"ובני קורח לא מתו" – כוחה של תשובה ברגע האחרון, וסיפור סרן דודו מהקיבוץ

ובני קורח לא מתו (כו יא)

מדוע כתוב שלא מתו? והרי כתוב במפורש בפרשת קורח: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש" (טז לב). במדרש במדבר רבה, כתוב שבני קורח אומנם היו באותו עצה בתחילה אך לבסוף בשעת המחלוקת הרהרו תשובה לפיכך נבצר להם מקום גבוה בגיהנום וישבו שם, כמו שכתוב במדרש ילקוט שמעוני, על המזמור "למנצח לבני קורח משכיל" (תהילים מד א), בני קורח לא יכלו להתוודות בפיהם אך מכיון שרחש ליבם בתשובה, הקב"ה קיבלם. אף על פי שלמעשה לא הספיקו לעשות תשובה בפועל אלא רק הרהרו בתשובה עמד להם הדבר שנבצר להם מקום מיוחד בגיהנום, פחות "חם". עד כדי כך גדולה היא התשובה שמגעת עד כסא הכבוד ומועילה אפילו ברגע האחרון!

סיפור

בספר "ברכת מאיר", מסופר על מפקד פלוגת הצנחנים, סרן דודו, שהיה בז לכל דבר שבקדושה כתינוק שנשבה בקיבוץ ה"שומר הצעיר". בעת שפרצה מלחמת יום הכיפורים ריחפה סכנה קיומית על עם ישראל. המשימה שהוטלה על פלוגתו של סרן דודו הייתה לצלוח את תעלת סואץ. דודו הלך בראש שלוש מאות חייליו בתעוזה ובדבקות ויחד הצליחו לבצע את המשימה.

מפקד החטיבה כינס את כל הפלוגה ואמר, "חבר'ה אנחנו חייבים לכבוש את רכס ההרים הקרוב, ולא, המצרים יגיעו בבוקר אל תוכי האוכלוסיה בבאר שבע ומשם אל שאר חלקי הארץ!!! הבעיה שהרכס מלא בחיילים ובארטילריה כבדה. המצרים מתחפרים בקרקע, והמטה הכללי אמר לי שקשה לחיל האוויר להפציץ אותם כי קשה לזהותם מהאוויר, לכן אני צריך חייל אמיץ שיתנדב לנסוע ברכס במהירות כדי למשוך אליו אש, ובאותו הרגע חיל האוויר יפציץ את מקורות הירי. אני כנה איתכם, שסיכויי אותו חייל להישאר בחיים לאחר משימה קשה זו, היא קלושה ביותר, אך דבר אחד אני כן יכול להבטיח, הדבר יחסוך חיי חיילים רבים ובסיום המלחמה יוכרז כ"גיבור מלחמה" ומשפחתו תקבל בשמו את "אות הגבורה". "מי מתנדב?" שאל מפקד החטיבה בקול חנוק.

דממה שררה בין כולם, אך לפתע קם סרן דודו והודיע, "המפקד, אני מתנדב!"

סרן דודו, נפרד בחיוך קל ובאומץ לב, עלה על הג'יפ הצבאי והתחיל לנסוע במהירות עצומה לכיון הרכס. פתאום, ניתכו עליו פגזים ופצצות מכל עבר והג'יפ עלה באש... סרן דודו נפצע קשה, ידיו ניתקו מגופו. בינתיים חיל האוויר הפציץ מהאוויר את מקורות הירי. תוך דקות מסוק צבאי שהוכן מבעוד מועד נחת ואסף את דודו אל בית החולים.

תפילין של ראש ותפילה בכותל

בגי זרה, המלחמה המשיכה אך סרן דודו התחיל את המלחמה על חייו, שמו של דודו התפרסם בכלי התקשורת בארץ ובעולם כגיבור מלחמה. והגיעו לבקרו ראש הממשלה ושר הביטחון. כשמצבו השתפר במעט הצליח לדובב מעט בשפתיו וביקש שיביאו אליו את רב בית החולים. כשהגיע הרב התוודה בפניו, "רבי... כל חיי לעגתי על כל דבר שבקדושה אך כרגע, לפני שאני נפטר מן העולם אני רוצה שתניח לי תפילין!"

כשרב בית החולים שמע את בקשתו של דודו בכה מהתרגשות ומיד רץ לבית הכנסת והביא עמו זוג תפילין. הרב רצה להניח לו את התפילין בידו השמאלית אך ראה שאין לו יד שמאלית. בא להניח בידו הימנית אך גם יד ימנית לא הייתה לו..., לכן הניח לו תפילין של ראש בלבד. הרב הצטמרר על מצבו של החייל שכל בקשתו האחרונה היא לקיים מצוות תפילין בשלמותה אך אינו יכול.

לאחר מכן, ביקש דודו מהרב לנסוע להתפלל כיהודי בכותל המערבי. אך צוות הרפואי הורה לו לנוח, ואמר "המצב לא מאפשר לך לעזוב את המחלקה, חכה שתבריא ואז תיסע". הדופק של דודו הואץ במהירות ופניו האדימו, "בשום פנים ואופן!!! עכשיו! אני יודע שאין לי סיכויים לחיות! אם מדינת ישראל מסרבת לבקשתי האחרונה אני מסרב לקבל את אות הגבורה ודורש לנתק ממני את כל המכשירים!" זעק דודו מקירות ליבו.

צוות הרופאים חששו שמצבו יחמיר עוד יותר אם לא תמולא בקשתו. מה לא עושים בשביל גיבור לאומי, אשר הקריב את חייו למען העם והמולדת. לאחר אישורים מהדרגים הגבוהים, הונחת מסוק בבית החולים, דודו הובל יחד עם צוות רפואי צמוד, לתפילה בכותל המערבי. דודו, שפך את צוק לבו בדמעות אל בורא עולם שיסלח לו על יחסו הקלוקל לדת ישראל וכן שימחל לו על כל פשעיו, לאחר כמה שעות הפקיד דודו את נשמתו בטהרה לבורא עולם. אשרי סרן דודו! עליו נאמר, "יש קונה את עולמו בשעה אחת!"

הורה רבי אליעזר, "שוב יום אחד לפני מיתתך" (אבות פ"ב מ"א), שאלהו תלמידיו, "וכי אדם יודע איזה יום ימות?!" אמר להן, "הן, ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה". אף שלמה המלך אמר בחכמתו (קהלת ט ח). "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" (שבת קנג). בן אדם מה לך נרדם?! קום קרא בתחנונים! שפוך שיחה דרוש סליחה מאדון האדונים! רחץ וטהר ואל תאחר בטרם ימים פונים!!! ומהרה רוץ לעזרה לפני שוכן מעונים ומפשע וגם רשע ברח ופחד מאסונים (מתוך הסליחות).