שמות ט, ל

טרם תיראון. עדין לא תיראון וכן כל טרם שבמקרא עדין לא הוא, ואינו לשון קודם, כמו (בראשית יט ד) טרם ישכבו, עד לא שכיבו (שם ב ה) טרם יצמח, עד לא צמח, אף זה כן הוא ידעתי כי עדין אינכם יראים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם:

וְאַתְּ וְעַבְדָיךְ יְדַעְנָא אֲרֵי עַד כְּעַן לָא אִתְכְּנַעְתּוּן מִן קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים:

וְאַנְתְּ וְעַבְדָךְ חַכִּימִית אֲרוּם עַד לָא תִפְטְרוּן עַמָא תְּהוֹן דַחֲלִין מִן קֳדָם יְיָ אֱלהִים

ידעתי כי טרם תיראון יפה תפש ר"א על דברי רש"י שאין "טרם" כמו "לא" אבל הוא כטעם "קודם" ופירש כי הכתוב יחסר מלה אחת טרם זה תיראון כלומר טרם שאפרוש כפי ויחדלו הקולות והברד אתם יראים את ה' כי בסור המכה תשובו ותמרו והנכון עוד שנפרש כי ירמוז גם לפעמים הראשונים יאמר כבר ידעתי מכם כי בטרם אתם יראים ובאחרית אתם מורדים כי לעולם טרם סור מכם המכות אתם יראים את ה' כאשר עשיתם בצפרדעים (לעיל ח ד) ובערוב (שם שם כד) ותשובו ותמרו את פי ה' וכן תעשו לעולם ומפני זה לא הזהירו עוד בשובו אבל התפלל עליו בארבה על דעת כדי שיוסיף לחטוא

ואתה. אמר רבינו שלמה כי טרם תיראון כמו לא תיראון. וכמוהו טרם ישכבו. וזו המלה איננה נמצאת כאשר חשב. כי לעולם יבא אחריה הענין. כי אחר טרם ישכבו כתוב ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית. והטעם כאשר היתה עת שכיבתם נסבו על הבית. וככה טרם יקראו ואני אענה. וככה בטרם יקטירון את החלב וככה כל טרם. והנה אין טרם כמו לא. והגאון רב סעדיה ז"ל דבק הענין וככה פי' אמר משה לפרעה אני אתפלל להסיר מכת הברד רק מה שהשחית השחית:

כי טרם תיראון - כתרגומו: עדיין לא תיראון.

ידעתי כי טרם תיראון. עדיין לא תיראון:

תיראון ב במסורה דין ואידך לא תערצון ולא תיראון שאמר להם משה ידעתי כי עד שתסור המכה תיראון אבל כשיהיה הרוחה לא תערצון ולא תיראון:

ידעתי כי טרם תיראון, והפשתה והשעורה נכתה. קשור הכתובים כי טרם שתיראון מפני ה' אלהים וקודם שתתודה ותאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים כבר לקתה הפשתה והשעורה שהם כבדים ואין תקנה להם אבל החטה והכסמת שהם מזון האדם לא נכו עדיין והוא הנשאר לכם אם לא תוסיפו לחטוא, כן פירש רבינו סעדיה גאון ז"ל. והפשתה גבעול. גבו על כלומר נכנס בו הזרע כבר ונתגדל ולכן נשתבר.

ידעתי כי טרם תשלחו אותנו תיראון כלומר עליכם [תבא] יראה ופחד גדול יותר משל עכשו. ד״א ידעתי כי טרם תיראון עדין אינכם יראים שהרי החטה והכוסמת לא נכו ועדיין יש לכם לאכול.

ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון. כלו' יודע אני כי טרם שתשלחו אותנו תיראון תהיה לכם יראה ופחד גדולה מזו:

ואתה ועבדיך וגו׳. הזכיר העבדים, להיות שראה כי לא שמו לבם אל דבר ה׳ והניחו עבדיהם ומקניהם בשדה שתפם יחד. ואם תאמר מי גלה למשה שאחר מכת הברד עודם במרדם ולא נכנעו, והלא הצדיקו עליהם את הדין אחר כך ואמרו ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״? כבר כתבתי לך שהשם השכילו כי יביא מכת בכורות על המצריים, גם כפי מה שפרשתי בפסוק (שמות ז:ד) ״ולא ישמע אליכם פרעה״ שיגיע עת שלא ירצה עוד לשמע אפלו השליחות מהם, אם כן מזה ידע משה שהגם שיחדלו המטר וגו׳ לא ישלחו את העם ואמר להם ״ידעתי״ וגו׳. עוד יתבאר בסמוך כי ישנו לטעם שממנו אמר ״טרם תיראון״.

