שמות ח, יד

להוציא את הכנים. לבראתם ממקום אחר:

ולא יכלו. שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:

וַעֲבָדוּ כֵן חָרָשַׁיָא בְּלַחֲשֵׁיהוֹן לְאַפָּקָא יָת קַלְמְתָא וְלָא יָכִילוּ וַהֲוַת קַלְמְתָא בַּאֲנָשָׁא וּבִבְעִירָא:

וַעֲבָדוּ הֵיכְדֵין אִסְטַגְנִינַיָא חַרְשְׁיוּתָא בְּלַחֲשֵׁהוֹן לְאַנְפָּקָא יַת קַלְמִין וְלָא יָכִילוּ וַהֲוַת מְחַת קַלְמֵי שַׁלְטָא בְּאֵינָשָׁא וּבִבְעִירָא

ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים אמר ויעשו כן שהכו בעפר הארץ ואמרו השבעת השדים ועשו לטיהם כאשר עשו בשאר פעמים להוציא את הכנים ולא יכולו ויתכן שילמד "ויעשו כן" שעשו כהוגן דברים מוציאים את הכנים ולא הצליחו מעשיהם בפעם הזאת כי חכמי החרטומים יודעים היו מה בכח ידם לעשות וכבר נסו כן מעשיהם פעמים אחרות

ויעשו כן. שהכו עפר הארץ:

להוציא את הכנים. טעמו להולידם מהארץ כמעשה אהרן ולא יכלו:

וטעם להזכיר ותהי הכנם פעם אחרת. כי גם היא היתה בחרטומים:

ולא יכולו. מבלי אין לאל ידם להמציא דבר מתנועע באמת:

להוציא את הכנים. מדרש לפי שהכנים מפסיקין בין רגלי החרטומים ובין הקרקע ואין מכשפות תועיל אלא כשרגלי המכשף מגיע לארץ כדאיתא במעשה דשמעון בן שטח שהבחורים הגביהו הכשפניות מן הקרקע. ושלשה מן המכות באו על יד אהרן דצ"ך לקו בארץ. בא"ח על ידי משה שהיו מן השמים שהיה שליט בשמים ובארץ ושלשה ע"י הקב"ה ושחין בא ע"י שלשתן:

ולא יכלו ג' במסורה דין ואידך ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ילא יכולו. וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה וגו', להבקיע אל מלך אדום ולא יכולו. מלמד שאף אם היו בורחים אל הים מפני הכנים שם היו באים בהם ונלחמים עמהם:

ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים. הזכיר ויעשו כן כי כן הכו הארץ ואמרו השבעת השדים כמנהגן בשאר המכות וזה כדי להוציא את הכנים ולא יכולו וזהו יורה כי מה שהזכיר למעלה ויעשו כן החרטומים באות התנין ובמכת הדם שהכל עשייה מזוייפת והכל דמיון, ואין להבין ויעשו כן שעשו, והכתוב הזה מעיד עליהם כן, שהרי אומר ולא יכלו. ומה שהזכירם למעלה בשם חרטומי מצרים ויזכירם עתה בשם חרטומים סתם, יתכן לפרש כי לפי שהיו החרטומים חכמים גדולים בעיני מצרים הזכירם הכתוב למעלה שני פעמים בשם הידיעה באות התנין ובמכת הדם הוא שכתוב באות התנין, חרטומי מצרים בלהטיהם, ובמכת הדם. חרטומי מצרים בלטיהם, והגיד בזה חכמתם שהיא חכמת הכשפים וחכמת השדים ולכך הזכירם כן ב' פעמים בשם הידיעה והכבוד כי היו ידועים ואנשי השם בחכמות ההם, ואחר כך במכת הצפרדעים נתמעטה חכמתם ומעלתם אצל מצרים ואבדו השם ההוא וקראם הכתוב חרטומים סתם לא חרטומי מצרים כבתחלה וזהו שאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם ויעלו את הצפרדעים, ואחר כן במכת הכנים בטלה חכמתם ונתמעטה מעלתם יותר ויותר כשהוצרכו להודות על כרחם אצבע אלהים היא אמרו כי היא מכה מאת ה' יתעלה הזכירם בחסרון השם ובחסרון היכולת הוא שאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו, החרטמים כתיב, וממכת הכנים ואילך נאבדו מן הכתוב ולא נזכרו בשם חרטומי מצרים ולא חרטומים סתם (בחסרון השם וחסרון היכולת) הוא שכתוב במכת השחין ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כי נתביישו ולא יכלו להציל את עצמם.

[ויעשו כן החרטומים. רצו לעשות כן].

ולא יכלו. שהרי כל העפר היה כנים. ומאין באים להם כנים. וי״מ להוציא את הכנם לבטל, ולכך נסו לבטלם כי בכך ירגישו הבריות, אבל להביא אותם כמו שעשה אהרן לא נסו שהרי כבר היה כל עפר הארץ כנים. ד״א ולא יכלו לא יכלו לעמוד איש לפני אחיו מפני הבושה שהיו מלאים כנים, כיוצא בו מפני השחין שהיו מלאים שחין. ד״א ולא יכלו לפי שכל עפר הארץ היה כנים ולא היו רגליהם נוגעות לארץ וכל זמן שרגליו של מכשף אין נוגעות אין כשופו מצליח. ולא יכלו אעפ״י שבדם וצפרדעים עשו כמשה ואהרן ומ״מ לא בטלום, בשלישית לא נתן בהם כח לא לעשות ולא לבטל כדי שלא יהיו מוחזקים בדבר, וכשראו שלא יכלו אמרו אצבע אלקים היא ולא עשו כשוף. ואין הטעם לפי שאין השד שולט בפחות מכשעורה דאם כן מפני מה לא יכלו להוציא את הערוב.

