"תשובו לתוכחתי" – ליזום תוכחה ולא להגיב, משלי

משלי

תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם (א כג)

שלמה המלך דוגל שצריך להוכיח, להסביר, ללמד ולהודיע לאחרים מה היא הדרך הנכונה, אלא שיש לעשות כן בחכמה. אחת העצות: ליזום את התוכחה ולא לחכות למקרים בהם היא תהיה בגדר תגובה.

לדוגמא: כששני אחים מתקוטטים, מיד אחד ההורים קורא להם ומסביר מדוע הם לא צריכים לריב, וכמה זה חבל וכו'. ובכך הוא חושב שהוא מחנך אותם לא לריב – וזו טעות! שכן הוא רק "מגיב" על מה שקרה ואין לזה ערך. הם עדיין שקועים בסערת הרגשות של המריבה, והדבר האחרון שמתחשק להם לשמוע זה – שהם לא צריכים לריב...

ומהי הדרך הנכונה? כשרואים את שני האחים משחקים בלגו יפה, יש לשבת לידם ולומר: "תראו איזה יופי שאתם משחקים יחד, אתם ממש סמל ודוגמא איך צריכים אחים לאהוב אחד את השני. תזהרו ילדים, שלא לריב חלילה" – זוהי תוכחה זהו לימוד. עצה נוספת: להפנות את התוכחה לאנשים אחרים, והשומע יבין את המסר לעצמו.

סיפור

מסופר בשני האחים הקדושים, רבי אלימלך ורבי זושא שיצאו לגלות של חמש שנים מעיר לעיר ומכפר לכפר. לילה אחד כשלנו באחד הכפרים נגנבו שני סוסים מחוכר הכפר. כשגילה זאת כבר הלכו לדרכם, לפיכך חשד בהם שידם היתה במעל. הוא רדף אחריהם וביקש שיגלו לו היכן הסוסים. הם אמרו לו שאין להם מושג, אך הוא לא האמין והיכה אותם מכות נמרצות!

פנה רבי אלימלך ואמר לאחיו הקטן: "זושא אחי, בא וראה כמה קשה עונשה של עברה! אנו שרק נחשדנו בגניבה ספגנו כך, כמה ילקו הגנבים האמתיים כשיבואו על ענשם!!...". (5 דקות)