ידעתי כי טרם תיראון. פרוש, יודע אני כי קודם שתסתלק המכה אתם יראים את ה׳ ואומרים ״ה׳ הצדיק״ וגו׳, אבל אחר כלות המכה ותראו הרוחה תוסיפו למרוד כבתחלה, וכבר נהגת כן עמי שתסכים על שלוח העם קודם כלות המכה ואחר כלות תכביד לבך.

עוד ירצה להודיעו כי יודע הוא כי דבריהם לא ערמה ותחבולה כדי שיתרצה משה להתפלל בעדם, אלא מלבם פחד ורהב לבבם מה׳ אלהים, ויש בזה הודעה להם כי יודע הוא מחשבות אדם ותחבולותיו, ודבר זה ישיגהו פרעה בעצמו כי צדק בימין משה. גם הודיעו בזה כי יודע הוא כי אין זה אלא טרם כלות המכה לא אחרי כן כשיראה הרוחה ימרד, וגם זה ידעהו לבסוף שהגם שישתדל להכחיש נבואתו ולשלח ישראל לא ימשל ברוחו, והבן:

כי טרם תיראון וגו'. פירש"י עדיין לא תיראון הוצרך לומר לו כן דוקא בהסרת מכה זו לפי שפרעה לא בקש כ"א על הסרת הקולות והברד, שנאמר ורב מהיות קלות אלהים וברד. אבל על המטר לא אמר שיחדל לפי שארץ מצרים צריכה למטר ביותר משאר ארצות וכן הבטיחו משה, שנאמר הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד ולסוף לא היה כן אלא ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, וחשב משה פן יחזיקו פרעה לבדאי ויאמר שלא כן הבטיחו, ע"כ אמר משה אם הייתי יודע שתהיה מהיום והלאה ירא אלהים הייתי עושה כל רצונך, כי הקב"ה רצון יראיו יעשה, אבל אני יודע שעדיין לא תיראון את ה' בלב שלם, ע"כ לא ימלא ה' כל רצונך כדי שלא יהיה חוטא נשכר, ע"כ יחדל הכל בבת אחת ולא יהיה מטר, כי אינו נותן כי אם ליראי ה' כמ"ש (ירמיה ה כד) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו וגו'.

ידעתי כי טרם תיראון מפני ה׳ אלהים. לא כדבריך שאתה משכיל על רוממות הוי׳ שהוא רב מכל הכחות. שיראה זו אין דרכה להתנודד וכמש״כ בס׳ דברים ל׳. אבל ידעתי כי טרם תיראון מפני ה׳ אלהים פי׳ קודם שתגיעו ליראת הרוממות תיראון מפני ה׳ אלקים. מפני דינו הקשה וא״כ אינני בטוח שלא תחזור בך בשוב העונש אבל מ״מ הנני מתפלל:

ואתה. באר את דבריו כי ידעתי שאתה ועבדיך לא תיראו עדיין מפני ה' אלהים ולא תשלחו את העם, ובאר הטעם מה שלא ייראו מה' יראת העונש, כי והפשתה והשערה נכתה, שמי שמתירא מפני ה' יראת עונש, לא יירא רק בעוד שיש לו איזה דבר שיירא ממנו, כמו מי שי"ל עשירות או בנים יירא מה' פן יורש או פן ימותו בניו, אבל מי שהוא דל ורש וחסר בנים וידוע חולי הוא לא יירא עוד מה', כי מה יעשה לו אחר שהוא בלא זה חסר כל טוב וא"כ אתב ועבדיך לא תיראון מפני ה' אחר שהפשתה והשעורה כבר נכתה ותאמר בלבך מה יעשה אלהים לי אחר שכבר לקח את כל אשר היה לי, אמר אליו אבל דע כי החטה והכסמת לא נכו וצריך אתה לירא עוד מפני ה', כי יוכל להכותך עוד את החטה והכוסמת, ורמז לו שי"ל עוד לירא ממכה שתבא אחריה שהיא מכת הארבה שיאכל את כל אשר הותיר הברד. ובמדרש כי אפילות הנה ר"פ אומר פלאות נעשה להם ר' יהודה אומר לקושות הנה, לר"י לא נלקו עפ"י הטבע כי היה גבעול לח, ולר' פנחס היו ראויה ללקות רק שה' השאירם עפ"י פלא כדי שיאכלם הארבה, ולר' פנחס הפירוש אני ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים שמטעם זה החטה והכוסמת לא נכו עפ"י פלא כדי שימצא במה להכותכם שנית: