אור החיים על ויקרא פרק ג

אם זכר. שלא לעשות הדרגה לזכר בשלמים, לזה אמר ״אם״, והבן:

ואם עז וגו׳. בתורת כהנים אמרו: הפסיק הענין שלא תהא העז טעונה אליה, עד כאן. וצריך לדעת במה הפסיק הענין. ובעל קרבן אהרן פרש ממה שהיה צריך לומר ״ואם עז״ ואמר ״אם עז״. ודבריו שוגג הם כי ״ואם עז״ כתיב.

והריב״א (תוספות פסחים צו:) פרש, מדלא כלל אותו בהדי כבש כו׳ ולא שנה בו כלום וכו׳. והדברים פשוטים אצלי שכונת התנא הוא לצד כי מצינו שאמר הכתוב בפרשת עולה ״ואם מן הצאן וגו׳ מן הכבשים ומן העזים״ (ויקרא א:י), וכאן בפרשת שלמים הפסיק הענין ואמר ״מן הצאן״ בתחלה ואחר כך חזר לפרט דין העז בפני עצמה, לומר שיש בו דין חדש.

ומה שלא אמר ״אם עז״, הא למדת שהוא סמוך על ענין ראשון בכל פרטי דינים הרשומים באמרו זבח שלמים זכר ונקבה וגו׳, כי רבים הם, כלם ישנם בשלמי עז, ולא נפסקה פרשת עז אלא לאליה, והטעם לפי שחזר הכתוב לפרט כל פרטי החלבים והשמיט האליה, הרי זה מגיד שאליה הפסיק בין עז ובין כבש.

ודע שלא הצרך למעט האליה אלא בעז, אבל בבקר הגם שאמר ״ואם כבש״ וערבינהו קרא לא הצרך למעט אליה, והטעם כי על כל פנים אליה דבקר אינו דומה לאליה דצאן ולא מקריא אליה, ולזה הגם שמערב הכתוב שני דינים יחדיו ״ואם מן הצאן״ לתן האמור של זה בזה, היינו בדבר שישנו במציאות, אבל אליה לצד שאין אליה של בקר קרוי אליה, מנין לנו לרבותה דאצטריך קרא למעט, ולזה הגם שלא מעטה הכתוב אמרו בתורת כהנים שאין בה דין אליה, ודוקא בעז לצד שרשם ואמר ״ואם מן הצאן״ ועז צאן מקרי, וסלקא דעתך אמינא שעל שניהם אמר הכתוב האליה, לזה הצרך הכתוב לחלק ולומר ״אם כשב אם עז״ וגו׳:

חקת עולם וגו׳. מכאן פטיש להכות על קדקד הטועה לומר שלא נאסר חלב אלא של קדשים, והרי כתיב ״חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם״, ואיך יעמד חי פסוק זה אם לא נאסר אלא חלב של קדשים? וכן פרש בתורת כהנים: ״חקת עולם״ – לבית עולמים, ״לדרתיכם״ – שינהג לדורות, ״בכל מושבתיכם״ – בארץ ובחוץ לארץ, עד כאן. והנה אחר שאמר ״חקת עולם״, מה מקום לומר לדרתיכם בכל מושבתיכם? אלא ודאי שהכונה הוא על זה הדרך: ״חקת עולם״ נמשכת עם שלמעלה שהוא על ענין הקדשים, ואמר תהיה אזהרה עוד לדרתיכם בכל מושבתיכם ״כל חלב״ וגו׳, והוא אמרו שינהג לדורות אסור החלב בכל מושבתיכם אפלו בחוץ לארץ, שיעלה על דעתך לומר שלא אסר אלא בזמן שישנו קרב על גבי המזבח ולא בשאר זמנים, או אפלו בזמן שאינו קרב, אם הוא במקום שהוא קרב, אבל במקום שאינו קרב לא – תלמוד לומר ״לדרתיכם בכל מושבתיכם״. ואם יטעה הטועה שאינו אסור אלא חלב הקרב, אחר שאמר ״חקת עולם״ במה יש לטעות שהצרך לומר ״לדרתיכם בכל מושבתיכם״?