"כל שרוח הבריות נוחה הימנו" – רגישות לסביבה, פרקי אבות

פרקי אבות

רבי חנינא בן דוסא אומר, כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום (הקב"ה) נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו (פ"ג מש' יג)

רבי חנינא מלמדנו יסוד גדול וחשוב. חוות הדעת של האנשים שמסביבך, המחשבות שחושבים עליך, הדיבורים שמדברים עליך היא חשובה מאוד. אל תטעה לומר שהעיקר הוא להיות צדיק בעיני ה' ומה שחושבים עליך זה דבר שולי – לא!!

דרך התורה האמיתית להיות מחובר ומשולב לסביבה שאתה חי בה. האנשים שאתה חי איתם יאהבו אותך, יחבבו אותך וישמחו בך ובמעשיך. כמובן שיש מקרים קיצוניים של אנשים הרואים בעין שלילית כל דבר ובפרט עניינים של התקרבות לבורא עולם. (בדרך כלל זה נובע בגלל שהם לא זכו להתקרב לדרך הנכונה – וכדי להתגונן על דרכם השלילית הם מתקיפים אותך), בכל זאת, גם אליהם צריך להשתדל להתייחס בסבלנות, ולא להתעמת איתם. אולם באופן כללי גם האדם הצדיק צריך להיות רגיש מאוד לסביבתו.

פעם שאל אחד החסידים את הרבי שלו: "רבי, גלה לי בבקשה מעט מכוונותיך בשעה שאתה מתעטף בציצית כל בוקר?" ענה הרבי ואמר: "דבר ראשון שאליו אני שם לב – שבשעה שאני משליך את כנפות הציצית לצדדים – לא יכנסו הציציות לעיניים של מי שעומד לידי", אם זכית והאנשים שסביבך אוהבים אותך ושמחים במעשיך הרי זו הוכחה שגם אביך שבשמים אוהב אותך ואת מעשיך. (5 דקות)