רשב"ם על שמות פרק ט

מועד לאמר - שלא יאמרו מכת מדינה היא.

פיח - אפר דק שמתנפח ברוח.

פרח - מגדל אבעבועות מלאות מורסא וליחלוח.

מגפתי - מיני חבלות והכאות: אש וברד, ואבני אלגביש, וגפרית, ושלג, וקיטור.

כי עתה - כשהיה הדבר של בהמות היתה דעתי לשלוח יד, כמו כן: בך ובעמך למות בדבר, והיית נכחד מן הארץ.

ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי וגו' - להודיעך שטותך שאמרת: לא ידעתי את ה'.

מסתלל - מתפעל מן (ישעיה סב) סולו סולו המסילה כובש אותם לעבדים, כדכתיב: (ירמיה ל"ד) ויכבשם לעבדים ולשפחות. ולהודיעך שיטת המתפעלים כי כל תיבות המתפעלים באה תוספת תי"ו בראש חוץ מאותן שאוציא מן הכלל לבסוף. מן אמר יאמר: (תהלים צד) יתאמרו כל פועלי און. יתברך. יתגדל. (יחזקאל ל"ח) והתגדלתי, והתקדשתי יתהלל המתהלל. יתווכח. ויתחבא. לשוא תתיפי (ישעיהו כ״ח:כ׳) והמסכה צרה כהתכנס. יתלכדו. ויתמודד. מתנשא ויתלקטו התעללתי. מתפלל מתרושש והון רב. הרי לך כל האלפ"א בית"א תי"ו בראשם חוץ משבעת אותיות אלו דז"ט ס"ץ ש"ת. השי"ן והסמ"ך באה התי"ו אחריהם במתפעל שלהם: מן סל מסתולל. מן שר תשתרר עלינו. מן שבח ישתבח.מן שמר (מיכה ו׳:ט״ז) וישתמר חקות עמרי. מן שכר משתכר. הצד"י והזיין לא יבא התי"ו במתפעל שלהם אלא אחרי הצד"י תבא טי"ת במקום תי"ו של מתפעל. מן צדק יאמר נצטדק. מן צבע יצטבע בדניאל. מן ציד הצטיידנו ביהושע. מן צרף מצטרף. ואחר הזיי"ן תבא דלי"ת במקום תי"ו של מתפעל. מן זמן הזדמנתון בדניאל אבל תוספות הן בתיבות. ט' של נצטדק ד' של הזדמנתון. ותי"ו של יתאמרו לעשותן מתפעל כמו שפירשתי וכן כולם, אבל הם עצמם כשהם ראש התיבה לא היה בהן תוספת אות להתפעל, כמו: וישמע את הקול מדבר אליו לא יאמר (נ"א כמו) מתדבר. לא יטמא בעל. (לא יאמר) כמו יתטמא. ועם עקש (ופתלתל) (צ"ל תתפתל) (נ"א תתפל) לא יאמר (תתתפתל) תתמם. לא יאמר תתתמם.

העז - אסוף כמו: העזו בני בנימין. יושבי הגבים העיזו.

חטאתי הפעם - עתה הפעם אני מודה שחטאתי.

כי טרם תיראון - כתרגומו: עדיין לא תיראון.

לא נכו - להודיעך שמה שלא שיבר הברד אכל הארבה. הברד מקלקל את הקשה והארבה את הרך.

נתך - לשון יציקה, כמו: כהתוך כסף בתוך כור כן תותכו בתוכה. ומטר לא הוצק ארצה.

ויסף לחטא - עד עתה לא נתכוון לחטוא במזיד, אבל כשהודה על הברד: ואני ועמי הרשעים - לכן קוראו עכשיו מזיד.