דברים: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" – הדיין, מידת הרחמים והפשרה

שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק (א טז)

כתב מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: אמרו חז"ל: אמר הקב"ה: אני אמת ונתתי לכם תורת אמת, העמידו דייני אמת שמעמידים דין אמת לאמיתו, שנאמר: "אמת ומשפט שפטו בשעריכם". ואמר (שבת י'.) כל דיין הדן דין אמת לאמיתו, נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.

ואם כך בודאי על הדיין ללמוד ממידת קונו שהוא השותף שלו, ואם בכל בני האדם אמרו בפירוש הכתוב: "והלכת בדרכיו" מה הוא רחום וחנון, אף אתה רחום וחנון, כל שכן בדיין, שעליו לשתף מידת רחמים עם מידת הדין, וכמאמרם: ביקש הקב"ה לברוא עולמו במידת הדין, ראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, שיתף עימו מידת הרחמים, שנאמר: "ביום עשות ה' א-לוקים ארץ ושמים".

וכל עוד שלא נפסק הדין לומר: פלוני אתה חייב ופלוני זכאי, יש מקום לעשות פשרה. וכמו שכתב רבינו יעקב בעל הטורים: "ואלה המשפטים" ראשי תיבות: הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט, ובילקוט (פרשת יתרו) מובא: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי א-לוקים" אלו דיינים שעושים פשרה בדין. (מאור ישראל, דרושים עמ' רמב)