"לך תקטוף, עכשיו כבר יש!" – רבנו עובדיה יוסף, מאה ברכות והבשמים שנבלו

ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך (י יב)

הן ידוע מאז ומקדם שמרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א נוהג היה לעורר אודות חשיבות המרובה לברך בכל יום ויום מאה ברכות, ובפרט בשבת קודש.

ונאה דורש – נאה מקיים, מרן זצוק"ל היה זהיר ומקפיד מאוד במצווה זו, ובשבת נהג מרן להשלים למנין מאה ברכות על ידי הרחת עצי בשמים, עשבי בשמים ומיני בשמים, שעל כל סוג וסוג היה מברך ברכה בפני עצמה.

בערב שבת קודש – פרשת יתרו (יז שבט תשע"ב), ירדו בני ביתו של מרן כהרגלם אל חצר הבית בכדי לקטוף משם את מיני הבשמים המיוחדים שעליהם נהג מרן לברך בשבת, אך לאכזבתם הם גילו שבעקבות מזג האויר החורפי נבלו הבשמים, ואף הצמח נעקר ממקומו ואיננו.

כשעה לפני כניסת השבת קרא מרן לאחד מבני הבית והזכיר לו לקטוף עבורו את מיני הבשמים לכבוד שבת קודש, הלה בשומעו זאת הודיע למרן, כי הבשמים נבלו.

אך מרן לא הרפה ממנו ואמר לו בנחרצות: "לך תקטוף, עכשיו כבר יש!"...

כעבור כמה רגעים שב האיש כשכולו אחוז התפעלות ותדהמה, כשבידיו הוא אוחז את מיני הבשמים המיוחדים, עין בעין הוא ראה איך שהקב"ה עושה רצונו של צדיק...

וכך זכה מרן להמשיך במנהג קודשו ולברך על הבשמים. (ר' אריה בלום, אוצרות סופרים)