"שש שנים טובות" – החסיד העני, אליהו הנביא ואשתו שהרבתה בצדקה – פרשת תרומה

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת (כה ג)

מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א מביא סיפור נפלא שהובא ב'ילקוט שמעוני' בו אנו רואים בבירור איך שעל ידי נתינת צדקה ועשית גמילות חסדים, לא רק שהאדם לא מפסיד מכספו, אלא אדרבה מרוויח הוא יותר ויותר בכך שהקב"ה גוזר עליו יותר עשירות מכפי המגיע לו באמת.

סיפור

מעשה בחסיד אחד שהיה עני, ונעשה שכיר לאיש בעל שדות וכרמים. פעם אחת היה חורש בשדה ופגע בו אליהו הנביא שנדמה לו כמו ערבי, אמר לו אליהו, יש לך שש שנים טובות בעושר וכבוד, אימתי אתה רוצה אותם, עכשיו או בסוף ימיך?

אותו חסיד חשב אותו לקוסם ואמר לו, הפטר מעלי כי אין לי מה לתת לך, כך חזר אליו אליהו שלוש פעמים, בפעם השלישית אמר לו אלך ואמלך באשתי. אמרה לו אשתו, לך ואמור לו, אני רוצה אותם עכשיו, אמר לו אליהו שוב לביתך, ואיך שתגיע לפתח ביתך תראה ברכה פרוסה בביתך, וכשחזר לביתו מצא את בניו, שגילו אוצר של דינרי זהב, ונתעשר עושר רב.

מה עשתה אשתו הכשרה, אמרה והואיל ומשך הקב"ה עלינו חוט של חסד, ונתן לנו ממון רב שיספיק למזון ופרנסה של שש שנים, נעסוק בגמילות חסדים ובצדקה, אולי ייטב בעיני ה' ויוסיף לנו משלו, קראה לבנה הקטן, ואמרה לו, כתוב בפנקס כל מה שאני נותנת לצדקה וגמילות חסדים, וכן עשה...

לסוף שש שנים בא אליהו אל אותו חסיד שישב ולמד בבית המדרש ואמר לו, כבר הגיעה השעה שאטול מה שנתתי לך.

אמר לו, כשם כשנטלתי ממך העושר לא נטלתי אלא מדעת אשתי, אף כשאני מחזיר לך לא אחזיר אלא מדעת אשתי, בוא עמי ונודיע לה. כשהגיעו אצלה, אמרה לאליהו, לך ואמור להשם יתברך ששלח אותך הנה, אם מצאת בני אדם נאמנים יותר מאתנו הרינו מחזירים לך פקדונך.

ראה הקב"ה את הצדקות וגמילות החסדים שהרבו לעשות, והוסיף להם טובה על טובה עד סוף ימיהם. לקיים מה שנאמר, "והיה מעשה הצדקה שלום". (ילקוט שמעוני רות רמז תרז) (משולחנו של מרן)