ישעיהו פרק מ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי

   מצודת דוד:שמעו איים. יושבי איי הים: מרחוק. היושבים מרחוק: מבטן קראני. מעת היותי בבטן אמי קרא שמי ישעיה לרמז שאנבא ישועות: ממעי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   מבטן קראני. משאני בבטן עלתה לפניו במחשבה להיות שמי ישעי' להנבא ישועו' ונחמו':

   אבן עזרא

   שמעו. אלה דברי הנביא:

   מרחוק. היושבים בארץ רחוק, או מרחו' על דבר העתיד:

   מבט' קראני. אפרשנו בספר ירמיה:

2. (ב)וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי

   מצודת דוד:כחרב חדה. להוכיח את הרשעים ולנבאות עליהן פורעניות: החביאני. לבל יוכלו להרע לי: לחץ ברור. להוכיח ולנבאות וכו׳ וכפל הדבר במ״ש: באשפתו הסתירני. ר״ל היה לי למחסה מן הרשעים ולפי שהמשיל עצמו לחץ אמר לשון הנופל בחצים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חדה. חדודה ושנונה:

   החביאני. מלשון מחבואה ומסתור:

   ברור. נקי מן החלודה:

   באשפתו כן נקרא נרתק החצים כמו עליו תרנה אשפה (איוב ל״ט:כ״ג):

   רש"י

   וישם פי כחרב חדה. להוכיח את הרשעים ולהתנבאו' עליהם פורענות:

   בצל ידו החביאני. שלא יוכלו להרע לי:

   לחץ ברור. ממורט קלי"ר בלע"ז:

   באשפתו. כלי נרתק החצים שקורין קוייכר"א בלע"ז:

   אבן עזרא

   וישם פי כחרב חדה. לדבר צחות, או חדה על נבואתו על בבל, והטעם אע"פ ששם פי כחרב חדה החביאני השם בצל ידו, ולא יכלו לי הבבליים ורשעי ישראל:

   והנה החביאני כמו נדן לחרב, והעד ובאשפתו:

   ברור. זך נראה:

3. (ג)וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי־אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר

   מצודת דוד:עבדי אתה. מזומן אתה לשליחותי כעבד לאדון: ישראל. הרי אתה לפני ככל המון ישראל אשר אתפאר בך כמו בכולם:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ויאמר לי. השם:

   עבדי אתה [ישראל. אתה], הוא מזרע ישראל אשר בך אתפאר, או אתה ישראל שאתה נחשב בעיני ככל ישראל, והוא הנכון:

4. (ד)וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת־יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת־אֱלֹהָי

   מצודת דוד:ואני אמרתי. כשהייתי מוכיחם ולא הטו אוזן חשבתי מתחלה אשר יגעתי לריק כי הואיל ולא הועלתי א״כ לא אקבל שכר: לתוהו וכו׳. כפל הדבר במ״ש: אכן. אבל באמת משפט גמולי הוא עם ה׳ ושלם ישלם הואיל ועשיתי את שלי: ופעולתי. שכר פעולתי הוא עם אלהי וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   ואני אמרתי לריק יגעתי. כשראיתי שאני מוכיחם ואינם שומעים:

   אכן משפטי את ה'. הוא יודע שאינה מאתי אלא מאתם:

   אבן עזרא

   ואני. גם אלה דברי הנביא בעד נפשו:

   אמרתי. בלבי:

   לריק יגעתי. שהוגעתי נפשי להוכיח את ישראל ולא שמעו:

   אכן משפטי. אצל השם שיתן לי שכר על יגיעתי, וככה ופעולתי כמו ולא תלין פעולת שכיר (ויקרא י"ט י"ג):

5. (ה)וְעַתָּה אָמַר יְהוָה יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לוֹ יֵאָסֵף וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי

   מצודת דוד:ועתה אמר ה׳ וכו׳. ר״ל ה׳ אשר מבטן יצר אותי להיות לו לעבד ללכת בשליחותו אמר לי עתה להשיב אליו את יעקב בתשובה ובעבור זה אהיה נכבד בעיני ה׳ ואף היה חזקי לבל יוכלו הרשעים להרע לי וכאומר כאשר חשב באחרונה כן אמר לי ה׳ שאף אם לא אועיל אהיה נכבד בעיניו וכן היה לי למעוז ולחוזק:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לשובב. מלשון השבה:

   יאסף. ענין הכנסה:

   עזי. חזקי:

   רש"י

   לו יאסף. אליו ישוב בתשוב':

   אבן עזרא

   ועתה. יצרי, השם יצרני להוכיח את ישראל עד שישובו אל השם:

   לא יאסף. השרש שהוא בוי"ו כאשר הוא קרי, וכמוהו הוא עשנו ולא אנחנו (תהלים ק' ג') וחבריהם, והגאון אמר לא יאסף לא ימות, כי מנהגו לפרש כדרך קרי וכדרך כתיב, והנכון מה שאמרתי, רק האל"ף הכתוב הוא תחת וי"ו, כאשר פירש ר' יהודה המדקדק נ"ע:

6. (ו)וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת־שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד־קְצֵה הָאָרֶץ

   מצודת דוד:ויאמר. ה׳ אמר לי מתנה קלה היא בעיני ממה שתהיה לי עבד בדבר זה לבד להקים את שבטי יעקב להיות עומדים באמונתם ולהשיב אלי בתשובה את ישראל המוקפים בהסתת פתויי היצה״ר כעיר נצורה המוקפת בגייסות: ונתתיך. אלא עוד מתנה גדולה אוסיף לך כי אתן אותך מתנבא ומבשר על הגאולה העתידה להיות אז תשועתי מקצה הארץ עד קצהו כי כולם יהיו נושעים בתשועת ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נקל. מל׳ קל:

   ונצורי. מל׳ מצור והיקף כמו כעיר נצורה (לעיל א׳):

   רש"י

   נקל מהיותך וגו'. מתנה קטנה היא בעיני שתהא לך זאת לבדה שתהא לי עבד להקים את יעקב ולהשיב אלי נצורי ישראל והנני מוסיף לך עוד ונתתיך לאור גוים ולהנבא על מפלתה של בבל שהיא שמחה לכל העולם:

   ונצורי ישראל. כמו (משלי ז׳:י׳) ונצורת לב שלבם מוקף יצר הרהורי עבירה כעיר נצורה מצור הצרים עליה:

   אבן עזרא

   ויאמר נקל. הוא בעיני להיותך עבד לשובב ישראל אל ארצם בדבור:

   ונצורי ישראל. חרבות, כמו כעיר נצורה (ישעיהו א' ח'):

   והטעם כי לא תשיב ישראל לבדם, רק נתתיך לאור גוים:

   להיות ישועתי. להשמיעה קודם היותה:

7. (ז)כֹּה אָמַר־יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה־נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ

   מצודת דוד:לבזה נפש. על ישראל: למתעב גוי. על מי שהוא מתועב לכל גוי: לעבד מושלים. על מי שהוא עבד ישר ותמים למושלים: מלכים יראו וקמו. בעת הגאולה כשיראו מלכי כשדים יקומו וכאשר יראוהו השרים: למען ה׳. ר״ל לא למענכם יעשו הכבוד הזה כי אם למען ה׳ אשר נאמן בהבטחתו שהבטיח להיות עמכם וכמ״ש יחזיקו עשרה אנשים וכו׳ לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח׳:כ״ג): קדש. למען קדש ישראל אשר בחר בך וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   לבזה נפש. נפש בזויה:

   למתעב גוי. למי שהגוי מתעבו:

   מלכים יראו. אותו וקמו:

   אשר נאמן. לשמור הבטחתו שהבטיח לאברהם על המלכיות כענין שנאמר והנה תנור עשן וגו' (בראשית ט״ו:י״ז):

   קדוש ישראל. הוא ויבחרך:

   אבן עזרא

   כה וגו'. גם אלה דברי הנביא וככה הוא, כה אמר השם לי, שאני בזוי נפש אצל הרשעים, והנה לבזה נפש שם התאר:

   למתעב גוי. פועל יוצא לשנים פעולים, שהנביא ידבר דברים שיתעבוהו בשבילם הגוים, או יהיה למתעב גוי שהנביא יתעב כל גוי:

   לעבד מושלים. והטעם כפי מחשבת גולי ישראל, או רמז על הבבליים והוא הנכון:

   מלכים יראו וקמו. הנה כבר רמזתי לך זה הסוד בחצי הספר (ישעיהו מ' א'), ועל דעת רבים כי המלכים כמו כורש כאשר ישמע דברי הנביא, יקום וישתחוה:

   למען יי. כי נאמן בדברו:

   והנה כ"ף ויבחרך לעד על יושר זה הפירוש:

8. (ח)כֹּה אָמַר יְהוָה בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְהָקִים אֶרֶץ לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת

   מצודת דוד:בעת רצון. בעת שתעשה רצוני אענה לך בזעקתך בעבור הצרה הבאה: וביום ישועה. וביום שאתה צריך ישועה שאתה בצרה אעזור לך וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עניתיך. מל׳ עניה ותשובה:

   רש"י

   בעת רצון. בעת תפלה שאתה מתרצה ומתפייס לפני:

   וביום ישועה. שתהא צריך לישועה:

   ואצרך. ואשמרך:

   לברית עם. להיות עם ברית לי:

   להקים ארץ. ארץ ישראל הבחורה לי בכל הארצות:

   אבן עזרא

   בעת רצון עניתיך. גם זה עד על הרמז, ורבים אמרו כי כ"ף עניתיך שב אל כורש, והנה אין הפרשה דבקה, ורבי משה אמר כי בי"ת בעת רצון בבי"ת במרחב יה (תהלים קי"ח ה'), ואיננו רחוק:

9. (ט)לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל־דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל־שְׁפָיִים מַרְעִיתָם

   מצודת דוד:לאמר וכו׳. מוסב על ואצרך שבמקרא שלפניו לומר אצרך מן הכליה עד יבוא העת לאמר להאסורים בגולה צאו משם: לאשר בחושך. למי שהסתיר עצמו בחושך מפחד האויב הגלו היו מגולים ונראים לאור היום: על דרכים ירעו. עם כי אין המרעה מצוים בדרכים ובגובה ההרים ורצה לומר עם כי ישובו דרך המדבר לא יחסרו דבר:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הגלו. מל׳ גלוי:

   שפיים. כן נקראו המקומות הגבוהים וכן רוח צח שפיים (ירמיהו ד׳:י״א):

   רש"י

   לאסורים צאו. לעת אשר אומר לאסורי גולה צאו:

   שפיים. תרגם יונתן נגדין, נחלי מים:

   אבן עזרא

   לאמר. רמז על ישראל שהתנבא הנביא קודם הגאולה:

   ובכל שפיים מרעיתם. ימצאו מרעיתם:

10. (י)לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא־יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ כִּי־מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל־מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם

    מצודת דוד:לא ירעבו. בזה יפרש המקרא שלפניו: ולא יכם. לא יכאיבם חמימות האויר וחום השמש: כי מרחמם. ה׳ המרחם עליהם מעולם הוא ינהגם וינהלם במקום מבועי מים וירוו צמאונם:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שרב. ענין חמימות ויובש כמו והיה השרב לאגם (לעיל ל״ה):

    מבועי. ענין מקוה ומעין כמו למבועי מים (שם):

    ינהלם. ענין הנהגה כמו נהלת בעזך (שמות ט״ז):

    רש"י

    שרב. חום:

