ויקרא ג, יז

חקת עולם. יפה מפורש בתורת כהנים כל הפסוק הזה:

קְיָם עָלָם לְדָרָתֵיכוֹן בְּכָל מוֹתְבָנֵיכוֹן כָּל תַּרְבָּא וְכָל דְמָא לָא תֵיכְלוּן

קְיַם עֲלָם לְדָרֵיכוֹן בְּכָל מוֹתְבָנֵיכוֹן כָּל תְּרֵיב וְכָל אֲדַם לָא תֵיכְלוּן עַל גַבֵּי מַדְבְּחָא יִתְקְרֵיב לִשְׁמָא דַיְיָ

בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו - אפילו בכל מושבותיכם שנאכלין חולין ואיך שם קרבן וחלב ודם למזבח.

כל חלב לה', חקת עולם. בזמן בית עולמים שחלב הקרב אסור.

לדרתיכם אף בזמן שאינו קרב. שמא תאמר בארץ ישראל הוא נאסר ולא לדורות, תלמוד לומר לדרתיכם. בכל מושבתיכם אף בחוצה לארץ.

כל חלב. בכל מקום שהוא מזכיר קרבנות הוא מזהיר אחריו על חלב ודם פן יעלה על לבבך הואיל והמזבח אוכלו אף אני כן תלמוד לומר לא תאכלו אבל להנאתך מותר.

חקת עולם וגו׳. מכאן פטיש להכות על קדקד הטועה לומר שלא נאסר חלב אלא של קדשים, והרי כתיב ״חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם״, ואיך יעמד חי פסוק זה אם לא נאסר אלא חלב של קדשים? וכן פרש בתורת כהנים: ״חקת עולם״ – לבית עולמים, ״לדרתיכם״ – שינהג לדורות, ״בכל מושבתיכם״ – בארץ ובחוץ לארץ, עד כאן. והנה אחר שאמר ״חקת עולם״, מה מקום לומר לדרתיכם בכל מושבתיכם? אלא ודאי שהכונה הוא על זה הדרך: ״חקת עולם״ נמשכת עם שלמעלה שהוא על ענין הקדשים, ואמר תהיה אזהרה עוד לדרתיכם בכל מושבתיכם ״כל חלב״ וגו׳, והוא אמרו שינהג לדורות אסור החלב בכל מושבתיכם אפלו בחוץ לארץ, שיעלה על דעתך לומר שלא אסר אלא בזמן שישנו קרב על גבי המזבח ולא בשאר זמנים, או אפלו בזמן שאינו קרב, אם הוא במקום שהוא קרב, אבל במקום שאינו קרב לא – תלמוד לומר ״לדרתיכם בכל מושבתיכם״. ואם יטעה הטועה שאינו אסור אלא חלב הקרב, אחר שאמר ״חקת עולם״ במה יש לטעות שהצרך לומר ״לדרתיכם בכל מושבתיכם״?

ח למדו מזה דאיסור חלב אף בבית עולמים ובזמן הבית ושלא בזמנו בארץ ובחוצה לארץ וכן מפורש בפרק קמא דקידושין: