הנגר מחולון והתכשיט שנמצא בכספת – סיפור על חשד שווא ובקשת מחילה

בצדק תשפט עמיתך (יט טו)

"הוי דן את חברך לכף זכות". רש"י.

בכדי לדון לכף זכות כדאי וראוי אפילו לעקם בזה את הכל, ולדון אותו לזכות בדבר שאין לו אחיזה במציאות כלל. (הרבי מקוצק)

סיפור

סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א סיפור שהתרחש בעיר חולון, ומי ששמע את הסיפור הזדעזע בראותו שיש א-לוקים בישראל, ויש דין ויש דיין, והאדם לא יכול לעשות מה שליבו חפץ.

אדם הזמין נגר לביצוע עבודה בביתו. הנגר היה איש מקצוע מעולה, שעשה את עבודתו באופן משובח במיוחד. הנגר קיבל מבעה"ב את מפתח הדירה והורשה להיכנס ולבצע את עבודתו, למרות שאיש לא היה בבית.

באחד מימי העבודה, לאחר שהנגר הלך לביתו, מופיע בעה"ב אצל הנגר ובפיו טענה: "על השולחן בפרוזדור היה מונח תכשיט יקר של רעייתי, ויש עדים שהיה מונח שם בבוקר, כיוון שאיש מבלעדיך לא נכנס לדירה, אנחנו חושדים שאתה הגנב ותובעים להשיב לנו את התכשיט!"

למרות שהנגר הכחיש את הטענה מכל וכל, המשיך בעה"ב לתובעו ומשהנגר סירב לשלם, תבעו לבית-המשפט.

והנה, למרות שידענו, שהערכאות שלהם רחוקות מאוד מלשפוט על פי מידת הצדק, התפלאו רבים לשמוע "פסק דין" שטותי, שעל סמך העדים שראו באותו בוקר את התכשיט מונח בפרוזדור, חייב בית-המשפט את הנגר לשלם לבעה"ב את מלוא מחירו של התכשיט בסך שבעים אלף שקל!

עוול כפול ומכופל נעשה בכך לנגר. ראשית, לא בקלות ניתן להשיג את הסכום הנ"ל, במיוחד כשמדובר באדם יגיע-כפיים העובד קשה לפרנסתו.

ושנית, פירסומו של פסק הדין בציבור ירחיק ממנו את כל הלקוחות, ואף אחד לא ירצה לעבוד עם הנגר שנודע כגנב שפל, שהרהיב עוז לשלוח ידו בתכשיט היקר....

השלב השני בפרשה היה, שהנגר לקח את הדברים לליבו ונפטר.

מספר ימים לאחר פטירתו של הנגר פותחת אשתו של בעה"ב הנ"ל את הכספת ומוצאת בה... את התכשיט היקר! מן הסתם שכחה האישה שהיא עצמה הכניסה לשם את התכשיט, ולכן היו בטוחים שהנגר הוא הגנב. עכשיו התברר למפרע, שכל ההאשמות שהוטחו בו היו האשמות שווא!

האישה הצטערה מאוד על מה שקרה והתייעצה עם רב בשאלה מה ניתן לעשות כדי לתקן את הדבר על פי דין תורה.

הרב הציע לקחת מניין אנשים, לעלות לקברו של הנגר ולבקש מחילה. האישה הסכימה להצעה, אולם בעלה התנגד לכך בטענה שכאשר תתפרסם בקשת המחילה שלו בקבר, הדבר עלול להתפרש אצל אנשים בצורה שלילית ולכן סירב לבקש מחילה.

לאחר מספר ימים בני משפחתו של בעה"ב ישבו גם הם "שבעה", על פטירתו, שהוציא את נשמתו באופן פתאומי.

לבד מהמסקנה ההחלטית היוצאת מכאן שיש דין ויש דיין, צריך ללמוד מהסיפור הזה לקח נוסף מה שכתוב בשל"ה הקדוש, שלפעמים נגזר על האדם דין מוות, רח"ל, אבל הסניגורים בשמיים שנבראו מזכויותיו ומעשיו הטובים, התחננו בעדו שיתנו לו ניסיון נוסף.

ואכן, הסניגורים פעלו את פעולתם ובשמים הוחלט לתת לאדם זה ניסיון נוסף, ואם יעמוד בו ירחמו עליו ויבטלו את גזר הדין.

אם היה בעה"ב הנ"ל מכניע את יצרו ועולה לקבר הנגר, יתכן שהיו מרחמים עליו מן השמים. כיוון שלא עשה זאת, גזרו עליו את פסק הדין החמור מכל.

אין ספק, כי האדם מטבעו אינו מוכן להודות בטעותו גם כאשר ברור לו כי אכן טעה. גאוותו אינה מאפשרת לו לומר את האמת ולהודות בטעותו.

כדי להצדיק את מעשיו הוא מחפש כל מיני אמתלות שונות ומשונות להסביר את "צדקתו" למרות שהוא יודע כי דבריו דברי שקר, אך כדי להרגיע את מצפונו הוא מוכן לעוות את האמת למען לא יפחת כבודו.

יש אנשים שאיבדו פרנסתם, מקום עבודתם והכל בגלל... גאוותם. הם לא מוכנים להודות. לא אחת אנו מטיחים האשמות כבדות בזולת וכשמתברר למפרע שטעינו, כדאי לומר מילים היכולות לפתוח דף חדש: "סליחה! טעיתי!" (ברכת דוד)