בראשית כו, כט

לא נגענוך. כשאמרנו (לעיל פסוק טז) לך מעמנו:

אתה. גם אתה עשה עמנו כמו כן:

אִם תַּעְבֵּד עִמָּנָא בִּישָׁא כְּמָא דִּי לָא אַנְזִיקְנָךְ וּכְמָא דִּי עֲבַדְנָא עִמָךְ לְחוֹד טָב וַנְשַׁלְּחִנָּךְ בִּשְׁלָם אַתְּ כְּעַן בְּרִיכָא דַּיְיָ

אִם תַּעֲבֵיד עִמָנָא בִּישָׁא הֵיכְמָא דְלָא קְרִיבְנָא בָּךְ לְבִישׁ וְהֵיכְמָא דְעָבַדְנָא עִמָךְ לְחוֹד טַב וְשִׁילַחֲנָךְ פּוֹן בִּשְׁלָם אַנְתְּ כְּדוֹן בְּרִיכָה דַיְיָ

אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך יאמר אם תעשה עמנו רעה כמו שאנחנו לא נגענוך אתה עתה ברוך ה' ואין לאל ידינו לעשות עמך רע אבל ישתנה העת בעבור החמס שאתה עושה ותצטרך לשוב אל ארצנו ונשיב לך גמול וטעם לא נגענוך שלא נפתה לבנו על אשתך ליגע באחד מכם כלשון הנוגע באיש הזה ובאשתו ועשינו עמך רק טוב לשמור את כל אשר לך בצוותינו את העם להשמר מכם ונשלחך בשלום כי גם בקנאתנו בך לא לקחנו מכל העושר אשר עשית עמנו ונשלחך עם כל אשר לך בשלום וענין היראה הזאת אשר פחדו ממנו אינו נראה שירא מלך פלשתים שלא יבא עליו יצחק למלחמה אבל הבטיחם אברהם לו ולנינו ולנכדו (בראשית כ״א:כ״ג) ועתה אמרו בלבם בעבור שהפרנו אנחנו את בריתנו עם יצחק ושלחנוהו מעלינו גם הוא יפר את בריתו עמנו ויגרש זרעו את זרעינו מן הארץ ולכן עשו עמו ברית חדשה והתנצלו לאמר לו שלא הפרו הברית הראשונה שלא עשו עמו רק טוב וזה טעם תהי נא אלה בינותינו שנבא עתה עמך באלה להחרים על כל מי שיעבור על הברית כטעם לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו (דברים כט יא) ויתכן שהיה אברהם גדול מאד ורב כח שהיו בביתו שלש מאות איש שולף חרב ולו בעלי ברית רבים והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה ורדף ארבעה מלכים גבורים מאד ונצחם וכאשר ראו הצלחתו כי היא מאת האלהים פחד ממנו מלך פלשתים פן יכבוש ממנו מלכותו ונקל זאת ממלחמת ארבעת המלכים אולי שמע עוד דבר השם שנתן לו הארץ ולכן בא עמו בברית והשביעו אם תשקור לי ולנכדי כי היה שקר אם ימרוד על המלך וחשב כי אפשר שיחיה אברהם עד מלוך נכדו וכמעשה אבות עשו בנים כי היה יצחק גדול כאביו ופחד המלך פן ילחם בו בגרשו אותו מארצו:

אתה עתה ברוך ה' - כמו כן: כרות ברית עמנו ושלחתנו בשלום כמו שעשינו לך.

אתה - שאתה

ברוך ה' - דוגמת בא ברוך ה' שכתוב בלבן. וכן עשה יצחק וילכו מאתו בשלום.

אם תעשה עמנו רעה. שלא תעשה עמנו רעה אתה עתה כמו שלא נגענוך:

כאשר לא נגענוך וכאשר וגו'. משל לארי שהיה לו עצם בגרונו אמר כל מי שיבא ויטלנו יעשרנו המלך עושר גדול בא עוף אחד ששמו אגרון שצוארו ארוך אמר אני אטלנו הכניס העוף ראשו בגרון הארי והוציא העצם לאחר שהוציאו שאל שכרו אמר לו הארי לא דייך ששלחתיך בשלום ולא אכלתיך כשהכנסת ראשך בגרוני אלא שעדיין אתה שואל שכר כך אמר לו אבימלך ליצחק חסד גדול עשינו ממה ששלחנוך בשלום כי דרכנו להזיק כל הבא:

אתה עתה ג' במסורה הכא אתה עתה ברוך ה'. ואידך אתה עתה תעשה מלוכה. אתה עתה הקל מן העול. מלמד שהמליכו ליצחק עליהם וזהו אתה עתה תעשה מלוכה והקילו עולם מעליך:

ברוך ה' ב' במסורה הכא אתה עתה ברוך ה'. ואידך בוא ברוך ה'. לומר כמו שכוונתם של לבן ובתואל להרוג לאליעזר כדפרישית ויישם לפניו לאכול כך היה כוונת אבימלך להרוג את יצחק והכי מוכח קרא דכתיב כאשר לא נגענוך כלומר לא עשינו עמך רעה כמו שהיה בדעתנו ועשינו עמך רק טוב:

לא נגענוך לפי שאמר להם ואתם שנאתם אותי, השיבוהו אם שלחנוך לא נגענוך ונשלחך בשלום. לא קאי אף למטה כאשר לא נגענוך וכאשר לא עשינו עמך רק טוב. דוגמא כי לא לנצח ישכח אביון תקות עניים תאבד לעד.

אתה עתה ברוך ה' שלא תאמר עד שאתם משביעים אותי השביעו את ישמעאל אתי. לכך נאמר אתה עתה ברוך ה' אין אנו צריכים להשביע רק אתה, לפי שאתה עתה ברוך ה' שהקב״ה גזר שתירש הארץ. כדכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו.

אם תעשה עמנו רעה. כלו' אם תעשה עמנו כאשר עשינו זאת לך שלא נגענוך וגם שלא עשינו רק טוב הרי אתה גומל לנו רעה בלי פשע:

אתה עתה ברוך ה'. כלו' אפי' גרמה לא עשינו עמך שאם הייתה אומר אתם שלחתם אותי ממקום שהייתי מתברך בו למקום שאינו מתברך היית יכול לומר כי גרמנו לך רעה אבל עתה אתה ברוך ה' כמו לשם נמצא שלא גרמנו לך רק טוב:

אם תעשה עמנו. דקדקו לומר נוסח וסדר הברית אשר יכרת להם שהוא בשביל הטובה, והוא אמרו אם תעשה עמנו רעה כאשר וגו׳, פרוש: תהיה השבועה בעד הטובה שקבלת ממנו. ובזה יש טעם להפסקת הכתובים בסדר זה, שמן הראוי היה לו להפסיק בתיבת ״כאשר״ וגו׳, ותיבת ״אם תעשה עמנו רעה״ היו נסמכים בפסוק שלפניו שמסים ״ברית עמך״, שם קנו מקומם להזכיר הברית.

ולפי דברינו ידויק על נכון, כי יכון לדקדק סדר השבועה שתהיה בשביל הטובה. ואמרם לא נגענוך וגו׳, להיות שאין הכרת החסד שעשו שהיה לטובת יצחק אלא אחר הכרת פרט זה, כי תמצא שמחקי המלכים שיתנו יד ועזר לשוכני ארצם לקנות הון לשתי סבות: האחת לאם יצטרכו להם להלוות מהם יהיה להם בית והון לעזור להועיל לפי שעה, השניה כדי שתתרומם מלכותם, כי תתנשא ברבות בה אנשים עשירים ובעלי שם כי הוא מטכסיסי המלכות. ולאחת משתי סבות יאמר האומר כי טובת אבימלך ליצחק להנאת עצמו נתכון, לזה דקדק לומר כאשר לא נגענוך מימינו, אפלו בנגיעה שהוא דבר שאינו מחסר ממון אלא כדבר שחוזר בעיניו. ובזה באמת כי לא עשינו עמך רק טוב, פרוש שלל טעמים הנוגעים להם, והצדיק שהכונה היא להטיב לו דוקא. ולצד שתאמר כי היתה הכונה למעלת המלכות, הנה שלחנוך אתה וממונך, והוא אמרו ונשלחך בשלום, פרוש ובממונך. הראת לדעת כי אין כונתנו בהטיב עמך לטכסיסי המלוכה, ומעתה לא היה מציאות להצדיק הטוב ההוא כי נתכונו לטובתו, אלא אחר ששלחוהו הכרו הדברים כנים. ובזה נתנו תוספת טעם גם כן למה ששלחוהו, כי הוא זה דבר המעמיד לטובת הנאה המקימת השבועה. וכל זה נכלל בכלל אמרם ״ראו ראינו״.

וראיתי לרז״ל שאמרו (בראשית רבה סד) וזה לשונם: מלמד שלא עשו עמו טובה שלמה, עד כאן. ולכאורה דבריהם רחוקים ביותר, כי הם באו לרצותו ולהראותו חבה יתרה, ויאמרו אליו הפחתת הטוב. ולמה שכתבתי כי כונתם היא כדי שתהיה השבועה בשביל טובה, יהיו דבריהם זכרונם לברכה מאירים כשמש. כי אמרו שהטובה שהטיבו עמו לא היתה מחלטת להטיב אליו, אלא לתכלית המקוה ממנו להם, שהוא הברית אשר שואלים ממנו, ונכון וכפטיש יפוצץ.

ואמרו אתה עתה ברוך ה׳ – פירוש, שלא ארע לו רע מאמצעות ששלחוהו, שהרי הוא מבורך כמו שהיה קודם, והכונה בזה שלא נתבטל הטוב ההוא שבעדו אתה נשבע לנו.

ודע שהגם שכתב הריב״ש שאינו קרוי בשביל טובה אלא אם היתה הטובה בעת השבועה, הוא הדין אם בשעת השבועה ברור שנשבע בעד טובה שכבר עשה לו, הרי זה דומה לזוקף עליו הטובה בחוב ובעד ותור החוב נשבע.

עוד ירצה לתת טעם שאינם מחזירים אותו לארץ, כי הוא ברוך ה׳ אדרבה ביותר מעלה מקודם, כי עד עתה היתה השפעתו מאמצעות העיר שהיא תחת ממשלת שרי מעלה, מה שאין כן עתה שהוא מקום לעצמו, השפעתו היה שלא על ידי אמצעי אלא ברוך ה׳.

עוד ירצה לשלל טענת סתירת ההטבה, כי לא מהם היה המושג אליו הטוב אלא מה׳, והראיה, הן היום במקום שהוא בו, מברך בכל מדה טובה. לזה אמרו אתה עתה ברוך ה׳, פרוש: עתה אחר שהטבנו לך באמצעות המוכן מצא מקור הברכות לחול עליך ברב טוב. ובאפן זה השביעו בכל תקף שאין מציאות להתיר, אבל זולת זה היה יכול להתיר. והגם דאמרינן בפרק השולח (גיטין מ״ו) לסברת חכמים שחולקים על רבי יהודה שטעם שלא הכו ישראל הגבעונים הוא משום קדשת השם, ופרש רש״י שלא יאמרו הנכרים עברו בני ישראל על שבועתם, הרי דהגם דישנה להתרה לצד דהוי חלול השם בדבר לא יתיר, אין זה מעקר התורה אלא גדר. ועוד כבר כתבתי בארך בהלכות נדרים בפרט זה כי דוקא בשבועה שהיא מפרסמת כההיא של גבעונים, וכמו שדיקתי שם מדברי רש״י.

ועוד. לו יהיה שסוברים חכמים שאין לחלק בכל שבועת נכרים, הרי יש סברת רבי יהודה שאין מחלק בין נכרים לישראל, שיודעים הגוים שיש התרה לשבועה ואין כאן חלול השם, ולזה נתחכם אבימלך להשביעו שבועה שאין לה התרה גם לסברת רבי יהודה.

אם תעשה עמנו רעה. אמרו עוד הלא מה אנו מבקשים ברית לא על אהבה וחסד אלא שלא תעשה לנו רעה בפועל:

כאשר לא נגענוך. בעוד הי׳ יושב בגרר אע״ג שצוה המלך כל הנוגע וגו׳ והיה משנאה מ״מ לא היה רעה בפעולה אלא מניעה מלעשות טובה ומלסחור עמו:

וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום. עוד זאת בשעה ששלחוהו וגרשוהו מגרר היה השגחה מן המלוכה שלא יבוזז בידי הפקידים ועם הארץ אלא יצא בשלום הלא דבר זה רק טוב הוא לפי השעה:

אתה עתה ברוך ה׳. עוד פייסו אותו גם על עיקר השילוח אע״ג שהיה עול ומעשה לרעה הלא הרעה הגיעה אלינו יותר ממה שנגע בך שהרי אתה עתה ברוך ה׳. והמה אינם כן והרי ידוע דעשיר בכרך כשם שמגיע לו טובה באמצעית אנשי העיר כך מגיע להם הרבה טובות ע״י עסקיו ובשלחם אותו נגרעה הטובה הלז אך מהם ולא ממנו באשר הוא ברוך ה׳. וכל הדברים הללו אות ורמז לישראל בעת הגלות כאשר יגרשום מאיזה מקום יבינו וישכילו אח״כ שהרעו לעצמם יותר ממה שהרעו לכלל ישראל המושגחים לטובה מן ה׳:

אם תעשה עמנו רעה. ר"ל בל תאמר כי כריתת הברית שהיתה בין אברהם ובין אבימלך נבטל מצדנו על ששלחנו אותך, כי אין אנו מבקשים שתהיה כריתת הברית שאחד ייטיב ויעזור לחברו רק שנכרות ברית שלא ירע א' לחברו, ובאופן זה היתה גם כריתת הברית של אברהם שאמר לו כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי, וכן אנו מבקשים ממך רק שלא תעשה עמנו רעה ואם לא עשינו רק טוב הזה שנשלחך בשלום ולא לקחנו את רכושך או חלק ממנו כמנהג המלכים בעת ההיא עם הגרים, היא טובה גדולה, כי מן השלוח לא היה לך שום הפסד אחר שאתה עתה ברוך ה', וגם אמרו אמתלא על ששלחו אותו, באשר אז ראו כי ה' עמו ורצו לכרות עמו ברית, אבל אם היו כורתים עמו ברית אז היתה הברית רק מצדנו לא מצדך, אחר שאתה היית מוכרח אל הברית הזאת בהיותך תחת ממשלתנו, ואנחנו רצינו שתהיה הברית בינינו ובינך, ר"ל שיהיה קיים משני הצדדים, ועוד שרצינו שתהיה הברית בשביל הטוב שעשינו עמך שהנחנו אותך להתעשר בגבולנו, וכ"ז שהיית עמנו לא נודעה הטובה הזאת כי המלך יניח לעבדיו להתעשר כי מה שקנה עבד קנה רבו, אבל אחר שעזבנו אותך ללכת מאתנו ולא נגענוך, א"כ נתברר שעשינו עמך רק טוב שלא ע"מ לעשות לך רע וליקח עשרך אח"כ, דהא שלחנוך בשלום ולא לקחנו מידך מאומה, ועתה נודע לך שאתה ברוך ה', כי אין עליך ממשלת מלך ורשות אחרים רק אתה לבדך מושל על כל אשר לך:

כ והוסיף מלת גם כאילו אמר שמלת אתה הכתוב בתורה פירושו גם אתה, ולפי גירסא זו שהיא ברוב ספרים צ"ל דעתה ברוך ה' מילתא באפי נפשה היא, והכי פירושו שהוא נתינת טעם אשל מעלה, למה אנו מבקשים ממך כן, לפי שעתה ראינו שברוך ה' אתה: