מושגי יהדות: שבת חזון – מקור השם, מנהגי אשכנז ומנהג הספרדים

הוא כינוי לשבת שלפני תשעה באב והיא השבת משבתות תלתא דפורענותא. מקור השם הוא מההפטרה שמפטירים בשבת: "חזון ישעיהו בן אמוץ" (ישעיה פ"א). היא חלה באמצע תשעת הימים, ולאחריה מתחיל שבוע שחל בו תשעה באב. פרשת השבוע של שבת זו היא תמיד פרשת דברים. כאשר חל תשעה באב בשבת, נדחה הצום ליום ראשון, ואותה שבת היא שבת חזון.

מנהגי שבת חזון

אף על פי שלפי ההלכה אין נוהגים אבלות בשבת, בשבת זו מקיימים בחלק מקהילות ישראל כמה מנהגים המזכירים את האבלות. לפי מנהג אשכנז, בקריאת התורה קוראים את הפסוק "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" המופיע בפרשת השבוע במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה, קוראים את רוב ההפטרה במנגינת מגילת איכה, וכן שרים את הפיוט לכה דודי בקבלת שבת, במנגינת הפיוט אלי ציון ועריה. כמו כן, מנהג אשכנז וכן פסק הרמ"א בסימן תקנא ללבוש בגדי יום חול בשבת זו. מנהג זה נהוג עדיין בחלק מהקהילות האשכנזיות, אך ברוב קהילות האשכנזים אינו נהוג היום, כיון שהחסידים ביטלו מנהג זה, וחלק מהליטאים נהגו על פי פסק הגר"א המובא במשנ"ב בסימן תקנא ללבוש בגדי שבת. ולכן מנהג זה נשאר בעיקר בקהילות היקים. הספרדים לא נהגו מנהגים אלו, וכבר כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנא), שמנהג ארץ ישראל ומצרים ושאר העיירות הגדולות בטורקיה, שלא לשנות בשבת חזון שום דבר משאר השבתות. ויש להעלות על השולחן מאכלים כפי שנוהגים בכל שבתות השנה, כדי לעשות יקר וגדולה לכבוד יום השבת. ועוד כתב מרן החיד"א, שיש שנהגו לקרוא בבית הכנסת "קינה" בחרוזים וכדומה לרגל יום תשעה באב. וכתב שאין לנהוג כן, ובפרט שהדבר נעשה בבית הכנסת, והרי זה כמו שנוהגים אבלות בפרהסיא (ברבים) בשבת, שהוא אסור מן הדין. ויש לבטל את מנהגם. וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. (חזון עובדיה עמוד קנה).

הפטרת חזון

הפטרה זו עוסקת במצבו הרוחני הקשה של עם ישראל בזמן בית המקדש הראשון: בתחילת ההפטרה מתייחס הנביא לחטאי ישראל בעקבותיהם הגיעה הגלות. "בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי", קורא הקב"ה בכאב. עוד מובא כי אפילו הסוס והחמור מכירים את בעליהם, אך ישראל לא מעוניינים לדעת מי ברא אותם ולשם מה. "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע, עמי לא התבונן... שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים... יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". מצב זה הוביל לגלות עשרת השבטים, ולאחר מכן לחורבן הבית

למרות נבואת הפורענות, מסתיימת ההפטרה בנחמה גדולה: "ואשיבה שפטיך כבראשנה ויועציך כבתחילה... ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".