גבי מכת כנים. אמר ולא יכלו החרטומים לעשות בלטיהם ופירש"י שאין שד שולט על בריה פחותה מכעדשה. ושמעתי טעם אחר לפי שאין מכשף יכול לעשות כשפים אם אינו עומד ברגליו על הארץ כמו שמצינו בתלמוד על אותו מעשה ר"ש בן שטח שתפש פ' כשפניות והכניס פ' תלמידים וכל א' וא' הגביה אחת מהן ולא יכולו לעשות דבר בשביל שלא היה רגליהם על הארץ כמו כן הכא העפר היה כנים ולפיכך לא יכלו החרטומים לעשות בלהטיהם כן:

תמצא שלא אמר למחר ברפואה אלא בערוב לפי שהיו חיות רעות ויש מהם הולכות לאט ולא יכלו לצאת חוץ מהמדינה עד יום שלם ואין ויצעק אלא בצפרדע לפי שתלה משה עליו השררה שאמר התפאר עלי לכך הוצרך להפציר בתפלה:

ויעשו כן החרטומים. נר' לי שלא רצו לעשותם אלא להסירם ולבטל מה שעשה משה כי אמרו דם עשה משה אנו דם, משה עשה צפרדעים ואנו צפרדעים הרי אנו מוסיפים מכה על מכותינו ועוד שאין זה הבחנה שמא אנו עושים במכשפות והוא על יד הק' אבל בזאת נבחין שאם נוכל לבטל מה שהוא עושה אז נדע כי מכשפות היא כי כל דבר שנעשה ע"י מכשפות מתבטל אבל אם לא נוכל לבטלו נדע כי אצבע אלהים היא ולכך נאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם לשון חשאי שהיו בלט כשפיהם כמו (שופטים ד׳:כ״א) ותבא אליו בלט:

ולא יכולו. להוציא הכינים מהם שלא יכלו ותהי הכינם על כרחם באדם ובבהמה וכיון שראו שלא היו יכולין לבטל מה שהוא עושה אמר אצבע אלהים היא כי לפי הפשט מאי שנא דם וצפרדע שעושים ומאי שנא כינים שלא היו יכולים לעשות ורבות' פי' כי אין השד שולט על פחות מכעדשה ועליהם אין להשיב:

ויעשו כן החרטומים בלטיהם ולא יכולו הטעם לפי שאמרו רז"ל שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה. וי"א לפי שהמכשף שאין רגליו בארץ אין לו יכולת לעשות כשפים וכל הארץ היתה מלאה כנים כאותו מעשה דשמעון בן שטח שתלה שמונים כשפניות לפי שלא היו רגליהן בארץ:

ולא יכולו. לדעת חז״ל הוא משום שאין השד שולט בבריות קטנות כאלה ולדעת הרמב״ן היה נס בדבר:

ותהי הכנם באדם ובבהמה. חזר וכתב ללמד שנתיישבו בבשר האדם ובהמה ועקצו כדרך הכינים שאינם רוחשים אלא מחוברים בבשר והכי איתא בתנחומא היו נכנסין בגופן של מצריי׳ כחצים. וכ״כ בשאלתות דר״א באגדה דפסח ירה בהם חצים הם כנים שנאמר ותהי הכנם באדם ובבהמה:

ויעשו וגו' להוציא את הכנים. לדעת חז"ל פי' שרצו לעשות ולא יכלו, שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה, והנכון שהחרטומים רצו להוציא את הכנים היינו להוציאם מן האדם והבהמה שלא ימצאון שם, שכבר ראו שפרעה לא שם לבו ע"מ שהעלו את הצפרדעים, ועשה עקר הבחינה עם משה במה שיסורו הצפרדעים, ורצו הם להסיר את הכנים, ומבואר שעל הכנים הנולדים בבע"ח יש רפואות ותרופות להוציאם ולהמיתם ע"י סמים ומשיחות לנקות הזיעה ומותרי העור, והחרטומים היו מומחים בזה, רק עתה לא יכלו כי היה ענין השגחי, שלא יועיל שום תרופה טבעית לזה, ונשארו הכנים באדם ובבהמה, וגם רמז עמ"ש בפי' תהלים עמ"ש ויבא ערוב גו' כנים בכל גבולם שמכת הכנים לא סרה מהם ונשארה בכל אנשי הדור ההוא, שגם אחר שהביא מכת ערוב היה כנים בכל גבולם, ועז"א ותהי הכנם באדם ובבהמה, ר"ל שנשארה בהם לעולם, שכבר כתבתי שמכת כנים לא היה להורות איזה דבר רק להכות אותם במכת בזיון, שלכן בא שלא בהתראה ולא סרה מהם גם אח"כ:

ע לאו להוציאם מעליהם ודייק רש"י מדכתיב ויעשו כן החרטומים שפירושו שעשו ג"כ כמשה ואהרן: