רבי חנינא בן דוסא – כוח תפילתו, "כעבד לפני המלך", ומעשה הערוד – פרקי אבות

פרקי אבות

רבי חנינא בן דוסא היה תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי. היה מפורסם בחסידותו ובצדקתו, והיה עושה נפלאות בכוח תפילתו. בגמרא מובא (ברכות לד:): מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה! הניח ראשו בין ברכיו וביקש עליו רחמים, וחיה. אמר רבן יוחנן בן זכאי. אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו, לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך? אמר לה לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך (שהוא יוצא ונכנס אצלו כבן בית, והוא מבקש ונענה מיד), ואני דומה כשר לפני המלך (שאינו רגיל לבוא לפניו).

וכן שנינו (ברכות ה ה): "אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת, אמרו לו מניין אתה יודע? אמר להם אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף".

יושרו של רבי חנינא ובטחונו בה' היו למופת, עד שאמרו (מכילתא יתרו) "אנשי אמת" (שמות יח כא) זה חנינא בן דוסא. ובברייתא בגמרא מובא (ברכות לג:) מעשה במקום אחד שהיה ערוד, והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להן: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו, ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא". (מעשה אבות)