הפטרת פרשת עקב

(יד)וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי

מצודת דוד:ותאמר ציון. הנה ציון תחשוב לומר ה׳ עזב אותי ושכח בי:

(טו)הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן־בִּטְנָהּ גַּם־אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ

מצודת דוד:התשכח. כאומר הנה לא כן הוא כי האם תשכח אשה עולה וכי תקשה לבה מלרחם בן בטנה: גם אלה תשכחנה. אף אם יתכן בשום פעם שתשכחנה גם אלה אולם אנכי לא אשכחך:

(טז)הֵן עַל־כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד

מצודת דוד:חקתיך. זכור אתם לפני כאלו חקקתיך על כפי: נגדי תמיד. לזכור בהם לכוננם:

(יז)מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ

מצודת דוד:מהרו בניך. יותר מהרה שכחו בני ציון את ארצם משאשכח אני: מהרסיך. המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר״ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה:

(יח)שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ חַי־אָנִי נְאֻם־יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה

מצודת דוד:שאי סביב עיניך. כאלו לציון יאמר ראי איך כל בניך נקבצו באו אליך: כעדי תלבשי. תתפאר בהם כמלבוש של קשוט: ותקשרים. תקשור אותם בצוארך לנוי כקשורי כלה והם חוטי המשי שקושרת בהם שערה:

(יט)כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ

מצודת דוד:כי חרבותיך וכו׳. ר״ל כי דאגת חרבותיך ושוממותיך וכו׳ לא תדאגי עוד כי עתה יהיו כולם מיושבות עד שתהיה צרה ודחוקה מרוב יושביה: ורחקו מבלעיך. המשחיתים אותך יהיו מרחוקים בקצה הארץ ולא יבואו בגבולך:

(כ)עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר־לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה־לִּי וְאֵשֵׁבָה

מצודת דוד:יאמרו באזניך. ר״ל באזניך תשמע אשר יאמרו הבנים אשר היית שכולה מהם: צר לי המקום. מרוב מרבית העם: גשה לי. האחד יאמר לחבירו גשה הלאה בעבורי שאוכל לשבת גם אני:

(כא)וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד־לִי אֶת־אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם

מצודת דוד:מי ילד וכו׳. ר״ל מהיכן באו עם רב כזה: ואני שכולה. הלא זה ימים רבים הייתי שכולה מהם ויחידית: גולה וסורה. הלא בני גלו וסרו ממני: אלה איפה הם. אלה הבאים מאיזה מקום באו:

(כב)כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל־גּוֹיִם יָדִי וְאֶל־עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל־כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה

מצודת דוד:אשא אל גוים ידי. לרמז להם להביא את ישראל ר״ל אעיר לבם על זאת: ארים נסי. ארומם נס וגם הוא ענין רמז וכפל הדבר במ״ש: בחוצן. ר״ל יביאום בכבוד רב:

(כג)וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קוָֹי

מצודת דוד:וידעת. אז תדע שאני ה׳ והיכולת בידי: אשר לא יבושו קוי. כי המקוה לדבר ואינו בא תחשב לו לבושה:

(כד)הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם־שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט

מצודת דוד:היוקח. רצה לומר כסבורים אתם לומר וכי אפשר לקחת מיד עשו הגבור את המלקוח ששלל: ואם שבי. וכי אפשר להמלט מידו את השבי ששבה את יעקב הצדיק:

(כה)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה גַּם־שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת־יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת־בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ

מצודת דוד:כי כה וכו׳. ר״ל אבל לא כן הוא כי כה אמר ה׳ שגם זה אפשר לקחת השבי מיד עשו הגבור ולהמליט המלקוח מיד העריץ: ואת יריבך. עם המריבים בך אריב אני:

(כו)וְהַאֲכַלְתִּי אֶת־מוֹנַיִךְ אֶת־בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב

מצודת דוד:והאכלתי. להחיות הראויות לאכול בשר אאכיל את המקנתרים אותך באונאת דברים: את בשרם. לתוספת ביאור אמר שיאכיל את בשרם: וכעסיס דמם ישכרון. העופות הראויות לשתות דם ישכרו מדמם כדרך השותה עסיס והוא ענין מליצה: וידעו וכו׳. אז יבינו הכל אשר ה׳ עושה כל אלה ולא בא במקרה: וגואלך וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

(א)כֹּה אָמַר יְהוָה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר־מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם

מצודת דוד:אי זה ספר וכו׳. כאומר אם אמנם נתתי לה גט כריתות כמ״ש ואתן את ספר כריתותיה וכו׳ (ירמיהו ג׳:ח׳) אבל איזה זה הספר אשר שלחתיה בה ר״ל נראה בה מפני מה שלחתיה הלא היתה בעבור הפשע כמ״ש שם וא״כ כשתשובו נעקר הכריתות: או מי מנושי. מי הלוה לי דבר מה עד שמכרתי אתכם לו בפרעון החוב: הן בעונותיכם נמכרתם. וא״כ כשתעשו תשובה תהיו נפדין: ובפשעיכם. בעבור הפשעים נשלחה הכנסים שלכם וא״כ בתשובה יהיה נעקר השילוחין:

(ב)מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם־אֵין־בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא

