מושגי יהדות: תקיעת שופר – תשר"ת, תש"ת, תר"ת והאם המצוה בתקיעה או בשמיעה

היא מצוות עשה לתקוע בשופר בשני ימי ראש השנה. מצווה זו מסמלת את ראש השנה עד שבתורה הוא מכונה "יום תרועה" על שם כך.

הגמרא במסכת ראש השנה (לג ב) לומדת מדרשת הפסוקים כי החיוב מהתורה הוא לתקוע שלוש פעמים תרועה אלא שמבואר בגמרא שאין תרועה שאין תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה - כלומר תשע קולות שופר. אמנם, בגמרא מובא כי רבי אבהו התקין שיהיו תוקעים שלושים תקיעות שופר. הגמרא מסבירה כי היה ספק כיצד יש לתקוע את התרועה הנאמרת בתורה. יש שפירשו כי יש לתקוע אותה כשברים- שלוש קולות קצרים הדומים לאדם הנאנח מצער, ומנגד היו שסברו שיש לתקוע את התרועה כסדרה של קולות קצרים כמו יללות של בכי קטוע- דבר שאנו מכנים בימינו תרועה. לכן, התקין רבי אבהו שיתקעו את כל סוגי התקיעות- תחילה יתקעו שלוש פעמים תשר"ת (תקיעה, שברים, תרועה ותקיעה) ולאחר מכן שלוש פעמים תש"ת (תקיעה, שברים, תקיעה) ולבסוף שלוש פעמים תר"ת (תקיעה, תרועה, תקיעה), וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח ס' תקצ ב)

בתקיעה או בשמיעה

מצוות השופר מורכבת משני חלקים- תקיעת השופר ושמיעת התקיעות. הראשונים והאחרונים דנו במהות המצווה האם עיקרה הוא בתקיעה עצמה, והשומעים יוצאים בתקיעה מדין שומע כעונה, או שעיקר המצווה הוא בשמיעה אלא שיש צורך לשמוע קול שופר כשר מאדם המחויב במצווה. הבה"ג הוכיח כי עיקר מצוות השופר היא בשמיעה מדברי המשנה ראש השנה כז ב כי "התוקע לתוך הבור- אם קול הברה שמע לא יצא", ממנה יוצא כי גם התוקע עצמו לא יוצא כאשר אינו שומע את תקיעתו משום שהתקיעה עצמה פסולה. בדומה לכך, הרמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב א ג פסק כי ניתן לצאת ידי חובה בשופר גזול משום שהמצווה היא בשמיעה, ואין גזל בקול השופר וכדבריו: "שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל". מנגד, מדברי המשנה ראש השנה (כט א) מבואר כי אי אפשר לצאת ידי חובה בתקיעת חרש שוטה וקטן, יש שהוכיחו כי מצוות השופר היא דווקא בתקיעה. השאגת אריה הסביר כי אם המצווה היתה רק בשמיעה- הרי שלא היה פסול בתקיעת שוטה שהרי השומע היה מחויב במצווה, אלא מכאן הוא הוכיח שהתוקע צריך להיות בעל חיוב וממילא המצווה היא בתקיעה. אמנם, האחרונים דחו ראיה זו והסבירו כי על אף שהמצווה היא בשמיעה, התנאי במצווה הוא שהתקיעה תהיה מקול שופר של מצווה ועל כן עליה להיעשות בידי אדם המחויב במצווה.

נוסח הברכה

כמבואר נחלקו הראשונים מהו הנוסח שיש לברך על מצוות השופר. הראבי"ה כותב בשם הירושלמי שהנוסח הוא "לשמוע קול שופר". הרמב"ם שו"ת פאר הדור סימן נא כתב שהטעם לנוסח זה הוא מפני שמצוות השופר היא בשמיעה. מנגד, ר"ת כתב שיש לברך "על תקיעת שופר" משום שלדעתו עיקר המצווה בתקיעה. להלכה, פסק השו"ע כי יש לברך "לשמוע קול שופר", אך המגן אברהם הוסיף כי בדיעבד אם בירך "לתקוע קול שופר" גם יצא.