השומה על הכתף – הרב מרדכי אליהו מגלה שהחתן והכלה אח ואחות – סיפור, פרשת חיי שרה

ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר (כד נ)

כתוב 'אלוקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות' (תהילים סח ז). מהו 'בכושרות'? בכי ושירות. מי שרוצה אומר שירה ומי שאינו רוצה בוכה...

אנו עדים היום להקפדה ולבירור העמוק שעושים הרבנים על מנת שלא תהיה מכשלה של נישואי תערובת. לעיתים יכולים להגיע לנישואים פסולים של קירבה האסורה מן התורה, ולצערנו יש מקרים שאי אפשר להגיע לבירור יסודי ואז יוצאות להן תקלות של נישואים פסולים האסורים על פי התורה. אך פעמים שיש סייעתא דשמיא והקב"ה מאיר את עיניו של הדיין עד שהוא מגיע לחקר האמת.

סיפור

מעשה נפלא ומרטיט בו נתגלה ברגע האחרון זיווג שהוא "לא מן השמים". סיפור זה התרחש שהמקובל הרה"ג רבי מרדכי אליהו זצוק"ל ששימש כדיין בבית הדין בבאר שבע, וזהו סיפור על פיקחותו של הרב ורוח הקודש, אך בוודאי זהו סיפור על רגישות.

קבצנית אחת הייתה מסתובבת ברחובות תל אביב והייתה מספרת לכל דורש כי גנבו ממנה ילד ומכרו אותו. כיון שהיא הייתה נראית מוזנחת, אף אחד לא היה שם לב לדבריה.

לאותה אישה הייתה בת שלא עסקה בקבצנות כמו אימה. יום אחד ביקשה הבת להתחתן ודרשו ממנה הוכחה על יהדותה ועל רווקותה. הביאה את אימה לבית הדין בבאר שבע.

הרב מרדכי אליהו זצ"ל קיבל את האמא ואת הבת ושמע את דבריהן, אחר כך שאל את האמא: "האם את זוכרת את הבן שלך"?

האמא התחילה לבכות ואמרה: "בוודאי שאני זוכרת, כמו היום, הייתה לו שומה על כתפו הימנית". וסימנה בידה על המקום. וגם סיפרה שיש לשומה הזאת צורה מיוחדת שאין לאף שומה אחרת.

חבריו הדיינים של הרב אליהו תמהו ושאלו אותו: "האם אתה מאמין לשוטה זאת?!" הרב השיב להם: "מה זה חשוב כעת?" הרב אמר להם שהרי כתוב בגמרא (גיטין סח) ש"שוטה בחדא מילתא לא סריך". זאת אומרת: שוטה לא נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים, ואם היא אומרת אותו הדבר כל הזמן, כנראה שיש בזה אמת.

בכל מקרה, ביקש הרב לבדוק את החתן האם יש לו סימן של שומה על כתפו. ואמר לאחד מחבריו של החתן שילך איתו למקווה לפני האירוסין. ושם יסתכל אם יש לו שומה בכתפו במקום שאמא שלו אמרה. החבר עשה כן ואמר לרב שאכן יש לו שומה על כתפו הימנית, ולא עוד, אלא שצורתה מיוחדת בדיוק כפי שתיארה האמא.

הבירור בבית הדין

קרא הרב לחתן ושאל אותו מי ההורים שלך, והוא אמר מיד את שמות ההורים שהוא גדל אצלם. שאל אותו הרב "האם אתה בן מאומץ?" השיב החתן: "לא". שאל הרב 'האם אתה דומה להורים שלך?' אמר החתן, 'ממש לא'.

קרא הרב להורים שגידלו אותו ואמר להם שכעת הבן שלהם הולך להתחתן ושיגידו לו את האמת האם הוא הבן להם, להפתעתו הם אמרו לו. 'לא'. 'הוא בן מאומץ שלנו, שאינו רשום בשום מקום.'

קרא הרב לחתן ולכלה ואמר להם. 'דעו לכם שאתם אח ואחות!' 'אתה לא בן של האנשים שגדלת אצלם, אתה הבן של הקבצנית'.

החתן התרעם ולא קיבל את הדברים. ביקש ממנו הרב אליהו 'תמתין פה ותראה בעיניך.' קרא הרב להורים שגידלו אותו ושאל אותם בפניו, 'אתם ילדתם אותו?' אמרו, 'לא'.

קרא הרב לאמא הקבצנית וביקש ממנה לפני כולם, 'ספרי לנו על הבן האובד שלך'.

התחילה לספר כי היא מסתובבת ברחובות כבר הרבה שנים והיה לה בן כזה וכזה ולקחו אותו ממנה כאילו מרחמים, ומאז אין לה מנוחת הנפש.

שאל אותה הרב, 'אילו סימנים היו בבן שלך?' אמרה את סימן השומה שהייתה לו בכתף ימין. הבחור החל להחוויר. עוד שאל אותה הרב, 'מה הייתה צורת השומה?'

והיא תיארה את צורתה במדוייק. הבן התעלף. האמא נבהלה, ועוררו את הבן שישב חיוור על כסאו. הרב ביקש מהאמא עוד סימנים בגופו של הבן האובד והיא אמרה עוד סימנים שהיו ידועים רק לה. שאל הרב אליהו את הבן, 'האם זה כך?' והוא הינהן בראשו.

אמר לה הרב, 'זה הבן שלך! כמעט הוא התחתן עם הבת שלך ורק בגלל שאת לא ויתרת על האימהות שלך הוא לא התחתן עם אחותו וחזר אלייך...' (ברכת דוד)