ישעיהו פרק נ״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל־צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל־מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם

   מצודת דוד:רודפי צדק. המחזרים לעשות צדק: אל צור. אל הסלע אשר נחצבתם ממנו: ואל מקבת. אל נקב הבור אשר יצאתם מנקרה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חוצבתם. כן נקרא חתוך וכריתות הסלע בלשון המקרא וכן וגם יקב חצב בו (לעיל ה):

   מקבת. מלשון נקב ועש״ז נקרא הפטיש מקבת כי ראשו הא׳ חד ובו נוקבין הסלע:

   נקרתם. ענין בקוע ונקב כמו בנקרת הצור (שמות לג):

   רש"י

   אל צור חוצבתם. ממנו:

   ואל מקבת בור. שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר נוקרתם בה:

   נוקרתם. ל' נקרת הצור (שמות ל״ג:כ״ב) יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה (לקמן סו):

   אבן עזרא

   שמעו. שב לדבר עם הטובים, המאמינים בדברי הנביא:

   וטעם והביטו כמו אל תתמהו איך תשוב ציון מלאה בנים כאשר היתה:

   הביטו אל צור. כמו הנני עומד לפניך שם על הצור (שמות י"ז ו'):

   [חצבתם]. שחצבתם ממנו וזהו אברהם:

   ואל מקבת בור. מגזרת ויקב חור בדלתו (מלכים ב' י"ב י'):

   נקרתם. ממנו, זאת שרה:

2. (ב)הַבִּיטוּ אֶל־אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל־שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי־אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ

   מצודת דוד:הביטו אל אברהם. בזה יפרש המקרא שלפניו ור״ל אברהם הוא הצור אשר נחצבתם ממנו והביטו בו לראות מה נעשה עמו: ואל שרה. ר״ל שרה היא נקב הבור וגו׳ כי היא ילדה אתכם: כי אחד קראתיו. עם כי היה יחידי בארץ כנען ולא היה מי שם ממשפחתו להחזיק בידו עכ״ז אני קראתיו וגדלתיו וברכתי אותו וארבה את זרעו וכאומר כמו שעשיתי עם אברהם אעשה עמכם עם שאתם יחידים בין העכו״ם ואין מי יחזיק בידכם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תחוללכם. ענין הולדה ויצירה כמו ותחולל ארץ (תהלים צ):

   קראתיו. ענין גדולה ורוממות כמו שלישים וקרואים (יחזקאל כ״ג:כ״ג) לפי שדרך הגדולים להיות נקראים לכל דבר חשיבות:

   רש"י

   תחוללכם. אשר תלד אתכ':

   כי אחד קראתיו. כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו, קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה (במדבר א) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי:

   אבן עזרא

   הביטו. אמר רבי יונה כי תחוללכם פועל עתיד כמו תשובבכם, תחת פועל עבר חוללתכם, ויאמר רבי משה הכהן כי הוא תואר השם, ואם אין על משקלו:

   ואברכהו. הוי"ו פתוח כי הוא לעתיד, והטעם שאמרתי לו ואברכהו, וכך היה (וכן):

3. (ג)כִּי־נִחַם יְהוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל־חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן־יְהוָה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה

   מצודת דוד:כי נחם. המקום ינחם את ציון כי תשוב ותכונן כמאז ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הדבר ברור כאלו כבר נעשתה: כל חרבותיה. כל המקומות החרבות: תודה. קול הודאה על הניסים ועל הנפלאות:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כעדן. הוא אשר הגן נטוע בו כמ״ש ויטע גן בעדן (בראשית ב):

   וערבתה. ענינו כמו מדבר וכפל הדבר במ״ש:

   רש"י

   וערבתה. אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה (ירמיהו ב׳:ו׳) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה:

   תודה. קול הודייה:

   אבן עזרא

   כי נחם יי ציון. הנה הוא דבק, כטעם נחם כל חרבותיה, ברוב הבנים והיושבים:

4. (ד)הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ

   מצודת דוד:ולאומי וגו׳. כפל הדבר במ״ש: כי תורה. אשר מאתי תצא תורה וכמ״ש כי מציון תצא תורה (לעיל ב) כי מלך המשיח יורה את בני אדם ללכת בדרכי ה׳: ומשפטי לאור עמים. ומשפט משיחי יצא להאיר עיני העמים בדברי ריבותם כמ״ש ושפט בין הגוים וגו׳: ארגיע. בזה אמציא מרגוע והשקט לכל אומה ואומה כי לא תוסיף להלחם זו בזו כמ״ש לא ישא גוי אל גוי וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ולאומי. ענינו כמו עמי וכן ולאום מלאום יאמץ (בראשית כ״ה:כ״ג):

   האזינו. הטו אזן לשמוע:

   תורה. מלשון הוראה ולמוד:

   ארגיעה. מלשון מרגוע והשקט וכן וזאת המרגעה (לעיל כח):

   רש"י

   כי תורה מאתי תצא. דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:

   ארגיע. אניח:

   אבן עזרא

   הקשיבו אלי עמי. אלה דברי השם:

   תורה מאתי תצא. היא הנבואה:

   ארגיע. כמו אניח וכמוהו זאת המרגעה (ישעיהו כ"ח י"ב), ויאמר אחד מן המפרשים, כי ארגיע אעשה רגע בלא עיכוב, והראשון הוא הנכון:

5. (ה)קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל־זְרֹעִי יְיַחֵלוּן

   מצודת דוד:קרוב צדקי. הצדק שיבא להם קרוב הוא לבא וכאילו כבר יצא ישעי: ישפוטו. במשפט הראוי להם: איים יקוו. יושבי האיים יקוו אלי לשום בטחונם בי: ואל זרועי. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יקוו. מל׳ תקוה:

   ייחלון. מלשון תוחלת ותקוה:

   רש"י

   ישפוטו. ייסרו יושטיצ"א בלע"ז:

   אבן עזרא

   קרוב צדקי. להראות:

   וזרועי. פועלים וגוים פעולים, אז אלי איים יקוו:

6. (ו)שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל־הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי־שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ־כֵן יְמוּתוּן וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת

   מצודת דוד:שאו לשמים עיניכם. הסתכלו כלפי השמים וראו שרי של צבאות הכשדים כמה הם חזקים ורב ממשלתם והביטו אל שלטוני הכשדים אשר מתחת כמה הם מושפעים בטובה הרבה על ידי שריהם של מעלה: כי שמים. רצה לומר עכ״ז יושחתו שרי מעלה כעשן הכלה והולך לו: ויושביה. שאר העם: וישועתי. לישראל לעולם תהיה ולא תושחת וצדקתי הצדקה שאעשה לישראל לא תשבר ותתקיים לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והביטו. ענין ראיה:

   נמלחו. ענין השחתה וכליון כמו ובלוי מלחים (ירמיה לח):

   תבלה. מלשון בליה ורקבון:

   תחת. ענין שבירה כמו חתתה קשתותם (שם נא):

   רש"י

   שמים כעשן נמלחו. שרי צבאות האומות שבשמים:

   נמלחו. נתבלו כמו (ירמיהו ל״ח:י״א) בלויי הסחבות והמלחי', בגד הנשחת, ל"א נמלחו נתבלבלו ל' מלחי הים שמבלבלין המים במשוטות מנהיגי הספינה וכן ממולח טהור קדש (שמות לה):

   והארץ. שלטוני הארץ:

   ויושביה. שאר העם:

   וישועתי. לעמי לעולם תהיה ד"א שמים וארץ ממש וכן פתרונו שאו עיניכם והביטו אל השמים ואל הארץ וראו כמה הם חזקים ובריאים ואע"פ כן יבלו וצדקתי וישועתי יהיו לעולם הרי שצדקתי בריאה וחזקה יותר מהם:

   אבן עזרא

   שאו וגו'. מזה הפסוק למדו אנשי תושיה, כי נשמת האדם עומדת, ודברם אמת, לכן אין טעם הפסוק כן, והשמים הוא הרקיע והארץ היא מיושבת, וישועת השם ואמונתו וצדקתו לעולם עומדת:

7. (ז)שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם אַל־תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל־תֵּחָתּוּ

   מצודת דוד:יודעי צדק. הנותנים לב לדעת צדקה: חרפת אנוש. מחרפת האומות שמחרפים על איחור הגאולה: ומגדפותם. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ומגדפתם. ענין חרפה כמו אשר גדפו (לעיל לז):

   אל תחתו. אל תשברו:

   אבן עזרא

   שמעו. חרפת אנוש. הבבליים ושאר הגוים שנשבו שם:

8. (ח)כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים

   מצודת דוד:כי כבגד. העש יאכל את העכו״ם כאשר יאכל את הבגד רצה לומר העכו״ם יכלו כבגד הנאכל מהעש ולפי שהמשילם לבגד אמר יאכלם עש כמו לשון הנופל בבגד: וכצמר וכו׳. כפל הדבר במ״ש: וצדקתי. הצדקה שאעשה לישראל תתקיים לעולם: וישועתי. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עש. שם תולעת האוכלת הבגד:

   סס. שם תולעת האוכלת הצמר ודומה לו כמסוס נוסס (לעיל י):

   רש"י

   עש. וסס מיני תולעים הם:

   אבן עזרא

   סס. כמו עש, ואין רע לו, (וצדקתו עומדת לעד):

9. (ט)עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי־עֹז זְרוֹעַ יְהוָה עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ־הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין

   מצודת דוד:עורי עורי. הנביא התפלל ואמר עורי וכו׳ וחוזר ומפרש זרוע ה׳ עורי כבימי קדם וכו׳ ר״ל הראה כח זרועך כמו בימי קדם ומימות עולם: המחצבת רהב. אשר חצבת את מצרים כחוצב באבנים ר״ל שהכה בם מכה רבה: מחוללת תנין. אשר הרעידה את פרעה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עורי. מלשון התעוררות והכפל לחזק:

   המחצבת. זה הלשון יאמר על הכורת אבנים וכן וגם יקב חצב בו (לעיל ה):

   רהב. כן יקרא מצרים כמ״ש לכן קראתי לזאת רהב (לעיל ל):

   מחוללת. מל׳ חיל וחלחלה:

   תנין. כן יקרא פרעה מלך מצרים כמ״ש התנין הגדול (יחזקאל כ״ט:ב׳):

   רש"י

   עורי עורי. תפילת הנביא היא:

   רהב. מצרים שכתוב בה רהב הם שבת (לעיל ל):

   מחוללת. לשון הרג חלל:

   תנין. פרעה:

   אבן עזרא

   עורי. מלרע, וככה רבים:

   לבשי עז. כי הלבוש תפארת לזרוע:

   המחצבת רהב. אנשי הנצוח וכמוהו לא פנה אל רהבים (תהלים מ' ה') אזכיר רהב ובבל [שם פ"ז ד']:

   מחוללת. מגזרת חיל אחז (שמות ט"ו י"ד), והטעם על האותות שנעשו במצרים:

   ותנין. הוא פרעה וכן כתוב בספר יחזקאל התנין הגדול (יחזקאל כ"ט ג'):

10. (י)הֲלוֹא אַתְּ־הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי־יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים

    מצודת דוד:המחרבת ים. אשר עשה את הים לחרבה: מי תהום רבה. המחרבת מי תהום רבה וגדולה וכפל הדבר במ״ש: השמה. אשר שמה עומק הים להיות בה דרך שיעברו בו ישראל אשר גאלת ממצרים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    המחרבת. מלשון חורב ויובש:

    תהום. כן נקרא מקום מים רבים:

    רבה. גדולה:

    השמה מל׳ שימה:

    מעמקי. מל׳ עומק:

    אבן עזרא

    הלא. את היא המחרבת ים, על בקיעת ים סוף המחרבת מי תהום רבה:

    השמה. אשר שמה כמו השבה עם נעמי (רות ב' ו'), והטעם כפול:

11. (יא)וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

    מצודת דוד:ופדויי וכו׳. זהו גמר תפלתו שאמר הן ידעתי אשר ישראל שיפדה ה׳ מן הבבליים ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה ועל ראשם תהיה השמחה עד עולם כי לא יגלו עוד: ישיגון. כאלו הששון והשמחה רודפת אחריהם וישיגון אותם: נסו. ינוסו ויברחו מהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ופדויי ה' ישובון. לשון תפלה ומוסב על עורי עורי:

    אבן עזרא

    ופדויי. הטעם עורי זרוע השם, ואז ישובון פדויי השם, וכבר פירשתיו (ישעיהו ל"ה י'):

12. (יב)אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי־אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן־אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן

    מצודת דוד:אנכי אנכי. כאלו המקום משיב לומר אנכי הוא המנחם אתכם והם א״כ תנחומין שיש בהם ממש: מי את. ר״ל בת צדיקים כמותך ומלאה זכיות למה תיראי מאנוש אשר סופו למות: חציר ינתן. אשר הוא נתון בעולם כחציר הזה אשר ימול ויבש והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חציר. דשא ועשב:

    רש"י

    מי את. בת צדיקים כמותך מלאה זכיו' למה תיראי מאנוש אשר סופו למות:

    אבן עזרא

    אנכי מנחמכם. סימן לנביא עם ישראל:

    מי את. על דעת הכל עם ישראל ידבר, ולפי דעתי שהנביא ידבר ברוח הקודש עם נפשו, והעד ואשים דברי בפיך [לקמן ט"ו]:

    חציר. חסר כ', כמו אש אוכלה הוא (דברים ד' כ"ד):

13. (יג)וַתִּשְׁכַּח יְהוָה עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל־הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק

    מצודת דוד:ותשכח ה׳ עושך. שכחת השענת ה׳ המגדל והמרומם אותך והכל שלו כי הוא נוטה שמים וגו׳: ותפחד. בכל עת תפחד מפני חמת האויב המציק כאשר הכין מחשבות להשחית: ואיה חמת המציק רצה לומר הלא מחר בא ואיננו כי ימות לשחת ואם כן למה שכחת השענת המקום ותפחד ממנו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עושך. ענין הגדלה והרמה כמו הוא עשך ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳):

    חמת. מל׳ חמה וכעס:

    המציק. מל׳ צוקה וצרה:

    כונן. מל׳ הכנה:

    רש"י

    ותשכח ה' עושך. ולא נשענת עליו:

    המציק. מושלי אומות העולם המשעבדים בכם:

    כאשר כונן. נזדמן:

    ואיה חמת המציק. מחר בא ואיננו:

    אבן עזרא

    ותשכח. כאלו שכחת, ידבר ברוח הקודש אל לבו, שהוא עושך ויש לו כח גדול, שהשמים והארץ ברשותו:

    המציק. כאשר אמר גוי נתתי למכים (ישעיהו נ' ו'):

    להשחית. להרוג, ואיה עתה חמת המציק:

14. (יד)מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא־יָמוּת לַשַּׁחַת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ

    מצודת דוד:מהר צועה להפתח. הנוע וטלטול הגולה ימהר להפתח וילך לו ואמר בלשון שאלה מן החבוש במאסר ורצה לומר לא יהיה עוד מטולטל בגולה: ולא ימות לשחת. אף עודו בגולה לא ימות להיות נשחת מכל וכל ואף לא יחסר לו די לחמו וספוקו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צעה. הוא ענין טלטול הנוע ממקום למקום וכן ושלחתי לו צועים וצעהו (ירמיה מח):

    להפתח. ענין התרת המאסר וכן אסוריו לא פתח (לעיל יד):

    רש"י

    מהר צועה להפתח. אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות:

    צועה. ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנבי' ליין (ירמיהו מ״ח:י״א) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו, ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש:

    צועה. חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כחו

    ולא ימות המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדר' אגד' הוא בפסיקת' רבתי:

    אבן עזרא

    מהר צועה. מגזרת צועים, וצעוהו (ירמיה מ"ח י"ב), והנה צועה כמו יושב במצור ובמצוק, ואם הוא פועל עומד, והטעם כמו קשור, ומלת להפתח לעד:

    ולא ימות לשחת. זה הנביא:

    ולא יחסר לחמו. כמיכיהו (מלכים א' כ"ב כ"ז) וירמיהו (ירמיהו ל"ז) שיאכילום [צ"ל שהאכילום] לחם לחץ:

15. (טו)וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ

    מצודת דוד:ואנכי וגו׳. ר״ל ולמה לא תשען עלי הלא אנכי ה׳ אלהיך והכל בידי פעם בוקע מי הים לבל ילך במהלכו ופעם יצוה שירומו הגלים ויהמו בקול גדול: ה׳ צבאות שמו. לפי שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רוגע. ענין בקוע כמו עורי רגע (איוב ז):

    רש"י

    רוגע הים. לשון עורי רגע (איוב ז׳:ה׳) פרונצ"א בלע"ז:

    אבן עזרא

    ואנכי רגע. יש אומרים שהוא הפוך כמו גוער, ויש אומרים מניח, אחר שהמו גליו, לשון מרגוע (ירמיהו ו' ט"ז), והוא הישר בעיני, או טעמו אניח אני הים, ואני אצוה שיהמו גליו, והטעם משל על המציקים:

16. (טז)וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי־אָתָּה

    מצודת דוד:ואשים דברי בפיך. דברי התורה שמתי בפיך לדבר בם: ובצל ידי כסיתיך. מעולם הגנתי עליך מן האויב בזכות התורה: לנטוע שמים. שיהיו נטועים על אדמתם עם ישראל אשר עליהם נאמר ככוכבי השמים כמו שכתוב הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו׳ כה יהיה זרעך (בראשית ט״ו:ה׳): וליסוד ארץ. שיהיו מיוסדים אלו הנמשלים גם לעפר הארץ כמ״ש ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם יג): ולאמר לציון. כל העכו״ם יאמרו על בני ציון שהמה עמי כי יהיה נראה בהם שפע טובה מרובה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    לנטוע שמים. לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא:

    וליסוד ארץ. ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא:

    אבן עזרא

    כסיתיך. להצילך, כי אמר כאשר כונן להשחית [לעיל י"ג]:

    לנטוע שמים. דרך משל, שיתנבא על המדינות שתשובנה לקדמותן:

    וליסוד. שם הפועל, ונעלם היו"ד כמשפטו, והנה בא כמו השלם, וכמוהו מניח לו לישון (קהלת ה' א'):

17. (יז)הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהוָה אֶת־כּוֹס חֲמָתוֹ אֶת־קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית

    מצודת דוד:התעוררי. זהו מאמר הנביא בבשורה הקיצי מתרדמת הצער וקומי: אשר שתית. אשר עד הנה שתית כוס החמה הבא מה׳ ונתמרק א״כ העון: את קובעת. השמרים הקבועים בתחתית כוס התרעלה כבר שתית ומצית את הכל ולא נשאר מאומה ר״ל כל הרעות הכתובות כבר באו עליך ולא תוסיף לבוא עוד:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    התעוררי. מל׳ הערה והקיצה מהשינה:

    קבעת. מלשון קבע והם השמרים הקבועים בתחתיות הכוס:

    התרעלה. יתכן שהוא מל׳ ערל בהפוך ור״ל כוס משקה המטמטם את הלב לרוע תכונתו והוא משל על הפורעניות וכן סף רעל (זכריה יב):

    מצית. מל׳ מציצה כמו למען תמוצו והתענגתם (לקמן סו):

    רש"י

    קבעת. ת"י פילי והוא שם כוס ולי נראה קבעת אלו השמרים הקבועים בתחתית הכלי ומצית יורה עליו כמה שנאמר שמריה ימצו (תהלים עה):

    התרעלה. הוא משקה המטמטם ומתיש כח האדם כאסור וקשור ומעוטף כמו הברושים הרעלו (נחום ב׳:ד׳) והשרות והרעלות שהוא לשון עיטוף ובמס' שבת מדיות רעולו' מין סרבל נאה להתעטף בו

    תרעלה אינטומישמנ"ט בלע"ז:

    מצית. אגושטי"ר בלע"ז:

    אבן עזרא

    התעוררי. כוס חמתו, דרך משל לאדם שישתכר, ולא ידע מה יעשה לו, והוא שוכב נרדם:

    קובעת. אין רע לו, ויש אומרים השמרים שיקבעו למטה:

    התרעלה. כמו והברושים הורעלו (נחום ב' ד'), כמו רעדה שירעד האדם בראותה:

    מצית. מגזרת למען תמצו (ישעיהו ס"ו י"א), ואם הם שנים בנינים [צ"ל שרשים], והטעם רעה שלמה:

18. (יח)אֵין־מְנַהֵל לָהּ מִכָּל־בָּנִים יָלָדָה וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל־בָּנִים גִּדֵּלָה

    מצודת דוד:אין מנהל לה. עודה בגולה לא היה בה מנהיג מי מאנשיה: ואין מחזיק. לא היה מי להחזיק בידה שלא תפול לארץ כי מכולם אפס הכח והממשלה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מנהל. ענין הנהגה כמו נהלת בעזך (שמות טו):

    מחזיק. אוחז:

    אבן עזרא

    אין וגו'. כאשה שאין לה מנהל, והטעם אין מלך או שופט שיושיענו:

19. (יט)שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ מִי יָנוּד לָךְ הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב מִי אֲנַחֲמֵךְ

    מצודת דוד:שתים. צרה כפולה קרה לך ומי הוא אשר ינודד בראש עליך לנחמך כי כולם קמו עליך: והשוד והשבר. עכשיו יפרש מה הם השתים ואמר שהם השוד והשבר: והרעב והחרב. הוא פי׳ על השוד והשבר כי השבר הוא הרעב וכן נאמר בשברי לכם מטה לחם (ויקרא כ״ו:כ״ו) והשוד הוא שדידת גייסות הבאים בחרב במלחמה: מי אנחמך. תחסר הבי״ת והוא כמו במי אנחמך ר״ל את מי אביא לראיה ולדוגמא לומר שגם לו קרה כמקרך שיהיה לך לתנחומין כי כן דרך בני אדם להתנחם בזה וכאומר הנה באמת לא קרה למי כמקרך:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קוראותיך. מל׳ מקרה:

    רש"י

    שתים הנה קראתיך. צרות כפולות שתים שתים:

    מי אנחמך. מי אביא לך לנחמך ולומר אף אומה פלונית היא לקתה דוגמתך:

    אבן עזרא

    מי ינוד לך. יקונן, כמו לנוד לו ולנחמו (איוב ב' י"א):

    השוד והשבר. השוד הוא החרב, כי השוד לעולם עם החרב, והשבר הוא הרעב כמו בשברי לכם מטה לחם (ויקרא כ"ו כ"ו), וי"א זוגות באו הרעות:

    מי אנחמך. חסר ב' במי אנחמך, כי האדם יתנחם כאשר יאמר לו מה שאירע לך כבר אירע כן לפלוני:

20. (כ)בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת־יְהוָה גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ

    מצודת דוד:בניך עלפו. מחסרון לחם ומים: שכבו וגו׳. מתי רעב וחרב שכבו בחוצות ואין קובר להם: כתוא מכמר. ר״ל נשאר שוכב במקום שהומת כשור הבר הנלכד ברשת שהוא שם במקום שנלכד וא״א לו לזוז ממקומו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עלפו. ענין חלשות הלב והעדר ההרגשה כמו תתעלפנה הבתולות (עמוס ח):

    כתוא. הוא שור הבר והוא בהפוך מן ותאו וזמר (דברים י״ד:ה׳) וכמו כבש כשב:

    מכמר. רשת הלוכד כמו ופורשי מכמורת (לעיל יט):

    חמת. מלשון חמה וכעס:

    גערת. ענין צעקת נזיפה:

    רש"י

    עולפו. לשון עייפות כמו (עמוס ח׳:י״ג) תתעלפנה הבתולות בצמא פשמי"ר בלע"ז:

    כתוא מכמר. הפקר כתוא זה שנפל למכמר, תוא כמו ותאו וזמר (דברי' יד):

    אבן עזרא

    בניך עולפו. כמו ויתעלף [יונה ד' ח']:

    שכבו. מתי רעב וחרב:

    כתוא. כמו עוף, ואין רע לו, (והטעם כתוא מכמר) והנה הוא סמוך אל מכמר, כמו יפלו במכמוריו (תהלים קמ"א י'):

    גערת. הוא חמתו:

21. (כא)לָכֵן שִׁמְעִי־נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן

    מצודת דוד:לכן. הואיל וקבלת גמול עונך שמעי עתה זאת וכו׳: ושכורת. מבולבלת כשכור לא משתיית יין כ״א מצרה ויגון:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ושכורת ולא מיין. שכורת מדבר אחר שלא מיין:

    אבן עזרא

    לכן שמעי. זאת הנבואה הכתוב' אחרי הפסוק:

    ושכורת. סמוך, ותחסר מלת חמת או אף או רעות:

22. (כב)כֹּה־אָמַר אֲדֹנַיִךְ יְהוָה וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת־כּוֹס הַתַּרְעֵלָה אֶת־קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי לֹא־תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד

    מצודת דוד:ואלהיך יריב עמו. אשר יריב ריב עמו לקחת נקמתם מיד המריעים להם: הנה לקחתי מידך וגו׳. רצה לומר עוד לא יהיו הצרות פקודות אצלך: את קובעת. השמרים הקבועים בתחתית הכוס והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    יריב עמו. אשר ידין דין עמו:

    אבן עזרא

    יריב עמו. והטעם יקח ריב עמו, כמו ריב אלמנה (ישעיהו א' כ"ג):

23. (כג)וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד־מוֹגַיִךְ אֲשֶׁר־אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים

    מצודת דוד:ושמתיה ביד מוגיך. את הכוס התרעלה ההיא אשים ביד הכשדים הממסים אותך במכאוב וצרות הם ישתו הכוס ההוא רצה לומר הם יקבלו הפורעניות: שחי ונעבורה. כפוף עצמך להשתטח בארץ ונעבור עליך: ותשימי. עשית גופך כארץ להיות מדרס להם כי סבלת עולם: וכחוץ לעוברים. ושמת גופך כחוצות העיר להיות מדרך הרגל לעוברים ושבים והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מוגיך. מל׳ המגה והמסה:

    שחי. ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (לעיל ב):

    גוך. גופך כמו גוי נתתי למכים (לעיל ג):

    וכחוץ. הוא השוק מקום הלוך בני אדם וכן מחוץ האופים (ירמיה לז):

    רש"י

    מוגיך. מניעיך ומטלטליך כמו והנה ההמון נמוג (שמואל א י״ד:ט״ז) קרושלי"ר בלע"ז

    שחי ונעבורה על גביך:

    אבן עזרא

    ושמתיה ביד מוגיך. מגזרת יגון, והוא מבנין הכבד כמו אשה הוגה (איכה א' י"ב):

    שחי. והשפילי, ונעבור עליך:

    וכחוץ. הטעם כפול: