"ולא יכלו אחיו לענות אותו" – אוי לנו מיום התוכחה, והחובה לקבוע עיתים לתורה, פרשת ויגש

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו (מה ג)

רבי אבא כהן ברדלא אמר, אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה! יוסף קטן שבשבטים היה, ולא יכלו לעמוד בתוכחתו! כשיבוא הקב"ה ביום הדין, ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה! (מדרש רבה פ' צג סי' י)

אם ננסה לברר מה מחכה לנו ביום הדין, כדאי שנעיין בגמרא שבת (לא.) מה שאמרו שם בשם רבא. וכך מבואר שם: כשמכניסין אדם לדין, אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה?

לפעמים אדם פוטר עצמו מקביעת עיתים לתורה, כיון שעסוק לפרנסתו וכדומה. אולם אדם צריך לדעת, שמחובתו לקבוע עיתים לתורה מעט ביום ומעט בלילה, ואין לו להפטר מחיוב זה! (עיין שו"ע סי' רלו). ולעתיד לבוא ישאלו את האדם, האם קבעת עיתים לתורה? ואם ח"ו לא קבע עיתים לתורה, אלא למד רק לפעמים, וכשהיה לו זמן בלבד, מה יענה ביום הדין וביום התוכחה?!

לכן כל אדם יזדרז לקבוע עיתים לתורה, ואין לוותר על זמן זה בכל מצב, ובכל יום, תמידים כסדרם, ועל ידי זה יזכה לחיי העולם הבא!