כמה שווה בשמים צער של יהודי – הב"ח, הגביר שדחה את המוזג ושערי גן עדן

סיפור

בואו וראו כמה שווה בשמים צער של יהודי: להגאון רבי יואל סירקיש, בעל ה'בית החדש' (הב"ח) זצ"ל, היה תלמיד אחד עשיר ובעל צדקה, שהרב היה מלמדו הלכות צדקה בכל יום.

פעם אחת בא אל הב"ח יהודי 'מוזג' וסיפר לו: הנה זה עשרות שנים אני חוכר את בית המזיגה מהפריץ, ובא אדם אחד להסיג את גבולי, ומשלם לפריץ הרבה יותר, ובלבד שיחכיר לו בית המזיגה. והוא יורד לחיי ולחיי בני ביתי, רחם עלי והצילני מן הצרה הזאת!

אמר לו הב"ח: לך אל גביר פלוני שהוא תלמידי, ותבקש ממנו שילך אל הפריץ וידבר עליך טובות כי הפריץ מכבד ומקבל את דעתו. יצא המוזג מלפני הרב, הלך לגביר, ואמר לו את דברי הב"ח. העשיר שמע את דברי היהודי והבטיח לו לדבר עם הפריץ, אולם התנצל ואמר לו: עליך לחכות מספר ימים, עד אשר אסע ליריד הגדול בלייפציג, כי זמנו עובר, ואם לא אסדר את הכל בימים הקרובים אפסיד את רוב הוני.

כשיצא המוזג מבית העשיר ובא לביתו, סיפר לאשתו את כל הדברים אשר דיבר עם העשיר, ולבו היה מלא תקווה לימים יבואו, אך אשתו לא מצאה ניחומים בדברי הגביר, ותאמר לו דברים קשים כמדקרות חרב, והאשימה אותו שהוא יהיה אשם בכל האסון אשר יקרה אותם, כי לא היה צריך להניח לגביר עד אשר ילך אל הפריץ ויסדר את הענין.

וככה עברו על המוזג ימי ריב ורוגז, ובביתו אין שלום ושלווה. כאשר חלפו ימי היריד אשר בלייפציג, קיים העשיר את דבריו, בטרם דרכו רגליו על מפתן ביתו, סר אל הפריץ ודיבר איתו בענין, ודבריו מצאו מסילות אל לב הפריץ, וכאשר יצא העשיר מבית הפריץ, שלח הפריץ לקרוא למוזג, וחידש עמו את חוזה החכירה לעוד עשר שנים.

לימים נפטר העשיר והלך לבית עולמו. לילה אחד בא העשיר בחלום הלילה אל רבו בעל הב"ח ואמר לו: באתי אליך מורי ורבי לספר לך איך קיבלו את פני בפמליא של מעלה אחרי מותי, כי ארכובותי דא לדא נקשן, אולם חסדי ה' היו עלי ויצאתי זכאי בדיני, ותיכף באו מלאכי שלום והוליכוני בקול רינה ושירה להיכלי אשר בגן עדן. שערי גן עדן נפתחו לפני באורה ושמחה, וריח ניחוח עלה באפי שאין לשער אותו. טעם כזה לא טעמתי כל ימי היותי בעולם התחתון...

ויהי כאשר דרכו כפות רגלי על סף שערי גן עדן, והנה ראיתי מלאך אחד פוסע פסיעות קטנות לקראתי, גונח ומתאנח והוא ניגש אלי וניצב לשטן לי בדרך, ואשאל אותו מי אתה? ומה עשיתי לך שאתה חוסם את הדרך בפני? ויען המלאך ויאמר: אמת ונכון שעשית טובה ליהודי המוזג ההוא, אך אינך יודע כמה דמעות נשפכו בגללך טרם בוא הישועה, וכמה מריבות וקטטות היו בין בני הזוג עד אשר הלכת לפריץ. דע לך שכל המעשים האלה בספר נכתבים, והם דורשים מבית הדין צדק ומשפט, לדון אותך על כך.

אז אמרתי לו: הרי לא עשיתי זאת מרוע לב, אלא כדי להציל את כספי, ולולא נסעתי ליריד הזה הייתי מפסיד את רוב הוני! אך טענותי לא הועילו, והחזירוני עוד פעם לפני בית דין של מעלה, ולאחר דין ודברים הוציא בית הדין פסק חדש, שעלי לשבת בשערי גן עדן ולא להיכנס פנימה, כמספר הימים אשר המתין המוזג עד שובי מן היריד אשר בלייפציג.

עוד לא כלו לקרוא את פסקי הדין ושני מלאכים קלים אחזו בי, והביאוני לשערי גן עדן, כמה ימים ישבתי שם לא אדע, אך היה נדמה לי כאילו אני יושב שם ימים ושנים, גדול היה צערי בימים ההם, צער שאין לתארו במילים. כלתה נפשי בכל רגע ורגע אל מקום מנוחתי, שראיתיו מרחוק ואליו לא באתי.

למחרת סיפר הב"ח את החלום בפני קהל ועדה ואמר: שמעו וראו! עד כמה צריכים בני אדם להיות נזהרים בכל מצוה, שלא להחמיץ אותה, ועל אחת כמה וכמה במצוות שבין אדם לחברו, כגון צדקה וגמילות חסדים שחיי בני אדם תלויים בהן, ותמיד צריכים להיות מן הזריזין המקדימים למצוות ולעשותם בשלימות. (האמנתי ואזמרה)