מצודת דוד:מדוע באתי. אני באתי להתקרב אליכם ואין איש פונה אלי: קראתי. שתבואו אלי ואין מי משיב לי: הקצור. ר״ל וכי אין בי תועלת וכי קצרה ידי מלפדות אתכם: בגערתי. כשאני גוער בים נעשה חורב ויבש והנהרות נעשות יבשות כמקום מדבר ר״ל אחריב העכו״ם הנמשלים למים רבים: תבאש דגתם. קבוצת הדגים תבאש מחסרון המים כי תמות בצמא ותבאש ורצה לומר אנשי העכו״ם יאבדו ולפי שהמשילם לנהרות אמר לשון הנופל ביובש הנהרות:

(ג)אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם

מצודת דוד:אלביש שמים. ושק וכו׳ כפל הדבר במ״ש:

(ד)אֲדֹנָי יְהֹוִה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת־יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים

מצודת דוד:ה׳. ישעיה הוא אומר ה׳ שלחני לנבאות ונתן לי לשון צח הראוי ללמד: לדעת לעות. להשיג ללמד לפי העת והזמן את התאב לשמוע דבר ה׳ כאדם העיף התאב למים: יעיר בבוקר. בכל בוקר היה מעורר אותי ללכת לנבאות: יעיר לי אוזן. היה מעורר אזני לשמוע הנבואה כדרך הרב המעורר אזני התלמידים לשמוע אמריו:

(ה)אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח־לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי

מצודת דוד:פתח לי אוזן. לשמוע דבריו שאמר את מי אשלח (לעיל ו): לא מריתי. לא סרבתי מללכת: אחור וכו׳. לא חזרתי לאחור למען בדבר והוא כפול במ״ש:

(ו)גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק

מצודת דוד:גוי נתתי למכים. מסרתי גופי למכים רצה לומר לא מנעתי ללכת מחשש פן יכוני ולחיי למורטים מסרתי לחיי למורטים שערותם: פני לא הסתרתי. ר״ל לא מנעתי ללכת מחשש פן יכלימוני וירוקו בפני:

(ז)וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר־לִי עַל־כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל־כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי־לֹא אֵבוֹשׁ

מצודת דוד:יעזר לי. רצה לומר קרוב היה הדבר שיכלימו אותי אבל ה׳ עזר לי לכן לא נכלמתי: על כן שמתי פני. ר״ל על כי ראיתי שה׳ עוזר לי לזה שמתי פני כחלמיש לדבר קשות ואדע שלא אבוא לידי בושה:

(ח)קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי־יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי־בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי

מצודת דוד:קרוב מצדיקי. ה׳ המצדיק אותי בדין הוא קרוב אלי לכן מי הרוצה לריב עמדי נעמדה יחד אני והוא כאומר הנה בודאי לא יוכל לי: מי בעל משפטי. מי הרוצה לבוא עמי במשפט יגש אלי והוא כפול במ״ש:

(ט)הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר־לִי מִי־הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם

מצודת דוד:הן אד׳ וכו׳. באמת ה׳ יעזר לי ומי הוא א״כ אשר יוכל להרשיע ולחייב אותי הן כולם באמת כל העומדים עלי ירקבו כבגד הנרקב: עש יאכלם. לפי שהמשילם לבגד אמר לשון הנופל בבגד:

(י)מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו

מצודת דוד:ירא ה׳. אשר הוא ירא מה׳ ושומע בקול עבדו הנביא: אשר הלך חשכים. אפי׳ הלך בחשכת הצרות ועדיין לא מצא הארה ותשועה: יבטח בשם ה׳. שתבא לו התשועה וישען כפל הדבר במ״ש:

(יא)הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה־זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן

מצודת דוד:הן כלכם. אבל באמת כמעט כלכם (מעבירים)[מבעירים] את חמת ה׳: מאזרי זיקות. מאזרים את המקום בניצוצי אש והיא היא וכפל הענין במ״ש: לכו באור אשכם. ר״ל לפי המעשה כן יהיה הגמול: ובזיקות בערתם. כפל הדבר במ״ש: מידי וגו׳. לא במקרה היתה כי אם מידי באה בגזרה למען תמותו בעצבון כי לא תסור העצבון עד כי תמותו:

(א)שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל־צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל־מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם

מצודת דוד:רודפי צדק. המחזרים לעשות צדק: אל צור. אל הסלע אשר נחצבתם ממנו: ואל מקבת. אל נקב הבור אשר יצאתם מנקרה:

(ב)הַבִּיטוּ אֶל־אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל־שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי־אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ

מצודת דוד:הביטו אל אברהם. בזה יפרש המקרא שלפניו ור״ל אברהם הוא הצור אשר נחצבתם ממנו והביטו בו לראות מה נעשה עמו: ואל שרה. ר״ל שרה היא נקב הבור וגו׳ כי היא ילדה אתכם: כי אחד קראתיו. עם כי היה יחידי בארץ כנען ולא היה מי שם ממשפחתו להחזיק בידו עכ״ז אני קראתיו וגדלתיו וברכתי אותו וארבה את זרעו וכאומר כמו שעשיתי עם אברהם אעשה עמכם עם שאתם יחידים בין העכו״ם ואין מי יחזיק בידכם:

(ג)כִּי־נִחַם יְהוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל־חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן־יְהוָה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה

מצודת דוד:כי נחם. המקום ינחם את ציון כי תשוב ותכונן כמאז ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הדבר ברור כאלו כבר נעשתה: כל חרבותיה. כל המקומות החרבות: תודה. קול הודאה על הניסים ועל הנפלאות: