"איש אמו ואביו תיראו" – הבחור שניצל מהמחבלים בישיבה בזכות כיבוד הורים

איש אמו ואביו תיראו (יט ג)

בדורנו אנו עדים לקושי העצום בקיום מצווה של "איש אימו ואביו תיראו"; יכולים אנו לשמוע את טענותיהם של הורים רבים האומרים כי היום אין "יראה" מאב ואם. לצערנו, הנוער עושה ככל העולה על רוחו ולא בדיוק "עושה חשבון" להורים. מה שרק לפני דור אחד בלבד הייתה יראת כבוד כלפי ההורים ומחנכים, זהו דור שבו החוצפה גוברת, ואולי הגרוע מכל שנעלמה הבושה בלבוש, בדיבור, בהתנהגות וכו'. "איש אמו ואביו תיראו" שייך היום ל.. יחידי סגולה.

סיפור נפלא ומרטיט על השכר בכיבוד אב ואם

יום רביעי, כג ניסן תשע"ג. בנו של אחי, בחור כבן עשרים בשם נתנאל, ביקש מאביו לחזור לישיבה הגבוהה במצפה יריחו למרות שתלמידי הישיבה נמצאים בחופשת בין הזמנים.

מי לא ישמח לבקשת רשות כזו... בוודאי שאביו ישמח על רצונו של הבן לעסוק בתורה, ואכן הוא נסע לישיבה.

משעות הבוקר המוקדמות למד נתנאל ולקראת השעה אחת-עשרה בערב תש כוחו מהלימוד והחליט לישון בבית-המדרש כיוון שלא היה לו כוח ללכת עד חדרו בבניין הפנימיה.

בית המדרש היה ריק מאדם עקב החופשה והוא החל לסדר ארבעה כסאות כדי לשכב עליהם עד הבוקר. לפתע נכנס לאולם בחור נוסף, שכנראה גם חזר ללמוד ושאל אותו מדוע הוא חושב לישון בבית -המדרש ולא בחדרו. נתנאל ענה שהוא מותש ואינו מסוגל לצאת לחדרו.

מה דעתך שאקרא לך סיפור מהספר של הרב מרדכי אליהו זצ"ל לפני השינה? – הציע החבר.

אשמח מאוד. ענה נתנאל.

החבר פותח את הספר 'אביהם של ישראל' באופן אקראי, והחל לקרוא את סיפורו על אחיו של הרב אליהו זצ"ל, חכם שמעון אליהו:

הרב זצ"ל היה כבן שבע-עשרה שנה בלבד, והיה זה ביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל. גרנו בירושלים, שהייתה מופגזת תדיר. אני ואחי הרב היינו ישנים בבית. מקלטים כמעט ולא היו. היינו חולקים מיטה אחת כי לא היה יותר... ישנים ראש ורגל. הוא היה רגיל להתפלל במניין ותיקין בשטיבלך בית ישראל. ואני, שהייתי צעיר ממנו, הייתי רגיל להתפלל במניין מאוחר יותר בבית הכנסת אוהל רחל.

באותו יום אחי קם לתפילה, ושלא כדרכו, העיר אותי להתפלל יחד איתו. אמרתי לו שאיני יכול כעת לקום, אבל הוא התעקש איתי ולא נתן לי לחזור לישון. זו לא הייתה דרכו של אחי. הוא אף פעם לא היה לוחץ על מישהו לעשות איזה מצווה או דבר מה. הכל בנחת, אך משום מה באותו בוקר הוא שינה ממנהגו.

קמתי בכבדות לתפילת ותיקין, ורק אחרי התפילה הבנתי את ההתעקשות שלו להעיר אותי מוקדם: המיטה שישנו בה הייתה נקובה מכדורי דום דום. הליגיונרים הירדניים היו יורים פגזים וכדורים מנשק קל לתוך האוכלוסיה האזרחית, ובאותו בוקר ירו גם על הבית שלנו....

החבר סגר את הספר ואמר לנתנאל: שמע בקולי, יש לי גילוי אליהו שאומר לי אל תישן הלילה בבית-המדרש, אלא בחדרך הקבוע! לך לישון בבניין של הישיבה הגבוהה. לא יודע להסביר לך למה.

נתנאל משמש כמדריך בישיבה הקטנה ולכן חדרו ממוקם בבניין התלמידים, אך בגלל עייפותו הרבה הוא ניסה שוב לדחות את דברי חברו, אך לבסוף נעתר לעצתו וישן בבניין הישיבה הגבוהה.

ומה קרה באותו לילה?

לאחר חצות חדרו למתחם הישיבה ארבעה מחבלים לאחר שחתכו את גדרות התיל, נכנסו לבית- המדרש, קרעו את ספרי התורה, הפכו את כל המקום, בזזו וחיללו את ספרי הקודש, ולאחר מכן פרצו לחדרו הקבוע של נתנאל אך בדרך נס הוא לא ישן בו...

בבוקר כשהשכים נתנאל והגיע לבית-המדרש, עמד נדהם מול החורבן שניגלה לעיניו, ונזכר מיד בעצתו של חברו שהצילה אותו, ממות בטוח.

וכשאלתי את אחי הי"ו לאחר המעשה: מה הזכות של בנך שניצל מאסון גדול ונורא?

תשובתו לא הפליאה אותי: אסביר לך. בני נתנאל שיחיה מאז שהיה ילד ועד היום יש לו כיבוד הורים ויראת כבוד שאין כדוגמתה. לא קרה לי פעם אחת שביקשתי ממנו דבר-מה והוא ענה לי אבא, רק רגע... או למה דוקא אני, או שאימא תבקש ממישהו אחר ללכת למכולת. כל בקשה שביקשנו ממנו הייתה מתבצעת מיידית, ובכיבוד הורים יוצא דופן באיכותו! על כך הבטיחה התורה:

"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" (שמות כ יב)! (ברכת דוד)