מושגים ביהדות: שנת היובל – מצוותיה, מניינה ומתי היא נוהגת

שנת היובל בתורה היא שנה המתקיימת אחת לחמישים שנה. בשנה זו מצווה לשחרר את כל העבדים ולהחזיר את כל הנחלות לבעליהן המקוריים. בנוסף, כמו בשנת שמיטה, מצווה לשבות מעבודת האדמה אך אין עליה מצוות שמיטת כספים.

הרמב"ם בספר המצוות מונה שמונה מצוות המתקיימות בשנת היובל: לקדש את השנה בשביתה כמו שנת השמיטה, לתקוע בשופר להכרזה על שחרור העבדים, לגאול קרקעות, לגאול בתי ערי חומה כפי שציוותה התורה, למנות את שנות היובל עם מניין שנות השמיטה, לא לעבוד את הקרקע, לא לקצור ספיחים ולא לאסוף פירות.

על פי רש"י המילה יובל הוא אַיִל, ומכאן נקראה שנת החמישים "יובל" משום שתוקעים בקרן האיל בכל הארץ. על פי הרמב"ן יובל הוא לשון דרור וחופש, שכל אדם יכול לגור בכל מקום שירצה, שבשנת היובל חוזרות הנחלות לבעליהן המקוריים.

מבואר בתלמוד במסכת קידושין, שארבע עשרה שנים אחרי שנכנסו שבטי ישראל לארץ ישראל החלו למנות שמיטין ויובלות. אך מבואר במסכת ערכין יב, ע"ב שנחלקו חכמים ור"י איך מונים את היובל. לדעת חכמים, שנת היובל אינה נספרת במניין שנות השמיטה. כלומר, רק לאחר שנת היובל מתחילה שנה ראשונה לשמיטה הבאה וליובל הבא, כך שיש בין שנת יובל לשנת יובל 50 שנה. רבי יהודה חולק וסובר ששנת היובל עצמה היא גם שנה ראשונה לשמיטה וליובל הבא, כך שבין שנת יובל לשנת יובל יש רק 49 שנה. הראב"ד פסק להלכה כחכמים, אך רוב הראשונים פסקו כרבי יהודה. על פי החשבונות בגמרא יוצא שלדעת הראב"ד שנת היובל האחרונה הייתה שנת ה'תשס"ה, ולדעת רוב הראשונים שנת היובל האחרונה הייתה שנת ה'תשס"ב והשנה הנוכחית (ה'תשפ"ה) היא השנה השלישית בשמיטה הרביעית ביובל ה-49.

שנת היובל משתייכת למצוות התלויות בארץ וכדי לקיימה מדאורייתא צריך שרוב עם ישראל ישב בארצו ואף נדרש שכל שבט יחיה בנחלתו המובטחת. לפיכך, כשגלו שבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה, וכן אם חסר שבט אחד – אין היובל נוהג. אפילו בזמן שכל השבטים היו בארץ אלא שהיו מעורבים, כגון ששבט בנימין ישבו ביהודה ושבט יהודה בבנימין – אין היובל נוהג.