"בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתיים אך למחסור" – ארבעה פירושים, משלי

משלי

בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתיים אך למחסור (יד כג)

א. בכל עצב יהיה מותר – "עצב" הוא מלשון עמל ויגיעה, ו"מותר" הוא מלשון יתרון. והפרוש: כאשר האדם טורח ומתיגע ולא משנה באיזה ענין – תמיד יצא לו מזה איזה יתרון. אולם: ודבר שפתיים אך למחסור – אם לא יתיגע ורק ישב וידבר בשפתיו – לא יצא לו מזה כלום – רק חסרון!! (רש"י הקדוש). ב. בכל עצב יהיה מותר – אם תתאמץ לעשות מצוה מיד כשבאה לידך – תמיד תרויח, אולם: ודבר שפתיים אך למחסור – אם רק תגיד: מחר אלמד, מחר אתפלל, אחר כך אעשה חסד וכו' - הרי שבסוף תפסיד. (הגאון מוילנא).

ג. האדם נולד חסר והוא צריך להשלים את עצמו, ברגע שאדם מבין זאת – הוא יכול להגיע ליתרונות, אולם כאשר הוא חושב שהוא מושלם – הרי שאין לך חסרון גדול מזה. וזה הכונה: בכל עצב יהיה מותר – כשאדם מרגיש עצב מסוים כאילו אינו מושלם – זה הדרך להגיע ליתרון. אולם: ודבר שפתיים אך למחסור – אם הוא מדבר כאילו הוא כבר יודע הכל – הרי שזה החסרון הכי גדול. (המהר"ל מפראג).

ד. כשאדם אומר וידוי ומכה על החזה ואומר: "חטאתי, עויתי וכו'" אם הוא באמת עצוב בתוכו על מעשיו – הרי שה' ימחל ויסלח לו. אולם, אם רק שפתיו אומרות את הוידוי אבל לבו אינו עמו – הרי שה' יכעס עליו. וזה הפרוש: בכל עצב יהיה מותר – אם יש עם הוידוי גם עצב הרי שיש בכך יתרון ורווח, אולם: ודבר שפתיים אך למחסור – אם רק השפתים אומרות וידוי – זה חסרון גדול!! (השל"ה הקדוש). אח! אין כמו התורה שלנו!