מממונו זוודין קלילא ואורחא רחיקתא בפרק מציאת האשה. ואם לא עכשיו בזה העולם אטרח אימתי כי אחר המות אי אפשר לזכות עוד וזהו שאמר שלמה ע"ה כי לכלב חי טוב מן האריה המת הכלב החי הוא הרשע שבעודו חי אפשר לו לעשות תשובה אבל הצדיק כיון שמת אי אפשר לו לעשו' מעשים טובים וזהו שאמרו בראשון מע"ז מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ודרשו שם היום לעשותם ולא למחר לעשותם זהו אחר המיתה וכן הוא בפ' עושין פסין וזו היא ששנינו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:

ויש לפרש אם אין אני מוכיח ומעורר לעצמי מי לי זולתי שיעוררני התעוררות אחרים היא לפי שעה והתעוררתו לעצמו הוא תדיר ואפילו אעורר לעצמי מה אני להשלי' חובתי כי היצר הרע ושאור שבעיס' המעכבין דומ' למלך שמסר שדה לעבדיו להביא ממנה שלשים כור ולא הביאו לו אלא חמשה כורים אמר להם והלא פסקתם להביא שלשי' כור אמרו לו שדה שנתת לנו זבורית היא טרחנו הרבה ולא יכולנו להוציא יותר כן אמרו לו הצדיקים יצר הרע שנתת בנו הוא רע שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואפי' נטרח הרבה לא נוכל להשלי' רצון בוראינו ית' וזהו שנא' כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו ואם אפילו אהיה לעצמי לא אוכל להשלים רצוני כל שכן אם אתעצל בעבודתו ית שלא יעל' בידי כלום וזהו שנא' על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה:

אם לא עכשיו אימתי. אם לא אהיה לעצמי עכשיו בזמן הבחרות אימתי שמא בעת הזקנה אולי לא אוכל מפני חולשת הזקנ' או מפני הרגל הבטול או מפני סיבות מבטלות אותי וגם אם אשתדל בימי הזקנה בכל כחי הרי אבדתי זמן הבחרות וכליתי אותו בהבל וזהו שאמר שלמה ע"ה חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. וכן אמר דוד ע"ה אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם ר"ל כי כמו שהנטע בעודו קטן ורך אדם יכול לתקנו שלא יתגדל עקום ויעלה ישר כן הבנים בנעוריהם אדם יכול לחנכם ביראת ה' וזהו מצות חינוך שאדם חייב בבניו וזהו המשל שנזכר בגמרא בפ"ג שאכלו בוצין בוצין מקינייהו ידיעי כלומר מהקן שהם גדלים בו בעודם קטנים אדם יכול להכיר אם הם ישרים או עקומים. ועוד המעשה הטוב בימי הבחרות יותר נרצה מימי הזקנה כמו שאמר שלמה המלך ע"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך:

לחם שמים (יעב״ץ)(2 קטעים)

אם אין אני לי. יל"פ כמ"ש על אותה שאמרו בפ' החליל אם אני כאן כו'. דקאי על השכינה עמ"ש שם בס"ד:

לעצמי. נ"ל פירושו לבדי כלומר אע"פ שאני לי. אם אני לבדי אינני כלום. כמ"ש אם אין הקב"ה עוזרו. אינו יכול לעמוד בו. שנא' ה' לא יעזבנו בידו:

ביאור הגר״א

אם אין כו'. כמ״ש (תהלים מ״ט) אח לא פדה כו':

וכשאני כו'. כמ״ש (איוב ט') ומה יצדק אנוש אף כי אנוש כו' וכיוצא הרבה:

ואם לא כו'. כמ״ש (קהל' ט' י') כל אשר תמצא גו' כי אין מעשה ג' ואמרינן בפ״ב דשבת ודקאמר שלמה כי לכלב החי גומ':

שאלות נפוצות

מה כתוב בפרקי אבות פרק א משנה יד?

הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי:

מי אמר את המשנה?

המשנה מובאת בשם הלל.

מה הפירוש של ר׳ עובדיה מברטנורא על המשנה?

אם אין אני לי. אם אין אני זוכה לעצמי, מי יזכה בשבילי:

אילו מפרשים כתבו על המשנה?

9 מפרשים מובאים כאן: ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, רש״י, רבינו יונה, תפארת ישראל – יכין, מדרש שמואל, מגן אבות (רשב״ץ), לחם שמים (יעב״ץ), ביאור הגר״א.

שתפו את הדף:וואטסאפ

מקורות הנוסח של הפירושים

  • נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Pirkei Avot – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Pirkei Avot – תורת-אמת (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Pirkei Avot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • רש״י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Avot – Vilna Edition (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • רבינו יונה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot – Pirkei Avot, Berlin, 1848 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Pirkei Avot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • מדרש שמואל: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Midrash Shmuel on Avot – Midrash Shmuel, Warsaw, 1876 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • מגן אבות (רשב״ץ): מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Magen Avot on Avot – Magen Avot, Leipzig 1855 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • לחם שמים (יעב״ץ): מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Lechem Shamayim on Pirkei Avot – עץ אבות, לחם שמים, קרקוב, תרמ"ג (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • ביאור הגר״א: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Gra on Pirkei Avot – פרקי אבות עם פירוש הגר"א, וילנא, תקצ"ו (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)