שניים מקרא ואחד תרגום – מה זה, מתי ואיך קוראים

מקור החובה ומטרתה

בגמרא (ברכות ח׳) נאמר: ״לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום״, והבטחה מובאת שם לאריכות ימים למי שעושה כן. ההלכה נפסקה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ״ה. המטרה היא שכל אחד יכיר בעצמו את הפרשה שתיקרא בבית הכנסת, ולא יסתפק בשמיעה בלבד.

התרגום הוא תרגום אונקלוס לארמית, שהיה בזמן חז״ל השפה המדוברת והוא גם פירוש תמציתי של הפסוקים. הפוסקים כתבו שמי שקורא את פירוש רש״י, שמבוסס במידה רבה על דברי חז״ל ומבאר את הפשט – יצא, ו״ירא שמים״ קורא את שניהם.

מתי קוראים

איך קוראים בפועל

• פסוק פסוק: כל פסוק פעמיים במקרא ופעם בתרגום – כך נוהגים רבים.
• פרשה פרשה: כל פרשה פתוחה או סתומה פעמיים, ואחריה התרגום שלה.
• קוראים בקול, או לפחות בשפתיים, ולא רק בעיניים.
• פסוק שהתרגום שלו זהה למקרא, כמו ״עטרות ודיבן״ בפרשת מטות שכולו שמות מקומות – נוהגים לקרוא שלוש פעמים במקרא.
• נוהגים לקרוא גם את ההפטרה פעם אחת.
• יש שמקפידים לקרוא בטעמי המקרא, ויש שקוראים בלי טעמים. זה מנהג, ולא תנאי.

מי חייב

החובה מוטלת על כל גבר מגיל מצוות. נשים פטורות לפי המקובל, ונשים רבות קוראות את הפרשה או לומדות אותה בדרך אחרת. מי שקשה לו לקרוא בעברית או בארמית – יכול ללמוד את הפרשה בתרגום ללשון שהוא מבין, ומוטב שישאל רב איך לקיים את המצווה בדרך המתאימה לו.

את הפרשה עצמה אפשר ללמוד בעמוד פרשת השבוע, ואת לוח הפרשות לשנה כולה – בכלי לוח הפרשות.

הצעה לתוכנית שבועית

1. מחלקים את הפרשה לשבעה חלקים לפי העליות.
2. קוראים עלייה אחת בכל יום – ביום ראשון ראשון, ביום שני שני, וכן הלאה.
3. ביום שישי או בשבת בבוקר קוראים את השביעי ואת ההפטרה.
4. מי שמתקשה בתרגום – קורא את רש״י על אותה עלייה.

טעויות נפוצות

• לקרוא רק פעם אחת ולהסתמך על השמיעה בבית הכנסת כ״פעם השנייה״ – יש בזה מחלוקת, ולכתחילה קוראים פעמיים בעצמו.
• לדלג על התרגום לגמרי.
• להשאיר את הכול לשבת אחרי הסעודה.
• להתייאש כשמפספסים שבוע; אפשר להשלים עד שמחת תורה.