"כי בשמחה תצאו" – רבי שמחה בונים והאיש הטובע בים, פרשת כי תבוא

תחת אשר לא עבדת את ה' א-לקיך בשמחה (כח מז)

בשיערו בבית הכנסת "היזדיים" דיבר מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א, אודות מעלת השמחה, ואמר: "שתמיד להיות בשמחה, וכמו שכתב הרמב"ם שזוהי עבודה גדולה!..."

ומעשה היה ברבי שמחה בונים מפשיסחא שהיה שקדן גדול, והיה רגיל ללכת ליד שפת הים במקום שאין אנשים, והיה שוקד על תלמודו משנן וחוזר על דברי התורה, ופעם ראה אדם בים שנקלע לסערה ומערבולת וכמעט טבע, והיה האיש נאבק בכל כוחותיו, אך לבסוף אפסו כוחותיו והחל לטבוע...

רבי שמחה בונים לא היה יודע לשחות, ועל כן לא נכנס למים מחשש שמא יטבע גם הוא, אך החל לקרוא לאיש הטובע וצעק לו: "אדון, אדון!" הרים אותו האיש את ראשו בשארית כוחותיו האחרונים לראות מיהו האיש שקורא לעברו, וכשראה את רבי שמחה בונים, אמר לו הצדיק: "כשתפגש עם הלויתן בקרקעית הים, תמסור לו דרישת שלום משמחה בונים".

כששמע האיש את דברי הצדיק, קיבל כוחות מחודשים ואחזה בו שמחה והתלהבות, ושב להאבק בגלי הים, עד שיצא מהמים והגיע לחוף!

ועל זה אפשר להליץ: כי בשמחה (בונים) – תצאו, דהיינו שעל ידי מידת השמחה, יוצא אדם מן הצרה ונחלץ. (משיעורי הראש"ל. ח"א סוכות תשנ"ו עמ' קכב).