מדוע נענש יעקב דווקא בפרידה מיוסף? כיבוד אב ואם במסירות נפש – פרשת וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו (לז א)

כתב מרן מאור ישראל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: אמרו: ביקש יעקב לישב בשלוה – קפץ עליו רוגזו של יוסף, והסבירו חז"ל (מגילה טז:) שנגזר על יעקב אבינו להפרד מיוסף למשך עשרים ושתים שנים כמספר השנים שנפרד יעקב אבינו מהוריו, ולא קיים באותם שנים מצות כיבוד אב ואם, [זולת ארבע עשרה שנים שנטמן בישיבת שם ועבר, כי גדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם].

ויש להסביר טעם שדוקא יוסף נלקח ממנו, ולא יהודה או בן אחר?

לפי שאמרו חז"ל שיוסף למד מעשו לקיים מצות כיבוד אב ואם מתוך מסירות נפש, כי עשו היה מסכן את עצמו במדבריות בין חיות רעות לצוד ציד על מנת להביא לאביו, שנאמר: "הנה אנוכי הולך למות", כי לא היה עשו בטוח בחייו מפני מלאכת הצידה שלו, ואף על פי כן קיים מצות כיבוד אב ואם מתוך סכנת נפשות ומסירות נפש, (ולכן אמרו במדרש: רבן שמעון בן גמליאל אומר הלואי הייתי מקיים כיבוד אב ואם כמו שקיים עשו עם הוריו).

וכן יוסף הצדיק ידע שאחיו שונאים אותו, ובכל זאת כששלחו אביו אליהם, אמר: הנני! ומתוך מסירות נפש הלך אל אחיו על מנת לקיים מצות כיבוד אב ואם (וכמו שכתב בספר חסידים – סי' שמ"א, וצריך לומר שקודם מתן תורה עדיין לא נאמר וחי בהם, ולכן היו צריכים לקיים את המצוה בכל אופן, ואפילו בסכנת נפשות, והרי מצות כיבוד אב ואם היא מצוה שכלית ונכללת בכלל מצות דינים שנצטוו בני נח).

והנה יעקב נפרד ופרש מהוריו מחשש סכנת נפשות של עשו, וכמו שנא': "הנה עשו אחיך מתנחם עליך להורגך", ובכל זאת היה ליעקב ללמוד מעשו שמסר נפשו לקיים מצות כיבוד אב ואם.

ואם נפשך לומר שהחיות נעדרות כח בחירה, ואין בידם להזיק מבלי השגחה עליונה, ולכן עשו סיכן עצמו בין החיות ולא חשש, ומה שאין כן יעקב אבינו חשש בצדק מעשו, כי לאדם יש בחירה ובידו להורגו?

יוסף יוכיח, שהלך אל אחיו אף ששנאוהו והיה חשש שבבחירתם יהרגהו, ואעפ"כ הלך לקיים מצות כיבוד אב ואם מתוך מסירות נפש.

לכן נענש יעקב בפרידת יוסף דוקא על שלא קיים מצות כיבוד אב ואם. (צילום כתב יד קודשו של מרן)