    אבן עזרא

    לא וגו'. בשובם אל ציון:

    שרב. כמו חורב, והיה שרב (ישעיהו ל"ה ז'), והמכה לשמש, כמו יומם השמש לא יככה (תהלים קכ"א ו'):

11. (יא)וְשַׂמְתִּי כָל־הָרַי לַדָּרֶךְ וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן

    מצודת דוד:לדרך. ר״ל לדרך כבושה: ומסילותי. המסילות שאוליך אותה בהם ירימו מקומות העמוקים שבהם למען יהיה שוה וישר ונוח ללכת בהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומסלתי. מלשון מסילה ודרך:

    ירומון. מלשון הרמה והתנשאות:

    רש"י

    ושמתי כל הרי לדרך. כלפי שאמר (לעיל לג) על ידי חורבנה שבת עובר אורח עכשיו ישובו וילכו בו עוברים ושבי':

    ומסלותי ירומון. כלפי שאמר (שם) נשמו מסלות נתקלקלו מאין מתקן אותם עכשיו ומסילותי ירומון יתקנו קילקול הדרכים ויגביה אותם כמשפט בחלוקי אבנים ועפר:

    אבן עזרא

    ושמתי כל הרי לדרך. שישפלו ההרים והמסלות ירומו, והנה הם בשפלה:

    ובאה מלת ירומון עם מסילות כמו אם תמצאו את דודי (שיר השירים ט' ח'), והעיקר אחר שהכל לשון רבים לא יחושו לאמר על נקבות בלשון זכרים, ויש אומרים כי טעם כל הרי שהשבים יהיו רבים עד שילכו על ההרים, ויפרשו ירומון על השבים כאילו הוא כן ועל מסלותי ירומון:

12. (יב)הִנֵּה־אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וְהִנֵּה־אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים

    מצודת דוד:הנה אלה. מקצת הבאים לא״י יבואו ממקום רחוק והיא פאת המזרח ולפי שא״י משוכה מקו השוה ולמערב לזה קרא פאת המזרח רחוק: ומים. מפאת המערב: מארץ סינים. הוא פאת הדרום כן ת״י:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    סינים. נקרא כן על שם היושבים שמה כמ״ש ואת הערקי ואת הסיני (בראשית י׳:י״ז):

    רש"י

    מארץ סינים. מארע דרומא:

    אבן עזרא

    הנה. מרחוק יבאו, ממזרח:

    [מצפון]. היא בבל:

    ומים. אשור כאשר הוא כתיב והסב לב מלך אשור (עזרא ו' כ"ב):

    מארץ סינים. מפאת מצרים אולי הסנה מזאת הגזירה:

13. (יג)רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה כִּי־נִחַם יְהוָה עַמּוֹ וַעֲנִיָּו יְרַחֵם

    מצודת דוד:רנו שמים וכו׳. הוא ענין מליצה ור״ל הרבה שמחה יהיה בעולם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וגילי. ענין שמחה:

    ופצחו. ענין פתחון פה בהרמת קול וכן פצחי רנה וצהלי (לקמן נ״ד):

    רש"י

    כי נחם ה'. את עמו:

    אבן עזרא

    רנו וגו'. דרך משל, או רננת שמים להיות האויר זך והארץ לתת צמח וכן ההרים:

14. (יד)וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי

    מצודת דוד:ותאמר ציון. הנה ציון תחשוב לומר ה׳ עזב אותי ושכח בי:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ותאמר ציון. היא היתה סבורה ששכחתיה:

    אבן עזרא

    ותאמר. קודם הגולה היתה אומרת ציון, כי יי שכחה, וטעם ציון כנסת ישראל:

15. (טו)הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן־בִּטְנָהּ גַּם־אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ

    מצודת דוד:התשכח. כאומר הנה לא כן הוא כי האם תשכח אשה עולה וכי תקשה לבה מלרחם בן בטנה: גם אלה תשכחנה. אף אם יתכן בשום פעם שתשכחנה גם אלה אולם אנכי לא אשכחך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עולה. ענינו ולד רך כמו מפי עוללים ויונקים (תהילים ח׳:ג׳):

    רש"י

    התשכח אשה עולה. עולל שלה:

    מרחם בן בטנה. מלרחם על בן בטנה:

    גם אלה תשכחנה. אפילו אם אלה תשכחנה אנכי לא אשכחך:

    אבן עזרא

    התשכח. בעבור שהשם שם בתולדת כל הנקבות לרחם על ילדיהן אמר כן:

    עולה. כמו עולל, וכן עול ימים וזקן (ישעיהו ס"ה כ'):

    מרחם בן בטנה. הטעם כפול:

    גם אלה תשכחנה. גם יש נשים אכזריות שתשכחנה בניהן, ויתכן שתשכחנה אלה:

    ואנכי לא אשכחך. וטעם עולה כי על הקטן תרחם יותר כי אין בו כח:

16. (טז)הֵן עַל־כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד

    מצודת דוד:חקתיך. זכור אתם לפני כאלו חקקתיך על כפי: נגדי תמיד. לזכור בהם לכוננם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כפים. כף היד:

    חקותיך. מלשון חקיקה:

    רש"י

    על כפים. על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד, ד"א על כפים מעל ענני כבוד כמו (איוב לב) על כפים כסה אור:

    אבן עזרא

    הן. אמר הגאון כי על כפים העבים, ולפי דעתי שהכתוב דבר על לשון בני אדם, כי על כפים חקותיך שאראה אותך תמיד, והעד חצי פסוק כמשפט:

17. (יז)מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ

    מצודת דוד:מהרו בניך. יותר מהרה שכחו בני ציון את ארצם משאשכח אני: מהרסיך. המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר״ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    מהרו בניך. לשוב:

    אבן עזרא

    מהרו וגו'. הנה באו בניך, ויצאו ממך כל מהרסיך:

18. (יח)שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ חַי־אָנִי נְאֻם־יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה

    מצודת דוד:שאי סביב עיניך. כאלו לציון יאמר ראי איך כל בניך נקבצו באו אליך: כעדי תלבשי. תתפאר בהם כמלבוש של קשוט: ותקשרים. תקשור אותם בצוארך לנוי כקשורי כלה והם חוטי המשי שקושרת בהם שערה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כעדי. ענין תכשיט יפה:

    אבן עזרא

    כלם. המ"ם סימן בניך, ויאמר רבי משה הכהן ז"ל כי טעם כלם על בניך ועל מהרסיך, והטעם על הרשעים, ויפרש יצאו כמו פועל עבר ואין צורך:

    חי אני. והנה גזרה שלא תבטל כאשר אני חי כן זה יהיה אמת:

    ותקשרים ככלה. כקישורי כלה בצואר:

19. (יט)כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ

    מצודת דוד:כי חרבותיך וכו׳. ר״ל כי דאגת חרבותיך ושוממותיך וכו׳ לא תדאגי עוד כי עתה יהיו כולם מיושבות עד שתהיה צרה ודחוקה מרוב יושביה: ורחקו מבלעיך. המשחיתים אותך יהיו מרחוקים בקצה הארץ ולא יבואו בגבולך:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הרסותך. מלשון הריסה ונתיצה:

    תצרי. מלשון צר ודוחק:

    מבלעיך. ענין השחתה כמו בלע כל ארמנותיה (איכה ב׳:ה׳):

    רש"י

    תצרי מיושב. תהי צרה מרוב יושבים שיבאו לתוכך יהי להם המקום צר מלבנות להם בתים:

    אבן עזרא

    כי [חרבתיך]. תחת חרבותיך, וכמוהו האתן בכורי פשעי [מיכה ו' ז'], ונשלמה פרים שפתינו (הושע י"ד ג'), או כי עד הנה היו כן:

    תצרי מיושב. מרוב היושבים, והם כלם בניך, על כן (טעם) ורחקו מבלעיך:

20. (כ)עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר־לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה־לִּי וְאֵשֵׁבָה

    מצודת דוד:יאמרו באזניך. ר״ל באזניך תשמע אשר יאמרו הבנים אשר היית שכולה מהם: צר לי המקום. מרוב מרבית העם: גשה לי. האחד יאמר לחבירו גשה הלאה בעבורי שאוכל לשבת גם אני:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שכוליך. מי שבניו אבודים ממנו קרוי שכול כמו כדוב שכול (הושע יג):

    גשה לי. התרחק בעבורי:

    רש"י

    בני שכוליך. בנים שהיית שכולה מהם:

    גשה לי. התקרב לצד אחר בשבילי ואשבה:

    אבן עזרא

    גשה. לשם בשבילי:

21. (כא)וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד־לִי אֶת־אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם

    מצודת דוד:מי ילד וכו׳. ר״ל מהיכן באו עם רב כזה: ואני שכולה. הלא זה ימים רבים הייתי שכולה מהם ויחידית: גולה וסורה. הלא בני גלו וסרו ממני: אלה איפה הם. אלה הבאים מאיזה מקום באו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וגלמודה. יחידית מבלי אנשים וכן הלילה ההוא יהי גלמוד (איוב ג׳:ז׳):

    איפה. כמו מאיפה והמלה ההיא יורה על שאלת המקום כמו איפה הם רועים (בראשית ל״ז:ט״ז):

    רש"י

    גלמודה. שולדא בלע"ז:

    וסורה. מוסרת מכל אדם הכל אומרים עלי סורו ממנה:

    אבן עזרא

    ואמרת. וגלמודה, יושבת בדד, וכמוהו יהי גלמוד (איוב ג' ז'), ושורש המלה מארבע אותיות והוא תאר השם:

    סורה. שם התאר שסרה ממקומה, ולא יתכן היותו פעול, כי סר איננו מהפעלים היוצאים:

    ואלה איפה הם. שתי מלות כטעם איו:

22. (כב)כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל־גּוֹיִם יָדִי וְאֶל־עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל־כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה

    מצודת דוד:אשא אל גוים ידי. לרמז להם להביא את ישראל ר״ל אעיר לבם על זאת: ארים נסי. ארומם נס וגם הוא ענין רמז וכפל הדבר במ״ש: בחוצן. ר״ל יביאום בכבוד רב:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נסי. הוא כלונס זקוף ומשימים עליו מפה לרמז:

    בחוצן. כן יקרא כנף הבגד כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג):

    על כתף. על השכם:

    רש"י

    ידי. נסי סימן להביא גליות:

    נסי. פירקא בלע"ז כמו וכנס על הגבעה (לעיל ל) והוא סימן קיבוץ ונותנין בראשה בגד:

    בחוצן. איישיל"א בלע"ז ודומה לו בעזרא וגם אני חצני נערתי (נחמיה ה):

    אבן עזרא

    אשא אל גוים ידי. כאדם שישא ידו ויראהו, וכן ארים נסי והטעם שאודיע זאת הישועה:

    והביאו. הגוים בניך:

    בחוצן. כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה' י"ג):

23. (כג)וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קוָֹי

    מצודת דוד:וידעת. אז תדע שאני ה׳ והיכולת בידי: אשר לא יבושו קוי. כי המקוה לדבר ואינו בא תחשב לו לבושה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אומניך. כן נקרא מגדל תינוקת כמו כאשר ישא האומן את היונק (במדבר יא):

    ילחכו ענין לחיכה בלשון וכן כלחוך השור (שם כב):

    קוי. מל׳ תקוה:

    אבן עזרא

    והיו מלכים אומניך. כמו אומן את הדסה (אסתר ב' ז'), זה דרך משל לרוב הכבוד שיהיה להן:

24. (כד)הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם־שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט

    מצודת דוד:היוקח. רצה לומר כסבורים אתם לומר וכי אפשר לקחת מיד עשו הגבור את המלקוח ששלל: ואם שבי. וכי אפשר להמלט מידו את השבי ששבה את יעקב הצדיק:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מלקוח. כן נקרא שבי הבהמה כמו את השבי ואת המלקוח (שם לא):

    רש"י

    היוקח מגבור מלקוח. כסבורים אתם שאי אפשר לקחת מעשו מלקוח שביו של יעקב הצדיק:

    אבן עזרא

    היוקח וגו'. דברי הנביא ידבר בעד ישראל, שהיו אומרים איך יצאו ישראל מיד הגוים:

    היוקח מגבור. המלקוח שלקח והוא השבי:

    ואם שבי צדיק ימלט. בעבור צדקתו, אחר שלקחו הגבור:

25. (כה)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה גַּם־שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת־יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת־בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ

    מצודת דוד:כי כה וכו׳. ר״ל אבל לא כן הוא כי כה אמר ה׳ שגם זה אפשר לקחת השבי מיד עשו הגבור ולהמליט המלקוח מיד העריץ: ואת יריבך. עם המריבים בך אריב אני:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עריץ. חזק כמו כגבור עריץ (ירמיה כ):

    רש"י

    ואת יריבך. ועם מריביך אני אריב:

    אבן עזרא

    כי כה אמר יי. השבי, שלקח הגבור, יוקח ממנו:

    עריץ. כמו גבור, והוא תאר השם כמלת אימים (בראשית י"ד ה'), הנה הוא יוצא:

    ועוד [את יריבך אנכי אריב]. כי אעשה מריבה עם אנשי ריבך, ורבים אמרו כי [יריבך] שרשו מבעלי היו"ד בראשונה, ואחרים אמרו שהוא הפוך, ויאמר הירושלמי כי תחסר מלת אשר כאילו אמר ועם אשר יריבך, וישם היו"ד שהוא לעתיד, והנה שכח ריבה יי את יריבי (תהלים ל"ה א'), והכלל שהי' מלה זרה:

26. (כו)וְהַאֲכַלְתִּי אֶת־מוֹנַיִךְ אֶת־בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב

    מצודת דוד:והאכלתי. להחיות הראויות לאכול בשר אאכיל את המקנתרים אותך באונאת דברים: את בשרם. לתוספת ביאור אמר שיאכיל את בשרם: וכעסיס דמם ישכרון. העופות הראויות לשתות דם ישכרו מדמם כדרך השותה עסיס והוא ענין מליצה: וידעו וכו׳. אז יבינו הכל אשר ה׳ עושה כל אלה ולא בא במקרה: וגואלך וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מוניך. ענין קנתור ואונאת דברים וכן וגר לא תונה (שמות כב):

    וכעסיס. הוא ענין כתישה כמו ועסותם רשעים (מלאכי ג) ונקרא כן יין ענבים או רמונים ע״ש שהמשקה יוצא ע״י סחיטה וכתישה וכן מעסיס רמוני (ש״ה ח):

    ישכרון. ענין השתיה יותר מכדי המדה הראויה:

    אביר. ענין חוזק:

    רש"י

    והאכלתי את מוניך. הבבליי' לחית השדה את בשרם, מוניך ל' אל תונו (ויקרא כה) אונאת דברים המקנתרי' אותך בגידופיהם:

    וכעסיס. מתק יין:

    דמם ישכרון. כן ישכרו מדמם אותם הרגילים לשתות דם ומי הם אלו עוף השמים כן ת"י:

    אבן עזרא

    והאכלתי מוניך. מגזרת לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ"ה י"ז), ואחרים אמרו סופריך, כמו על ידי מונה (ירמיה ל"ג י"ג) שישראל נמשל לצאן:

    דמם. מדמם, והוא דרך צחות: