סיפור: הבכי של חיה מושא – הולדת הרב יוסף שלום אלישיב

שנת תרס"ט. בעיר שוואלי שבליטא התגורר הזוג רבי אברהם אלישיב ואשתו חיה מושא זצ"ל. בביתם הקט והדל חי עימם גם אביה, המקובל הרב שלמה אלישיב זצ"ל, בעל הספר 'לשם שבו ואחלמה'.

ביתם היה קודר ולא נשמעו בו קולות של מצהלות ילדים. שש-עשרה שנה בני הזוג הרב אברהם אלישיב ואשתו נישואים, וכאמור, טרם זכו להיפקד ושמועה הגיעה לאוזניהם על פרופסור משוויץ שתרופות מיוחדות שפיתח סייעו לזוגות רבים להיפקד בזרע של קיימא.

בני הזוג לקחו עמם סכום כסף לשלם לרופא ויצאו לדרך. זמן ארוך היטלטלו בדרכים עד שלבסוף הגיעו למרפאתו של הפרופסור. שמע אותם והפנה אותם לבדיקות, לאחר סיום הבדיקות הודיע להם "יש ברשותנו תרופות ועשבי מרפא, אולם אנו משתמשים בהם רק לזוגות שממצאי הבדיקות הוכיחו שהטיפולים עשויים לעזור להם. שובו לביתכם ואנו נבדוק את הממצאים, אם התוצאות יהיו משביעות רצון נזמין אתכם שוב למרפאה, ונתאים לכם את התרופה הנכונה".

חיה מושא ובעלה חזרו לביתם ובקוצר רוח המתינו לתוצאות הבדיקה. חלף שבוע, עבר חודש והמכתב המיוחל לא הגיע. בינתיים הרטיבה חיה מושא את דפיו של ספר התהילים בדמעותיה.

אחרי תקופה נשמע קולו של הדוור: "הגיע לכם מכתב!" חיה מושא נתנה כמה פרוטות לדוור ונטלה את המכתב, וביד רועדת פתחה את המכתב שחתום ע"י הפרופסור: "... צר לי להודיעכם, שחובה עלי לגלות לכם את האמת, שלפי ממצאי הבדיקות לא קיימת תרופה שתוכל להועיל למצבכם, ואין לכם כל סיכוי לילדים משלכם".

גל בכי סוער איים לטלטל את גופה של חיה מושא, אולם היא עצרה בעדו. היא ידעה שאביה הצדיק יושב כעת ולומד בחדר היחיד שבבית, ואם תבכה, יגיע לאוזניו קול בכיה ויפריע לו בלימודו.

בדממה יצאה מהבית ורק בהיותה בחצר נתנה דרור לרגשותיה. 'אין לכם כל סיכוי לילדים משלכם...' הידהדו במוחה מילות המכתב הנורא. האמנם? האם נגזר עליה לבלות את ימיה בשיממון? האם לא תזכה לגדל ילדים משלה?

עודנה בחצר הבית, הרחק מחלון חדרו של אביה, והנה היא רואה את אביה יוצא לבית הכנסת והבחין שהיא בוכה חרישית. 'מדוע את עומדת בחוץ ובוכה, בתי היקרה?' – שאל אותה.

חיה מושא נופפה מולו במכתב מהפרופסור. 'הפרופסור משוויץ כתב שאין לנו סיכוי לילדים משלנו...'

האב הביט בבתו שבורת הלב והבין כעת מדוע יצאה לחצר ובכתה. רק עתה הוא גילה איזו בת צדקת הוא זכה לגדל. 'לא רצית להפריע לי בלימוד ולכן יצאת החוצה לבכות... הממ... בזכות זה אני מברך אותך שיוולד לך בן שיאיר את העולם בתורה'.

שנה חלפה והבשורה המשמחת פשטה בין בתי היהודים כאש בשדה קוצים: "מזל טוב! חיה מושא ילדה בן לאחר שבע-עשרה שנות נישואין!"

דווקא אותו בכי חרישי של חיה מושא הצדקת, שחששה להפריע לאביה בלימודו, הוא זה שפתח שערי שמים וזיכה אותה, ובעלה ואת עם ישראל בבן צדיק שעתיד להאיר את עיניהם של ישראל בתורה ובהלכה, הלא הוא פוסק הדור מרן רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל. (ברכת דוד)