ישעיהו פרק נ׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)כֹּה אָמַר יְהוָה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר־מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם

   מצודת דוד:אי זה ספר וכו׳. כאומר אם אמנם נתתי לה גט כריתות כמ״ש ואתן את ספר כריתותיה וכו׳ (ירמיהו ג׳:ח׳) אבל איזה זה הספר אשר שלחתיה בה ר״ל נראה בה מפני מה שלחתיה הלא היתה בעבור הפשע כמ״ש שם וא״כ כשתשובו נעקר הכריתות: או מי מנושי. מי הלוה לי דבר מה עד שמכרתי אתכם לו בפרעון החוב: הן בעונותיכם נמכרתם. וא״כ כשתעשו תשובה תהיו נפדין: ובפשעיכם. בעבור הפשעים נשלחה הכנסים שלכם וא״כ בתשובה יהיה נעקר השילוחין:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ספר כריתות. גט הכורת ומפריד:

   אמכם. כנסיה שלכם:

   מנושי. ענין מלוה כמו כנושה כאשר נושה בו (לעיל כד):

   אבן עזרא

   כריתות. גט כריתות:

   אמכם. ובין אשתו, והנה זה יכחיש דברי ירמיה, ואתן את ספר כריתותיה אליה (ירמיה ג' ח'), והתשובה כי ירמיהו דבר על מלכות ישראל שלעולם לא תקום וכמוהו לא תוסיף קום (עמוס ח' ב'), וישעיהו דבר על מלכות דוד שממנו יהיה משיח:

2. (ב)מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם־אֵין־בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא

   מצודת דוד:מדוע באתי. אני באתי להתקרב אליכם ואין איש פונה אלי: קראתי. שתבואו אלי ואין מי משיב לי: הקצור. ר״ל וכי אין בי תועלת וכי קצרה ידי מלפדות אתכם: בגערתי. כשאני גוער בים נעשה חורב ויבש והנהרות נעשות יבשות כמקום מדבר ר״ל אחריב העכו״ם הנמשלים למים רבים: תבאש דגתם. קבוצת הדגים תבאש מחסרון המים כי תמות בצמא ותבאש ורצה לומר אנשי העכו״ם יאבדו ולפי שהמשילם לנהרות אמר לשון הנופל ביובש הנהרות:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הן. באמת:

   בגערתי. ענין צעקת נזיפה:

   אחריב. מלשון חורב ויובש:

   תבאש. ענין סרחון:

   רש"י

   מדוע באתי. להתקרב אליכם ואין איש מי מכם פונה אלי:

   אבן עזרא

   מדוע באתי. רמז לנביאים שהתנבאו, אולי ישובו ישראל לשם:

   הן בגערתי וגו'. הנה ראיה גמורה שלא תקצר ידי מפדות:

3. (ג)אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם

   מצודת דוד:אלביש שמים. ושק וכו׳ כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קדרות. ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳):

   רש"י

   אלביש שמים. צבא השמים שרי העכו"ם כשאני בא ליפרע מן האומה:

   אבן עזרא

   אלביש שמים קדרות. מלבוש קדרות, הטעם על העבים, ויש אומרים על קדרות השמש כאשר תקדר כולה בחצי היום, וכאילו שק כסותם, בעבור שהשק הוא שחור:

4. (ד)אֲדֹנָי יְהֹוִה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת־יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים

   מצודת דוד:ה׳. ישעיה הוא אומר ה׳ שלחני לנבאות ונתן לי לשון צח הראוי ללמד: לדעת לעות. להשיג ללמד לפי העת והזמן את התאב לשמוע דבר ה׳ כאדם העיף התאב למים: יעיר בבוקר. בכל בוקר היה מעורר אותי ללכת לנבאות: יעיר לי אוזן. היה מעורר אזני לשמוע הנבואה כדרך הרב המעורר אזני התלמידים לשמוע אמריו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לעות. מל׳ עת וזמן:

   יעף. מלשון עיפות וצמאון:

   יעיר. מל׳ התעוררות:

   כלמודים ר״ל כתלמידים וכן חתום תורה בלמודי (לעיל ח):

   רש"י

   נתן לי לשון למודים. ישעיה היה אומר ה' שלחני ונתן לי לשון הראוי ללמד כדי לדעת לעות את העיפים וצמאים לשמוע את דברי הקב"ה דבר:

   לעות. מנחם חברו במחלוקת עת לעשות לה' (תהילים קי״ט:קכ״ו) לקבוע להם עתים:

   יעיר לי אזן. מעורר את אזני ברוח קדשו:

   לשמוע כלמודים. במשפט הלימודים האמת והנכוחה:

   אבן עזרא

   יי וגו'. אלה דברי הנביא:

   למודים. מתואר השם, והעד למוד מדבר (ירמיה ב' כ"ד), לשמוע כלמודים. ולעות דבוק עם לדעת [ומלת לעות מגזרת עת]. והטעם יעף. לב התלמיד כאשר ילמד דברים קשים ויעף וילאה:

   והנה לעות. לשום עת או היא מלה זרה אין רע לה:

   וטעם יעיר וגו'. כי יי יעיר אותי בבקר בבקר, ופירוש יעירני שיעיר אזני שאהיה שומע כלימודים, והנה אני תלמיד לשם:

5. (ה)אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח־לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי

   מצודת דוד:פתח לי אוזן. לשמוע דבריו שאמר את מי אשלח (לעיל ו): לא מריתי. לא סרבתי מללכת: אחור וכו׳. לא חזרתי לאחור למען בדבר והוא כפול במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מריתי. מלשון מרי וסרוב:

   נסוגותי. ענין ההחזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו (לקמן נט):

   רש"י

   פתח לי אוזן. והשמיעני את מי אשלח (לעיל ו) שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס שלחתי את מיכה וכו' כדאיתא בפסיקתא דנחמו נחמו:

   ואנכי לא מריתי. מלילך בשליחותו ולא נסוגותי אחור אלא ואומר הנני שלחני (שם):

   אבן עזרא

   יי וגו'. אחר שהשם פתח אזני שגלה סודו לי, לא מריתי אני להיות שלוחו:

6. (ו)גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק

   מצודת דוד:גוי נתתי למכים. מסרתי גופי למכים רצה לומר לא מנעתי ללכת מחשש פן יכוני ולחיי למורטים מסרתי לחיי למורטים שערותם: פני לא הסתרתי. ר״ל לא מנעתי ללכת מחשש פן יכלימוני וירוקו בפני:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   גוי. גופי כמו גוית שאול (ש״א ל״א):

   ולחיי. כן נקרא המקום שאצל העין:

   למורטים. ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי (עזרא ט׳:ג׳):

   מכלמות מלשון כלימה וחרפה:

   ורוק. רוק הפה:

   רש"י

   גוי נתתי למכים. הוא אומר לי ישעיה בני סרבנים הם בני טרחנים הם על מנת שלא תכעס עליהם אמרתי לו על מנת כן:

   אבן עזרא

   גוי וגו'. לא חששתי אם אני נתתי על שמו גוי למכים:

7. (ז)וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר־לִי עַל־כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל־כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי־לֹא אֵבוֹשׁ

   מצודת דוד:יעזר לי. רצה לומר קרוב היה הדבר שיכלימו אותי אבל ה׳ עזר לי לכן לא נכלמתי: על כן שמתי פני. ר״ל על כי ראיתי שה׳ עוזר לי לזה שמתי פני כחלמיש לדבר קשות ואדע שלא אבוא לידי בושה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כחלמיש. סלע חזק כמו חלמיש למעינו מים (תהילים קי״ד:ח׳):

   רש"י

   וה' אלהים יעזר לי. אם יקומו עלי:

   אבן עזרא

   ואדני יי יעזר לי על כן לא נכלמתי. והטעם כי השם יקיי' כל דברי נבואתי:

8. (ח)קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי־יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי־בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי

   מצודת דוד:קרוב מצדיקי. ה׳ המצדיק אותי בדין הוא קרוב אלי לכן מי הרוצה לריב עמדי נעמדה יחד אני והוא כאומר הנה בודאי לא יוכל לי: מי בעל משפטי. מי הרוצה לבוא עמי במשפט יגש אלי והוא כפול במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   קרוב מצדיקי. הקב"ה קרוב לי לזכותי בדין:

   אבן עזרא

   קרוב מצדיקי. קרוב הוא העת שאראה אני צדיק בדברי הנבואות, אז אומר מי יריב אתי:

9. (ט)הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר־לִי מִי־הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם

   מצודת דוד:הן אד׳ וכו׳. באמת ה׳ יעזר לי ומי הוא א״כ אשר יוכל להרשיע ולחייב אותי הן כולם באמת כל העומדים עלי ירקבו כבגד הנרקב: עש יאכלם. לפי שהמשילם לבגד אמר לשון הנופל בבגד:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יבלו. מלשון בליה ורקבון:

   עש. כן יקרא התולעת האוכל הבגד וכן כבגד יאכלם עש (לקמן נא):

   רש"י

   עש. תולע' הבגדים:

   אבן עזרא

   הן וגו'. ואחר שהשם עזרני מי הוא ירשיעני, ואלה שהם מרשיעים אותי בפה, והם כולם כבגד יבלו, כטעם יאבדו:

10. (י)מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו

    מצודת דוד:ירא ה׳. אשר הוא ירא מה׳ ושומע בקול עבדו הנביא: אשר הלך חשכים. אפי׳ הלך בחשכת הצרות ועדיין לא מצא הארה ותשועה: יבטח בשם ה׳. שתבא לו התשועה וישען כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נוגה. ענין הארה וזוהר כמו מנוגה נגדו (תהלים יח):

    וישען. ענין תמיכה:

    רש"י

    בקול עבדו. בקול הנביאים:

    אשר הלך חשכים. אפי' צרה באה עליו יבטח בשם ה' כי הוא יצילהו:

    אבן עזרא

    מי [בכם]. ידבר הנביא עם אלה:

    אשר הלך חשכים. שב אל ירא השם, שלא יבקש גדולות ותאות העולם, יבטח בשם, ויש אומר כי אשר הלך חשכים [שב אל ירא השם], תאר לעבדו שהוא הנביא, והטעם, מי גם בכם, כמו אין בכם, בעבור שראיתם הנביא אין לו מעלה בעולם הזה, וזה הוא הנכון בעבור הכתוב הבא אחריו:

11. (יא)הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה־זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן

    מצודת דוד:הן כלכם. אבל באמת כמעט כלכם (מעבירים)[מבעירים] את חמת ה׳: מאזרי זיקות. מאזרים את המקום בניצוצי אש והיא היא וכפל הענין במ״ש: לכו באור אשכם. ר״ל לפי המעשה כן יהיה הגמול: ובזיקות בערתם. כפל הדבר במ״ש: מידי וגו׳. לא במקרה היתה כי אם מידי באה בגזרה למען תמותו בעצבון כי לא תסור העצבון עד כי תמותו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קדחי. ענין שרפה כמו אש קדחה באפי (דברים ל״ב:כ״ב):

    מאזרי. מלשון אזור ומחגורת וכן אזרו חיל (ש״א ב):

    זיקות. ניצוצות האש ובדרז״ל נפקין זיקוקין דנור מפומיה דרב (חולין קלז):

    באור. שלהבת כמו חמותי ראיתי אור (לעיל מד):

    אשכם. מל׳ אש:

    בערתם. מלשון הבערה ושריפה:

    למעצבה. מל׳ עצבון ודאגה:

    תשכבון. כן נקרא המיתה כמו וישכב דוד עם אבותיו (מ״א ב):

    רש"י

    הן כולכם. שאינכם שומעים בקול נביאיו:

    קודחי אש. עברתו עליכם:

    מאזרי זיקות. מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן:

    לכו באור אשכם. לפי דרככם תלקו:

    מידי. תהא גמולכם זאת לכם:

    אבן עזרא

    מאזרי זיקות. כמו שביבים, מטעם הפרשה, הטעם נפשכם:

    מידי היתה. גזרה:

    למעצבה תשכבון. בעצבון תמותון, כמו וישכב דוד (מלכים א' ב' י') ורבים כן: