שמות ט, ה

וְשַׁוִי יְיָ זִמְנָא לְמֵימָר מְחַר יַעְבֵּד יְיָ פִּתְגָמָא הָדֵין בְּאַרְעָא:

וּקְבַע יְיָ זִמְנָא לְמֵימָר מְחָר יַעֲבֵיד יְיָ יַת פִּתְגָמָא הָדֵין בְּאַרְעָא

וישם. שם קצב וזמן לתחלת האות:

מועד לאמר - שלא יאמרו מכת מדינה היא.

וישם ה' מועד לאמר מחר יעשה ה'. היה לו לומר מחר אעשה או שיאמר מחר יהיה הדבר הזה בארץ. וע"ד הפשט יאמר כי השי"ת שם מועד למשה לאמר לישראל מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ.

וע"ד הקבלה וישם ה', יעשה ה', הכונה הוא ובית דינו וכבר הזכיר למעלה בית דינו במה שהזכיר הנה יד ה' הויה, והוא השם המיוחד המיעד, ומצינו כיוצא בו (שמות ט״ז:כ״ח) ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם וגו' ראו כי ה' נתן לכם השבת והיה ראוי לומר אנכי נותן וכן רבים.

וישם ה' מועד לאמר. הוא אמר שתעשו חג ומועד וזביחה בארץ למחר יהי מועד זביחת תועבתם בארץ שימותו בדבר משם ואילך לא הייתה מכה שלא לקה תועבתם כי היה השחין באדם ובבהמה והברד הרג בהמות והארבה אכל כל ירק עשב מאכל הבהמות ובג' ימי החשך לא ניתן תבן לבהמות ומכת בכורות הייתה אף בבהמות וגם צוה הק' לקחת שה לבית אבות לעיניהם ולתת דמו על המשקוף והמזוזות בפרהסיא הגה"ה:

וישם ה׳ מועד לאמר. פרוש, הודיע אותם זמן המכה כדי שיכניסו המקנה מהשדות, וכמו שמצינו לו שעשה במכת הברד, ושם אמר ה׳ הדברים מפורשים דכתיב (שמות ט:יט): ״שלח העז״ וגו׳, וכאן אמר הדברים ברמז, והוא מה שנתכון לומר בתיבת לאמר, פרוש, שיאמרו משה ואהרן שימת מועד זה לפרעה ולמצריים כי הוא תכלית המכון כמו שפרשנו.

מחר יעשה וגו׳. כדי שבין כך ימכרו המצריים מקניהם בזול לישראל. ומכאן בא לישראל בצאתם ממצרים צאן ובקר מקנה כבד מאד כדכתיב להלן י״ב ל׳:

וישם ה' מועד. מפני שבכל המכות שיעד שיבואו מחר כמו הערוב והברד והארבה יצאה הגזרה תיכף, ובמקצתם התחיל ההכנה לזה תיכף, כמ"ש בערוב ובארבה, וזה לא אפשר במכת דבר, שאם היה דובר הגזרה תיכף, היה המשחית משחית תיכף, וכן בכל המכות היה לו עת לשוב גם אחר שחלה המכה, לא כן בדבר שאם תחול המכה יכלו כולם ברגע אחד [כנ"ל פסוק א] לכן שם מוער שעד מחר יש לו עת לשוב ותחדל המכה מלבא, וע"כ אמר מחר יעשה ה' שעד מחר לא יעשה את הגזרה, כי תיכף שיעשה, הגזרה הוא העשיה, וכמש"פ ביחזקאל (סי' יב) במ"ש כי אני ה' אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה, ר"ל שכאשר ייעד גזרה על ימים העתידים, יאמר אל הנביא שבזמן העתיד אז ידבר את הגזרה, כי אם ידבר את הגזרה עתה, דבורו של ה' הוא העשיה, ויש לרמז שעז"א וישם ה' מועד לאמר, שמחר יאמר ויגזור הגזרה, ובזה יעשה את הדבר בארץ שהאמירה היא העשיה: