בכור שור על שמות פרק ח

התפאר עלי למתי. אמור דבר שתתפאר לומר לא יוכל עשות דבר ותתפאר ששאלת דבר שלא אוכל עשוהו:

ויאמר למחר. יהיו כולם מיתות אמר אני אתן לך זמן עד למחר ואפי' הכי לא תוכל עשות והוא עשה כן וימותו הצפרדעים וי"ל למתי תשלח העם שאעתיר לך על הצפרדעים בשביל שתקבע לי זמן לשלחם ויאמר למחר אשלחם ויאמר כדברך אעשה להסירם בתנאי זה למען תדע:

רק ביאור תשארנה. רק אותם שביאור תשארנה כמו שהיו מתחילה:

ותבאש הארץ. בשתי מכות הראשונות היתה מסרחת כל ארץ מצרים המים והיבשה שבדם נבאש היאור ועתה הארץ:

והך את עפר הארץ. בזאת לא התרו בו כי כך דרך בשתי מכות היה מתרה ובג' לא היה מתרה ועל זאת נתן ר' יהודה סימנין דצ"ך עד"ש באח"ב אלא שצירף אחרונה של בכורות שלא יכול לעשות תיבה מאות אחת לבדה ואני שמעתי כי על ג' מחלוקות שבאגדה נתן סימן וסימן עשר [מכות] מצרים שכתובין ות"ק שעל הים והטביעם בים הכתובים בהדיא והם תקי"א וכן עולה דצ"ך עד"ש באח"ב:

והך את עפר האר והיה לכינם. נר' לי שהם כינים שחורים שקורין פוד"ש שדרכם לבא מן העפר כי כינים שקורין פו"ז אין דרכם לבוא כי אם מזיעת האדם. והמכות דרכם לבא ממקום תולדותם צפרדעים מן היאור ומטר וברד מן השמים וכן כולם ולפי שאלו הכינים דבר שתולדותו מן העפר ושמא הרבה מינים היו תולעים ופוד"ש ושאר יתושין שתולדותם מן העפר:

ויעשו כן החרטומים. נר' לי שלא רצו לעשותם אלא להסירם ולבטל מה שעשה משה כי אמרו דם עשה משה אנו דם, משה עשה צפרדעים ואנו צפרדעים הרי אנו מוסיפים מכה על מכותינו ועוד שאין זה הבחנה שמא אנו עושים במכשפות והוא על יד הק' אבל בזאת נבחין שאם נוכל לבטל מה שהוא עושה אז נדע כי מכשפות היא כי כל דבר שנעשה ע"י מכשפות מתבטל אבל אם לא נוכל לבטלו נדע כי אצבע אלהים היא ולכך נאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם לשון חשאי שהיו בלט כשפיהם כמו (שופטים ד׳:כ״א) ותבא אליו בלט:

ולא יכולו. להוציא הכינים מהם שלא יכלו ותהי הכינם על כרחם באדם ובבהמה וכיון שראו שלא היו יכולין לבטל מה שהוא עושה אמר אצבע אלהים היא כי לפי הפשט מאי שנא דם וצפרדע שעושים ומאי שנא כינים שלא היו יכולים לעשות ורבות' פי' כי אין השד שולט על פחות מכעדשה ועליהם אין להשיב:

ויחזק לב פרעה. וגם לא שאל רפואה על הכינים לפי שלא היו אלא בעפר והיכליו של רצפת שיש היו ומכבדין אותם בכל יום ולא היה שם עפר וכינים וכן כל השרים הגדולים והעניים רגילים בכינים ואינם חוששין:

הנני משליח בך את הערוב. הנה שלחתי ערבוביא של כנים ויתושין ודברים דקים לא חשתה הנני משליח בך משלחת ערבוביא כבד מהם אריות דובים ונמרים חזירים וזאבים וחיות רעות כמו (דברים ל״ב:כ״ד) בהמות אשלח בם:

והפליתי. והפרשתי כמו כי יפלא ממך דבר שיהא הדבר נפרש ממך שלא תדעהו וכן כי יפליא לנדור שיפריש עצמו מיין ומטומאה:

ושמתי פדות בין עמי ובין עמך. שהיוצא מתך עמך ויבא לתוך עמי יהא נפדה וניצול מן הערוב:

תשחת הארץ מפני הערוב. שהיו אוכלין וממיתין את בהמותיהם וגם בני אדם כשהיו פוגעין בהן אבל במבצרים ובמגדלים היו ניצולין:

כי תועבת מצרים. דבר שהוא נתעב בעיניהם נעשה ונזבח צאן. בא וראה כמה נס עשה הק"ב עמנו בכל יום שגדול כמשה ירא על תועבת מצרים והם אומרים כי זבחנו תועבתם והק' מצילנו מידם הגה"ה: