"למענך א-לוקים חיים" – סיפור האישה שעשתה "עסקה" עם בורא עולם

סיפר הרב מישקובסקי, מעשה באישה צעירה, בת שלושים וחמש, אמא לתשעה ילדים, ששכבה על ערש דווי בבית החולים 'הדסה עין כרם'. כל הטיפולים הכימותרפיים כבר לא הועילו, והרופאים התייאשו והרימו ידיים המצב הדרדר מיום ליום, כולם ידעו שזה עניין של ימים ספורים.

בתה הגדולה, כבת חמש עשרה, עמדה ליד מיטתה כשלפתע האימא פקחה את העיניים וביקשה ממנה בחולשה נוראה שתצא מהחדר, הבת הבינה ויצאה, האימא לא רצתה שהיא תהיה נוכחת בעת יציאת הנשמה, שלא ישאר לה טראומה לכל החיים.

כפי שהכינו את הבת מראש למצב שכזה היא ניגשה לדלפק של האחיות להזעיק את אביה. 'אבא' – היא בוכה בטלפון 'בא מיד'. 'אני גם מזכירה לך להביא את נרות הזכרון כפי שביקשת ממני להזכיר לך' היא חזרה לחדר, עמדה על מפתן הדלת, ודרך חריץ זעיר היא רואה את אמה שמושכת בכוחותיה האחרונים את השמיכה ומכסה את הפה, את האף ואת העיניים.

התפילה

לפתע היא שומעת את אימה מתחילה לדבר, לבכות: 'ריבונו של עולם! אני יודעת היטב את המצב שלי. אני יודעת שנשארה לי אולי שעה או שעתיים של חיים. אבל – אבא שבשמים – אני רוצה לשאול אותך שאלה: 'איזה תועלת תהיה לך מעוד מצבה בהר המנוחות? מה יהיה לך מעוד כמה פרקי תהילים ביום היארצייט שלי? נעשה עסקה: הרי אתה כול יכול. אתה 'מלך ממית ומחיה'. עליך נאמר 'כי הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד' 'כי א-ל מלך רופא נאמן ורחמן אתה'. ברגע אחד אתה יכול לרפא אותי! אני מבטיחה לך אם אצא מכאן בריאה – תהיה לך תועלת ממני! אני אהפוך לשפחה נאמנה לתורתך הקדושה, אומנם פטורה אני מתלמוד תורה, אבל זאת כן אעשה – אקדיש את כל הבקרים שלי, משמונה בבוקר ועד שתיים בצהריים, להיות טבחית ולבשל לבני תורה בחינם.

'ריבונו של עולם! תן לי את האפשרות. תן לי את היכולת. אנא! אנא, ברחמיך הרבים! נסה אותי' – סיימה ונרדמה. כעבור רבע שעה פקחה את עיניה וקראה לבתה, 'תביאי לי בבקשה כוס מים, אני מאוד צמאה'. חודשים שהיא כבר לא שתתה ולא הכניסה דבר לפיה! אין לה וושט, ומעיים, הכול אכול, ולפתע פתאום היא מבקשת לשתות... הבת החלה לרעוד.

אוי ואבוי! היא שמעה שכתוב בספרים הקדושים שלפני שהצדיקים מסתלקים מהעולם הם מבקשים כוס מים כדי לברך 'שהכל' ו'בורא נפשות', ולבקש 'להחיות בהם נפש כל חי' בתחיית המתים. הבת רצה להביא לאמא כוס מים. האחות צועקת לעברה: "מה את עושה. את רוצה שהיא תיחנק? מה אתך?'", "אימא ביקשה ממני"...

'אימא שלך חולה סופנית, היא לא מבינה מה היא מדברת'. היא נכנסה לחדר עם כוס מים. האימא פקחה את העיניים, אמרה את הברכה ובעזרת בתה שתת את כל הכוס! כשסיימה ביקשה כוס נוספת, ממש 'תחיית המים". האחות הייתה בהלם. היא הזעיקה את הרופאים. גם הם הוכו בהלם. ביקשו לעשות לה בדיקת דם, ספיקת דם, אך היא בקשה: 'תעזבו אותי! זה כבר לא שייך אליכם! לפי כללי הרפואה מקומי בהר המנוחות, אלא שפתחתי 'ערוץ ישיר' עם בורא עולם! זה כבר לא שייך להדסה עין כרם!' היא נרדמה לרבע שעה נוספת ומשהתעוררה פנתה לבתה: 'תביאי לי משהו לאכול. משהו מרוסק. אני מאוד רעבה'.

הישועה וההבטחה

הרופא נדהם: 'אני רופא כבר ארבעים שנה. מעודי לא ראיתי דבר שכזה!' כעבור כמה ימים היא שוחררה לביתה! לאחר שהודתה לכל הצוות – בעלה הזמין מונית והם עזבו את בית החולים. האישה פנתה לבעלה ואמרה: 'אני לא חוזרת הביתה עד שאני יודעת באיזו ישיבה אני מתחילה לבשל מחר בבוקר!' בעלה ביקש מהנהג לנסוע לאחת הישיבות. האישה נשארה ברכב והוא עלה לדבר עם ראש הישיבה, וסיפר לו את כל הדברים. ראש הישיבה שמח ואמר: 'הגעת אלינו ממש מן השמים! מספר הבחורים גדל. לומדים כיום שלוש מאות וחמישים בחורים. המבשלת אמרה לנו כמה פעמים כי היא זקוקה לכוח עזר'.

שלושים ושבע שנים שהיא מבשלת! משמונה בבוקר עד שתיים בצהרים! היא אומנם סבתא בת שבעים ושתיים, שחיתנה כבר את כל ילדיה, אך ניצבת כמו חייל מידי יום ביומו לתפקידה. רק ב'בין הזמנים' היא הייתה 'נכנסת ללחץ'. בא' בניסן כל הישיבות נסגרות. אין בחורים. אין מטבח.

אך גם לכך נמצא פתרון: ישיבת מיר! אומנם שלושת אלפים בחורים ואברכים יוצאים לחופשה, ומכל מקום כחמש מאות בחורים, תושבי חוץ לארץ, נשארים. היא מבשלת להם!

היא יודעת היטב: יש לה 'הסכם עבודה' עם בורא עולם! היא עשתה אתו 'עסקה'. ה' נותן לה חיים – והיא מקדישה אותם 'למענך א-לוקים חיים'. גם אנחנו, אי אפשר לבוא לקב"ה ולבקש 'זכרנו לחיים', 'כתבנו בספר החיים', בלי שנקבל איזו שהיא 'קבלה' שתוכיח שאנו מבקשים את החיים 'למענך א-לוקים חיים!'. (יחי ראובן).