"לב יודע מרת נפשו" (סיום) – שאול שהתבייש ולא הזכיר את האורים והתומים

לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר (משלי יד י) (המשך משבוע שעבר)

שאול מתנצל על המעשה אבל אין לו כל כך ברירה, שכן הפלישתים נאספו למלחמה. בדרך כלל, בזמן מלחמה היו שואלים את הקב"ה מה לעשות ואיך להילחם, וה' היה מדריך את עם ישראל בדיוק מה לעשות. אולם עכשיו אומר שאול: ה' לא עונה לי!! וכאן מגיע המשפט שבשבילו הבאנו את כל המעשה, והוא קשור לפסוק לב יודע מרת נפשו, שאול אומר שה' לא עונה לו: גם ביד הנביאים גם בחלומות. שאול מחסיר כאן פרט, ששאול השתמש בעוד דרך שאול את ה' והיא: האורים והתומים. האורים והתומים היו תלויים על חזה הכהן הגדול ודרכם עם ישראל היה מקבל תשובות מה'. ובאמת למה שאול לא הזכיר שהוא ניסה גם את זה? על זה באים חז"ל ואומרים: לב יודע מרת נפשו! שאול ידע שהוא אשם בכך שהאורים והתומים לא עובדים, כי הוא הרג את כוהני נוב עיר הכהנים. ולכן, מפאת הבושה לא הזכיר זאת. שמואל עונה לשאול שה' כועס עליו, ולכן אינו עונה לו, וכעונש על כך הוא ובניו ימותו מחר בשדה הקרב. וכך אומר לו שמואל: ומחר, אתה ובניך עמי! מה זאת אומרת? שהם הולכים למות!

יהודים יקרים ראו זה פלא. באה הגמרא ומדייקת: אתה ובניך 'עמי' – במחיצתי! כלומר, ששאול זכה להיכנס במחיצתו של שמואל. מדוע? כיון ש: כל העובר עבירה ומתבייש בה – מוחלין לו על כל עונותיו!! מאחר ושאול התבייש שהרג את כוהני נוב – ה' מחל לו על כל עוונותיו וזכה לגן עדן. ומזה למדנו: לב יודע מרת נפשו הקב"ה יודע מה עובר לך בלב ואם אתה מתחרט ומתבייש במעשיך, ובשמחתו לא יתערב זר – ובעזרת ה' תזכה לשמחה גדולה. (5 דקות)