מה ראה יעקב "מרחוק" כשבא עשו, וממה פחד? – פרשת וישלח

וישא יעקב עיניו והנה עשו בא (לג א)

אמרו חז"ל במדרש רבה, (וישלח פרשה עה סי' י"ג): וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא – באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק, ותלה עיניו למרום ובכה, וביקש רחמים מלפני הקב"ה ושמע את תפילתו, וראה את דמעתו, והבטיחו שהוא מושיעו בזכותו של יעקב, שנאמר (תהילים כ ב): יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעקב.

והקשה מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: מהו שאמרו חז"ל במדרש הנ"ל שנשא יעקב את עיניו וראה את עשו מרחוק? ועוד יש להבין מה הכוונה שהקב"ה מושיעו בזכותו של יעקב? אלא נראה שהכוונה על המן הרשע שהיה רחוק כמה דורות מעשו (ויושיע הקב"ה את אותו הדור בזכותו של יעקב).

ובזה יתורץ מה שהקשו המפרשים: כי למה היה ירא יעקב מעשו, והלא ידענו שיעקב אבינו לו זרוע עם גבורה, וכמו שנאמר: ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר, ואמרו חז"ל (בראשית רבה, פרשה ע' סי' יב): כאדם שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית, ללמדך שכוחו גדול, ואם כן ממה חשש יעקב אבינו?

אלא ביאור הדבר – כי יעקב אף שהיה נאזר בגבורה, ראה מרחוק (ברוח קודשו) את זרעו של עשו, והם המן הרשע וחבריו, וראה איך שהם גוזרים גזרות על ישראל, ואומרים זה לזה לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד.

ועל זה היה יעקב אבינו בוכה ואומר: מי יעמוד לישראל בעת צרתם, ואפס עצור ועזוב, ולכן אזר כגבר חלציו להתפלל מקירות ליבו לפני שוכן מרומים לחוס על עמו ונחלתו, למה יאמרו הגויים איה אלוקיהם. (חזון עובדיה – פורים עמ' רצ"ד)