"ויפח באפיו נשמת חיים" – משל ההלוואה שנשארה בכספת: לשם מה נשלחה הנשמה לעולם

וייצר ה' א-להים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וגו' (ב ז)

מרן מאור ישראל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: מסביר שמטרת ביאת האדם לעולם הזה, ונתינת הנשמה באפו, כותב בספרו 'מאור ישראל' היא בכדי לאסוף בזה העולם תורה ומעשים טובים וזיכוי הרבים. דבר זה שייך רק בעולם הזה, ואם חס ושלום אדם לא אוסף תורה ומעשים טובים, על אף שלא עשה עוונות, הוא יתבע על כך, שהרי לא זו מטרת בואו לזה העולם!

מרן מביא משל נפלא על דבר זה ואת הלקח הנלמד ממנו: משל לאדם שהתמוטט מעסקיו, ויהי בצר לו פנה אל עשיר אחד שהיה גומל חסדים, וסיפר על מצוקתו. הוציא העשיר שטר של אלף רובל, ונתן לו הלואה למשך שנה, כדי לשקם את עצמו.

לאחר שנה בא המלוה לתבוע את חובו. פנה הלה אל הכספת שבחנותו והוציא משם את השטר של אלף רובל, ואמר: הא לך כספך, שלא נגעתי בו כלל, שכך היה מונח בכספת כל הזמן!

התרעם המלוה ואמר, היתכן? וכי לשם כך נתתי לך סכום כסף נכבד כזה כדי שתשימהו בכספת, הלוא לא נתתיו לך אלא על מנת שתשקם את עצמך.

והנמשל: אדם, כשיגיע לעולם האמת, אפילו אם תהיה נשמתו טהורה כמו בשעת נתינתה ללא דופי, גם אז יתבע בבית דין של מעלה. האם לשם כך נשלחה הנשמה לעולם הזה, כדי שיחזיקנה ללא שום תועלת של זיכוי הרבים בתורה ובמצוות? הלוא כל עיקרה לא נשלחה אלא ללמוד וללמד ולהגדיל תורה ולהאדירה, ולזכות את הרבים, והוא לא עשה כן!

וזהו "אשר לא נשא לשוא נפשי", היינו בחינם ללא תועלת. (משולחנו של מרן רבנו עובדיה יוסף)