שמות לג, טו

ויאמר אליו. בזו אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה:

וַאֲמַר קֳדָמוֹהִי אִם לֵית שְׁכִנְתָּךְ מֵהַלְכָא בֵינָנָא לָא תַסְקִינָנָא מִכָּא:

וַאֲמַר לֵיהּ אִין לֵית אַפִּין מְהַלְכָא מִינָנָא לָא תְסַלְקִינָנָא מִיכָּא בִּסְבַר אַפִּין דְּרוּגְזָא

אם אין פניך וגו' - כלומר: שאם אין אתה בא עמנו.

אם אין פניך הולכים. עתה בעודנו חונים, אם אין פניך שסלקת הולכים אלינו לשכון בתוכנו:

אל תעלנו מזה. כי טוב לנו שבת במדבר מהכנס לארץ בזולת שכינתך, כי באופן זה נגלה ממנה מהר בלי ספק:

ויאמר אליו. תימה מאי קאמר והלא כבר נתרצה לו כדכתיב ויאמר פני ילכו. ועוד מה קאמר משה אחר כן ובמה יודע הלא בלכתך עמנו והלא נתרצה ללכת עמהם י"ל דה"ק הקב"ה והניחותי לך לך אניח ולא להם ליהנות מזיו שכינתי ועל זה אמר משה אם אין פניך הולכים שיהו כלם כמותי אל תעלנו מזה ובמה יודע איפה וכו' פי' אם תלך עמי ועם עמך כראשונה בזאת ידעתי כי מצאתי חן בעיניך ויאמר ה' אל משה וגו' פי' שאלך עמכם כבתחלה. ד"א פני ילכו כעסי ילך מעלי והוא כמו ונתתי פני ומאחר שילך כעסי מעלי אז והניחותי לך אך לא מיד. ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו' כי לא אזוז מכאן עד שתלך עמנו ויאמר גם את הדבר הזה וגו'

ואתה לא הודעתני בתחלה אמרת ושלחתי לפניך מלאך ולבסוף אמרת הורד עדיך ועדיין לא גלית דעתך אם לילך עמנו אם לשלוח מלאך מפני שהורידו עדים במצותך ואתה אמרת ידעתיך בשם שתודיע לי בשם את אשר תשלח עמי. ומשה היה ירא להתפלל לשם שילך עמהם לפי שאמר לו פן אכלך בדרך ולכך אמר הודיעני נא את דרכיך אמר אשאל לפניו יודיעני מדותיו ולפי מדותיו אדע אם טוב לנו שילך עמנו אם לאו לפי שלא היה יודע לבחור אי זה טוב להם ואמר לו הקב"ה פני ילכו אני אלך כי זה טוב להם והוא כמו ופניך הולכים בקרב.

והניחותי לך ממה שהיה לבך נוקפך אי זה תבחר אע"פ שעדיין היה ירא משה ממה שאמר פן אכלך מ"מ ידע כי הוא הטוב כי כבוד הוא לישראל שילך הקב"ה עמהם מה שאינו עושה לשאר אומות ועל זה אמר אם אין פניך הולכים וגו' ונפלינו וגו'. ועדיין לא נתיישבה דעתו על מה שאמר פן אכלך אמר לו הקב"ה גם את הדבר הזה וגו' שאודיעך מדותי שאז תתישב דעתך וכיון שראה שעת רצון היה מוסיף לשאול ואמר הראני נא וגו' כלומר רוצה אני לשמוע ולראות ויאמר אני אעביר כל טובי ואודיעך מדת טובתי אעביר לשון ויעבירו קול במחנה. וקראתי בשם ה' לפניך לפי שאמר ואדעך בשם וכן אעשה שאקרא לפניך ה' ובאותו שם אודיעך שאלך עמך:

ויאמר אם אין פניך הולכים מילוי דברים הוא למה שעצמו אמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי.

אם אין פניך וגו׳. לא נתרצה במאמר ה׳ ואמר: וכי על דבר זה אני מתפלל? אם אין פניך הולכים מעתה אבודים הם ואין צורך בעליתם. ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן וגו׳ הלא בלכתך עמנו, פרוש, בחינה העליונה שהיא סוד המאור הגדול המתכנה בשם הוי״ה ברוך הוא, לא פניך לבד שהוא בחינת הכסא. ומה שהבטחתני שבחינה זו תהיה לי לבדי, כאמרו והניחותי לך, אני שואל שתהיה גם מנהגת כלנו יחד אני ועמך, והוא אמרו ונפלינו אני ועמך במדת הרחמים ומעלה עליונה שאין למעלה ממנה. ונתרצה אל עליון ואמר אליו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, להנהיגם בבחינת שם שלם המיחד ברוך הוא, כי מצאת וגו׳, פרוש, לא לזכות ישראל אלא למציאת חנו.

ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. כ״ז שאין מדת הכעס הולך אל תעלנו מזה כלל. ואני איני מבקש בשעה שמדת הכעס עמך. אלא לאחר שילך אז אני מבקש שתעלנו. ובזה נכלל מבוקשו שהקב״ה בכבודו ית׳ ילך עמהם ויעלם מזה. והיינו הגנה ממלחמות ונחשים וכדומה. והוסיף רצוי

ויאמר אליו, עפ"ז אמר משה שאם אין פניך הולכים עם כלל דעה גם לענין ירושת הארץ והנהגת העם אל תעלנו מזה, כי הגם שאנכי מצאתי חן בעיניך בענין הנבואה, אני רוצה שגם העם ימצא חן בעיניך שתנהיג אותם בעצמך בלי אמצעי:

ו אף על גב שכבר נתרצה הקב"ה לו באמרו פני ילכו מכל מקום רצה להודיע לו חבתן של ישראל בהליכתו עמהם ואמר שאם חס ושלום לא היה מתרצה ללכת עמהם לא היו עולים משם עד שימותו הם ובניהם וכל אשר להם: