מושגי יהדות: גלות עשרת השבטים – חלק א'

גלות עשרת השבטים - חלק א'

עשרת השבטים הם חלק משנים עשר שבטי ישראל, אשר הוגלו לאחר כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור ומאז לא נודע גורלם. עשרת השבטים הם: ראובן, דן, נפתלי, גד, אשר, יששכר, זבולון, מנשה, אפרים וחלק משבט לוי. לאחר מותו של שלמה המלך התפצלה ממלכת ישראל לשתי ממלכות, הממלכה הדרומית ממלכת יהודה, והממלכה הצפונית ממלכת ישראל. תחת ממלכת יהודה נכנסו גם שבטי בנימין וחלק משבט לוי. שאר השבטים נקראו מעתה ממלכת ישראל. הפעם היחידה בה מופיע במקרא המושג "עשרת השבטים" (מלכים א' פרק יא'), במעמד בו מנבא אחיה השילוני לירבעם בן נבט על פיצול ממלכת שלמה: "ויאמר לירבעם קח לך עשרה קרעים כי כה אמר ה' אלהי ישראל הנני קרע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים".

הגליית עשרת השבטים נעשתה במספר שלבים. בספר (דברי הימים א' ה, כו) מתוארת הגלייתם של השבטים ראובן, גד וחצי שבט המנשה על ידי מלכי אשור: "ויער אלוהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תילגת פלנסר מלך אשור, ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה". (בספר מלכים ב' ובספר ישעיה פ"ח) מתוארות גלות השבטים נפתלי וזבולון. "כי לא מועף לאשר מוצק לה, כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד, דרך הים עבר הירדן גליל הגוים". הגלייתם של שאר תושבי ממלכת ישראל, ופירוקה הסופי של ממלכת ישראל נעשו בימי הושע בן אלה, על ידי שלמנאסר מלך אשור (מלכים ב') "בשנה התשיעית להושע לכד מלך אשור את שומרון, ויגל את ישראל אשורה, וישב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי", עולה אפוא שהמקום שאליו הוגלו הוא אשור. ואכן חז"ל במסכת (יבמות טז:) זיהו בפרוטרוט את המקומות שנזכרים בפסוקים: דאמר רבי אבא בר כהנא, 'וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי', חלח – זה חלזון, וחבור – זו חדייב, נהר גוזן – זו גינזק, וערי מדי – זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה: זו ניהר וחברותיה. חברותיה מאן? אמר שמואל: כרך מושכי, חידקי, ודומקיא. אמר ר' יוחנן: וכולן לפסול. נראה שחז"ל התייחסו למקומות אלו כמקומות ידועים, ודנו במעמדם ההלכתי הנוגע להלכות יוחסין. רס"ג (ישעיה שם) תירגם שהכוונה היא ל'בלך', שהוא אזור בצפון אפגניסטן, ואילו החכמת שלמה (יבמות שם) ציין לדברי הערוך שזיהה את חדייב כ'אשכנז' ואילו הגמרא בסנהדרין (צד.) אומרת: "להיכא אגלי להו? מר זוטרא אמר: לאפריקי, ורבי חנינא אמר: להרי סלוג".