שמות ח, יב

אמר אל אהרן. לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֱמַר לְאַהֲרֹן אֲרֵים יָת חֻטְרָךְ וּמְחָא יָת עַפְרָא דְאַרְעָא וִיהֵא לְקַלְמְתָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֵימַר לְאַהֲרן אֲרֵים יַת חוּטְרָךְ וּמְחֵי יַת עַפְרָא דְאַרְעָא וִיהֵי לְקַלְמֵי בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם בְּרַם עַל יְדָךְ לֵית אֶפְשַׁר לְמִלְקֵי אַרְעָא דְבָהּ הֲוָת לָךְ שֵׁיזְבוּתָא כַּד קָטַלְתָּא יַת מִצְרָאֵי וְקַבִּילְתֵּיהּ

ויאמר. דע כי על יד אהרן היו השלש המכות הראשונות. והאותות היו בשפלים כמו שפירשתי למעלה. כי השתים היו במים והשלישית בעפר הארץ. והמכות שהיו על יד משה במטה היו בעליונים. כמו שמעלתו עליונה ממעלת אהרן. כמו מכת הברד והארבה שהרוח הביאם והחשך שהיה באויר גם מכת השחין היתה על ידו. רק שלש בלא מטה והם ערוב ודבר ומכת בכורים. ואחת בלא מטה ע"י משה. ומעט שיתוף לאהרן והיא מכת השחין:

טעם והיה לכנם. כמו והיה לאבק כאילו בעפר שיכה אהרן יעלה ויוליד כנים בכל ארץ מצרים:

לכנם - מיני כינה ופרעושין.

והך את עפר הארץ. לא התרה בפרעה בזאת ולא בשחין ולא בחשך, וזה כי תשע המכות שהיו לאותות ולמופתים היו דצ"ך עד"ש בא"ח בלבד, כי מכת בכורות לא היתה לאות ולא למופת, אבל היתה לעונש כמבואר למעלה (ד, כג; ז, ד). והנה דצ"ך היו אותות בשתי היסודות הכבדים, ועד"ש היו אותות בבעלי חיים, ובא"ח היו אותות באויר, ובכל שתים מהן התרה, ובשלישית נעשה האות בלתי התראה, כאמרו הן כל אלה יפעל אל, פעמים שלש עם גבר:

והך ב' והך את עפר הארץ. והך כף אל כף. מלמד שהיו הכנים מכים ומטפחים על פניהם ועל כל בשרם. טעם הכנים לפי שמנעו המצרים את ישראל מלבא במרחצאות ומתוך כך נתמלאו כנים בבגדיהם לפיכך לקו הם בכנים::

והיה לכנם הם שקורין פוצי״ש שדרכם לבא מן העפר מקום תולדותם כמו שאר מכות שכל אחת ואחת באה ממקום תולדותה.

והך את עפר הארץ. בזאת לא התרו בו כי כך דרך בשתי מכות היה מתרה ובג' לא היה מתרה ועל זאת נתן ר' יהודה סימנין דצ"ך עד"ש באח"ב אלא שצירף אחרונה של בכורות שלא יכול לעשות תיבה מאות אחת לבדה ואני שמעתי כי על ג' מחלוקות שבאגדה נתן סימן וסימן עשר [מכות] מצרים שכתובין ות"ק שעל הים והטביעם בים הכתובים בהדיא והם תקי"א וכן עולה דצ"ך עד"ש באח"ב:

והך את עפר האר והיה לכינם. נר' לי שהם כינים שחורים שקורין פוד"ש שדרכם לבא מן העפר כי כינים שקורין פו"ז אין דרכם לבוא כי אם מזיעת האדם. והמכות דרכם לבא ממקום תולדותם צפרדעים מן היאור ומטר וברד מן השמים וכן כולם ולפי שאלו הכינים דבר שתולדותו מן העפר ושמא הרבה מינים היו תולעים ופוד"ש ושאר יתושין שתולדותם מן העפר:

נטה את מטך. לבד ההכאה על העפר היה הצווי להטות תחלה המטה לכל צד ואח״כ יכה במקום שעמד ותחול מכת ההכאה לכל צד וכך דרך הנסים כמש״כ הרמב״ן כ״פ ומעשה אלישע הנביא ויואש המלך יוכיח:

שאלות: אחר שאמר שעפר הארץ יוציא כנים היל"ל ויך את עפר הארץ והיה כנים וכו' ותהי הכנם באדם ובבהמה דהא מן העפר בא אל האדם והבהמה, ולמה אמר שתי פעמים ותהי הכנם באדם ובבהמה, ומ"ש אצבע אלהים הוא, ופרעה ועבדיו לא קראו את ה' רק בשם הויה לא בשם אלהים אם לא בכנוי אל ישראל, ומשמע שע"י מאמר החרטומים חזק לב פרעה והיה מהראוי בהפך: