בראשית כט, ט

עַד דְהוּא מְמַלֵל עִמְהוֹן וְרָחֵל אָתַת עִם עָנָא דִי לַאֲבוּהָ אֲרֵי רָעִיתָא הִיא

עַד דַהֲוָה מְמַלֵיל עִמְהוֹן וְרָחֵל אָתַת עִם עָנָא דִלְאָבוּהָ אֲרוּם רָעִיתָא הִיא בְּהַהוּא זִמְנָא אֲרוּם הֲוָה מַחֲתָא דַיְיָ בְּעָנָא דְלָבָן וְלָא אִשְׁתַּיְירוּ מִנְהוֹן אֱלָהֵן קַלִילִין וְתָרִיךְ רַעֲיָא דִילֵיהּ וּמַה דְאִשְׁתַּאֲרוּ שַׁוִי קֳדָם רָחֵל בְּרַתֵּיהּ

וטעם כי רועה היא להגיד כי אין לצאן לבן רועה אחר זולתה כי לה לבדה מסר אביה העדר והיא לבדה רועה אותם כל הימים לא תלך בהם לאה אחותה כלל ולא היה ענינה כבנות יתרו שהיו שבע בנותיו כולן רועות כאחת כמו שאמר ותבאנה ותדלנה (שמות ב טז) ואולי בעבור כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה אבל יתרו נכבד במקומו וכהן הארץ ויראו מגשת אל בנותיו או שהיה לבן צנוע ממנו כי משפחת אברהם כשרה וצנועה ורחל היתה קטנה ואין לחוש לה וזה ענין וישק יעקב לרחל או הוא כדברי רבי אברהם (אבן עזרא על בראשית כ״ז:כ״ז) כי נשיקה בלמ"ד איננה בפה רק נשק אותה על ראשה או על כתיפה:

ורחל באה. מלעיל והוא פועל עבר:

כי רועה היא. יודעת חכמת מלאכת המרעה:

כי רעה היא ב' במסורה הכא ואידך שן רעה ורגל מועדת. אותו פסוק נדרש בגליות וכן כי רעה הוא נדרש ג"כ בב"ר בגליות:

ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה היא אבל לאה עיניה רכות ורוח והאויר קשים לה לפיכך לא היתה רועה ועוד כדי לחלוק כבוד לגדולה.

עודנו מדבר עמם. הנה לפי סדר הכתוב הם המדברים אליו, והיה לו לומר ״עודם מדברים עמו״ כי אחר תשובתם באה. ואולי כי לצד שעקר ספור הענין הוא הודעת העובר על יעקב, לזה תלה הדבר בעקרו שהוא יעקב.

או יכון הכתוב לומר שביאת רחל היתה בעוד שהוא מדבר עמם, קודם שישיבו אותו דבר באה, אלא שהכתוב גמר אומר מה שהשיבוהו בתשובתם, ואחר כך הודיע ביאתה, ורשם זמנו כי הוא בעת שהיה הוא מדבר עמם.

עם הצאן אשר לאביה. פרוש, כל הצאן שהיו לו, הרי זה עדות ליעקב שאמר (בראשית ל:ל) ״כי מעט אשר היה לך לפני״ וגו׳, כי בת קטנה נוהגת בם.

או יאמר שכל הצאן היתה מספקת היא להם, כי רעה היא פירוש: בקיאה ברעית הצאן. ולפירוש ראשון אמרו כי רעה היא פרוש, ואף על פי כן היו מועט, וזולת זה ספו תמו.

או יאמר כי רעה היא – נחש נחשיו והשכיל כי יצליחו הצאן ברעיתה, וזולת זה לא היה מזלזל בבתו יפת תאר ויפת מראה לרעות צאן.

עוד ירצה על זה הדרך: ורחל באה – ולא תאמר כי חס ושלום יצאנית היתה, אלא לטעם כי היא רועה אותם, ולזה יצתה עם הצאן:

עודנו מדבר. ספר איך הזמין ה' שתצא בת זוגו וימצא אותה על הבאר כיצחק ומשה, ואיך באו עמה ג"כ צאן לבן שמהם היה עתיד להתעשר. ואגב נדע מזה שלבן היה עני בעת ההיא אחר שבתו הקטנה רעה את כל צאנו, ועבדים לא היו לו וכל עשרו היה ע"י יעקב כמ"ש כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרוב: