אבן עזרא על שמות פרק לו

ועשה. הנה בצלאל הוא בעצמו יעשה הנכבד ויורה הוא ואהליאב:

ויקרא. ה"א לקרבה. נוסף כמו ולדבקה בו. וחכם גדול טעה. שאמר כי כמוהו לשמור את בריתי לעמדה. כי הוא מפיק ה"א ומלת עומד עומדת. על כן הפי' לעמוד בה:

ויקחו. את כל התרומה אשר הביאו:

והם. ישראל היו עוד מביאים נדבה אל משה בכל בקר:

ויבואו. אל אהל משה ויאמרו מרבים העם:

מ"ם מדי. נותר כמ"ם מכל מלמדי השכלתי כאשר פירשתיו:

ויעבירו קול. כמו ויעבור הרנה:

והמלאכה. שהיתה עשויה.

ומ"ם דים. שב אל כל החכמים:

לכל המלאכה. שהיו צריכים לעשות:

והותר. שם הפועל וטעם והותר הותירה:

ויעשו. החל מהמשכן:

משזר. בלשון ישמעאל אורך. דע כי דקדוק מספר האחד בחשבון משונה מדרך לשון הקדש. גם ככה הוא בלשון כשדים משונה גם בלשון ישמעאל. כי לעולם הה"א בסוף השמות סימן לנקבה ולשון זכר בלא סימן. והנה בחשבון שלשה בה"א סימן זכרים. וככה בחשבון ארבעה גם שמונה גם עשרה. ומשם והלאה עד עשרים הזכר בלא ה"א. אחד עשר שנים עשר תשעה עשר והנקבה בה"א רק בשנוי מלת עשרה שלא תתערב על לשון זכר אמרו שתים עשרה וככה כלם. והנה לשון נקבה שלש וארבע ועשר ואם היתה מלת חשבון סמוכה. תהיה בתי"ו לזכרים ולנקבות ושלשת האנשים האלה. ושלשת נשי בניו והנה שמונה לזכרים כמשפט ושנוי לנקבה לומר שמונה כדרך עשתי עשרה:

אולי טעם באמה. היא הידוע' אולי היתה כמדת בית ראשון שהית' אצילה:

תי"ו הלולאות. סימן הנקבה ואחת לולה. ובא תחת האל"ף ה"א. ויש אומרים כי מזאת הגזרה הרה ללת:

לאהל. להיות אהל:

ומלת לברוח. מהבנין הקל וטעם כמו מבריח שהוא מהבנין הכבד. כמו ירה ויורה ורבים ככה: